בשיחה שהייתה לי השבוע עם חובב מוזיקה דנו בנושא ההגדרות המוזיקליות. הוא טען, והוא לא הראשון ששמעתי אותו טוען כך, וזה לא פעם ראשונה שהתווכחתי איתו בנושא, שהגדרות של סגנונות מוזיקליים נובעים מאילוצים כלכליים של לייבלים ומותגים שרוצים לאפיין איזושהי כותרת למוזיקה שלהם, ומגדירים הגדרות שאין להן קשר חזק למציאות. אני דווקא לא הסכמתי איתו.
עם החלק הראשון אמנם, הטיעון שההגדרות הללו מגיעות מבעלי לייבלים או באופן כללי אפשר לומר, בעלי אינטרסים אחרים, אני דווקא מסכים. הבעיה שלי היא עם החלק השני של הטיעון, אותו חלק שטוען שאין קשר בין ההגדרה לבין המציאות. דווקא במציאות ההגדרות הללו תופסות ותופסות היטב, זה מה שבני אנוש מבינים. לתפיסתי, המצאה של כל מילה, ובעצם של כל דבר, נובעת בין השאר, לא רק, אך בין השאר מאינטרס כלשהו.
אחרת לא היו ממציאים שום דבר, שום מילה, ובפרט לא היה צורך בכלל לדבר, לא היה אינטרס להוציא הגה מהפה. בפועל השפה מעשירה את עולם המונחים שלנו, וזה פחות משנה מה היה האינטרס למשל של מי שהמציא את המילה "סטייק", מאשר העובדה שאני יכול להיכנס למסעדה, לומר את מילת הפלא סטייק, ולקבל אחד מוכן תוך רבע שעה.
זה נשמע עדיף מאשר מצב שבו הייתי נכנס ומנסה בנהמות ובפנטומימה לשכנע את בעלי המסעדה להכין לי סטייק! או למשל, אם הייתי אומר "קחו פרה, (…אני מוותר על החלק הזה מסיבות אסתטיות…) קחו את ורד הצלע של הפרה, תחתכו אותה, קחו פחמים, מנגל, תדליקו אש, ותחממו את מה שחתכתם מהפרה, במקביל, תייבשו פלפלים ותטחנו אותם ותטבלו את התבשיל המופלא בקורט מהפלפלים הטחונים בתוספת של גרגירי מי ים מיובשים.
כמובן, שהמצב הזה עוד טוב לעומת מצב שהייתי צריך להגדיר באמצעים בסיסיים יותר מה זה פחמים ואיך להכין אותם, או מה זה פרה. הרעיון העיקרי הוא, שמושגים נוצרים כל הזמן ולא צריך להיבהל מהם. אתה לא מבין, הוא הסביר לי. מגיעים לייבלים ודיג'יים, ומגדירים הגדרות של סגנונות מוזיקליים ותוחמים מוזיקאים לתחומים ומגבילים את החופשיות של המוזיקה.
אוקיי, אמרתי. תיקח אורז, תשים במים ותבשל. יכול לצאת מזה מרק אורז, ויכול לצאת מזה סתם אורז. זה תלוי במרכיב המים. אבל כשאני רוצה לאכול אורז, אני רוצה לדעת אם זה מרק או אורז רגיל, חד משמעית. לא מספיקה לי ההגדרה שמישהו יגיד לי שהוא עשה אורז רגיל והוסיף לו מים. אם זה מרק שיפסיק להתפתל ויאמר משהו מציאותי שבני אנוש מבינים!
התשובה שלו הייתה, שוב, הוא חזר לנושא של הלייבלים וההגבלה של המוזיקה. בזה הסתיים הויכוח, אני לא חושב שמישהו ניצח, אבל אני משוכנע שלא ההגדרות הן שמגבילות מוזיקאים, המוזיקאים מגבילים את עצמם אם הם רוצים בכך, ההגדרות רק עוזרות כמו כל הגדרה. אם לא היו מגדירים את המילה ג'אז, היה יותר גרוע לטעמי. כשהגדירו אר.אנ.בי בשנת 1949, זה היה הרבה יותר מהודר מאשר רייס-רקורדס.
הגדרות בעיני הן טובות כל עוד הן תופסות במציאות, הן יוצרות מציאות חדשה. אם ההגדרה תופסת ובני אנוש משתמשים בה, סימן שהיא חיונית. כמובן לעיתים הגדרות יכולות להיות בעלות השפעה שלילית, ומשחיתה. אבל לטעון שאסור בכלל להגדיר זה מטופש. מי שחושב שהוא יכול למצוא הגדרות טובות יותר למונחים, שייעשה זאת, שיפסול מונחים לגופם, ואם המונחים שלו יתפסו, מצויין.
אז אני לא מתכונן להתבייש ולהימנע מלהגדיר מוזיקת ג'אז, בפרספקטיבה כללית. מוזיקת ג'אז היא המוזיקה המתקדמת של המאה העשרים. כמו שהייתה השפעה לזרם הבארוק עד למאה ה-18, ולאחר מכן הזרם הקלאסי, ובמאה ה-19 הזרם הרומנטי, במאה ה-20 הייתה זו מוזיקת ג'אז שהפילוסופיה שמאחוריה משקפת את החברה האנושית המערבית המתקדמת של המאה ה-20, בדיוק כמו שהפילוסופיות שנלוו לסגנונות הקודמים שיקפו תקופות מוקדמות יותר.
ובאמת, המאה העשרים התאפיינה בעובדה בצוותים קטנים לצד גדולים, ובאלתור על פני כניעה לתכתיבים. פילוסופיית העידן האטומי התאימה מאוד לזרם הביבופ שפרץ ממש באותו הזמן. הפוסט מודרניזם מתאים, ל-ג'אז חופשי. הפיוז'ן מוזיקת העולם ושאר הקרוס-אובר של ג'אז מתאימים לפלורליזם, להגירה הכלל עולמית, ולקוסמופוליטיות ולאחרים דומים תחת פילוסופיות בנייה מחדש ופילוסופיות ניגודיות לסוגיהן בשלושים השנים האחרונות.
גם אם מסתכלים על ג'אז שלפני מלחמת העולם השנייה, קל מאוד לראות את הקשר בין תיאוריות אנליטיות ותיאוריות בנייה מחדש לסגנונות אלו. הקשר ברור למהפכה התעשייתית והפילוסופיות שנרכשו קשורות גם הן למהפכה הזאת. ככה שקל לראות את הקשר בין החברה העולמית המתקדמת, לבין מוזיקת ג'אז במאה העשרים, ולהבין שמוזיקת ג'אז תפסה במאה הזאת את מקומה של המוזיקה הרומנטית.
אחרי שמבינים את זה, אפשר כמובן להיכנס להגדרות נוספות ולדון במוזיקה עצמה ומשמעויותיה, אבל ההבנה הזאת היא בסיסית ונדרשת. ואם לא היו לייבלים מגדירים את המונח "ג'אז", ייתכן מאוד שכל העסק היה נראה אחרת.
ויכוח הזה לדעתי לא נגמר גם אני נתקלתי במשהו דומה.תנסה להסביר למישהו על פיוז`ן ותיראה את התגובה…
תוספת: וגם רוק מתקדם קו נטוי רוק קלאסי…
נעים מאד.
דבר ראשון
עוזר קצת לחטט בהסטוריה של המוסיקה הקלה בארה"ב:
בתקופה בה לא שידרו ברשתות המובילות מוסיקה שחורה, RACE MUSIC היתה ההגדרה הרדיופונית לכל שיר שמבוצע ע"י אומן שחור. המושג הגזעני היה כ"כ שגור, אפילו בפי מעריצי המוסיקה הזו, באין כל מושג אחר לתאר אותה, ושעדיין יבינו על מה אתה מדבר. אחר כך דיברו על מוסיקת CROSS OVER, יענו חנפנית לאוזן לבנה. ואז בשנות השישים שדרן רדיו, לבן אגב, המציא את המושג פורץ הדרך RHYTHM AND BLUES. ועד היום משתמשים בקיצור R'n'B וכולם מרוצים. יותר נעים לבוא לחנות תקליטים ולשאול היכן איזור הRNB מאשר "היכן אזור מוסיקת הגזע".
נכון. זה ששדרן רדיו עשה את השינוי ולא חברת תקליטים לא בהכרח אומר שלא הושפע מלייבלים אינטרסנטיים כאלה או אחרים. אבל אני לא חושב שזה מה שהניע אותו במקרה הזה. הוא היה
א י ד א ל י ס ט , מושג שצניקן מודרני אינו מסוגל להכיל.
דבר שני:
בעבר תת- ז'אנרים מקורם תמיד במקום, או תקופה. אם אתה בא להסביר למישהו שיש ג'אז כזה או ג'אז אחר- אפשר למקם את זה על ציר הזמן, לתת דוגמה אחת או שתיים ולספר מהיכן בא הסגנון. כיום לייבל יכול להפליץ שם מומצא לחלוטין לסגנון מוסיקה כדי להשמע חדשני. וזה קורה בגלל שאין שום דבר חדש באמת , אז ממציאים . זו מגמה שידוע שקיימת בריאליטי TV, כאילו "מציאות" , ובעצם עריכה מגמתית להראות כאילו יש התרחשות דרמטית , בעוד שהמציאות משמימה מכל דמיון. והדמיון מגוייס לעשיית כסף ועוד כסף