מר לוויתן

יש פספוס מסויים של הקהל הישראלי בכל הנוגע לג'אז ישראלי. למרות שהג'אז הישראלי נמצא בתקופה מהטובות ביותר בהיסטוריה שלו, אם לא הטובה ביותר, קהל המוזיקה הישראלי עדיין לא הפנים מספיק את תרבות הג'אז המודרני ואת היתרונות שיש בו. ראשית, למרות שהג'אז המודרני בעיקר של השנים האחרונות נשמע לעיתים כאילו הוא סובל מהבעיות של המוזיקה הקלאסית מאז הפכה לרומנטית, בעיות של יוהרה, הרי שהדבר אינו נכון ממש לגבי ג'אז! הג'אז אפילו בימינו עדיין מבוסס במידה רבה על הרצון לפרוץ דרך, יותר מאשר הרצון לחזור על דברים שנעשו בעבר.

כמובן שעצם המגמה של רצון לפריצת דרך היא רק מגמה וככזאת, איננה מעידה כי פריצת הדרך כבר הגיעה, אלא שהדבר מאפשר אפילו לפרקים להרכבי ג'אז להגיע לריגעי שיא קטנים שבהם המוזיקה מתחברת היטב. אם כן, הג'אז המודרני-רומנטי יכול לפעמים לצאת משבלונות של טכניות ודרמטיות ולספק רגעים קסומים. מי שהולך להופעות ג'אז בוודאי יכול למצוא עניין והנאה.

להמשיך לקרוא אבישי כהן בזאפה

קראתי בבלוג העונג אודות נושא הרדיו. מעל הכל כמובן מרחפת השאלה של הרדיו בעידן האנטרנט, בכתבה בעיתון הארץ הכותרת די מפוצצת: "עלייתו השמימה של העורך המוסיקלי". הכותב הציג בפיסקה הראשונה את הבעייה של הטכנולוגיה החדשה מול הישנה, ועבר בפיסקה השנייה לקבוע כי בישראל "מתברר שרוב הציבור עדיין מבקש להיאחז במדיום הישן, המוכר והטוב – הרדיו. מאזינים רבים יבחרו להיצמד אליו, במכונית או בבית, כדי להתעדכן בשידורי אקטואליה ואחרים יקשיבו לרדיו כדי לשמוע גם בפעם המי יודע כמה את אותם עשרה להיטים שנכנסו לרשימת השידור השבועית. הטכנולוגיה מתקדמת בקצב מסחרר, אבל לציבור יש כנראה קצב משלו, אטי יותר. גם אם בבלוגים בחו"ל וגם בארץ מתרבים הקולות המביעים ספק בנחיצותם של קובעי הטעם המסורתיים דוגמת העורכים המוסיקליים, יש להם עדיין חשיבות רבה."

צריך להבין שלציבור בישראל אין בכלל את הדילמה לבחור! הזמינות של הרדיו, למשל בנסיעה במכונית, היא גבוהה מאוד בעוד הזמינות של האנטרנט במכונית היא כיום נמוכה מאוד. כאשר אדם נוסע ברכב, בייחוד בישראל שיש טירוף חדשות כל שעה עגולה עם מיבזקים כל רבע שעה, ומקבץ חדשות כל מחצית השעה, דבר שקשה להאמין שקיים במקומות אחרים בעולם, הסבירות שהוא יאזין לרדיו בשלב מסויים היא גבוהה בהרבה מאשר יגלוש באנטרנט תוך כדי נסיעה! כמובן שבעתיד המצב עשוי להשתנות.

להמשיך לקרוא גורלו של הרדיו

הפוסט הראשון שלי בבלוג החדש

הצעות ועצות לשיפור יתקבלו בברכה

לכניסה

בינתיים אין שם כלום, חוץ מאפשרות להאזנה לג'וני דודס.

Keb Mo הוא בלוזיסט צעיר שקנה מקום בשורה הראשונה של הבלוזיסטים המודרניים של ימינו. הוא מארח 4 תוכניות על הבלוז, שנערכו במסגרת The Year of the Blues של שנת 2003. כל אחת בת כשעה. אפשר להאזין לתוכניות בקישור הבא. התוכנית הראשונה שנקראת The Birth of the Blues מתחילה בהתייחסות לרגשות, במשך הדקות הראשונות מובאות ציטטות מאנשי בלוז שונים שבאות להסתכל על הבלוז מנקודת מבט רגשנית, ולציין שהבלוז הוא לא מוזיקה עצובה דווקא אלא שמחה, לפחות לעיתים. אפשר לציין לטובה את ההדגשה שהבלוז הביא להרבה סגנונות אחרים.

השלב הבא מתחיל בהתיחסות למבנה AAB של הבלוז בליריקה, ועובר להדגמה של בלוז בידי קב מו עצמו על גיטרה. לאחר מכן כשהוא מביא הדגמות של רוק שמראות מהקשר לבלוז. אנשי רוק מתראיינים ומספרים על הקשר החזק שלהם לבלוז. משמיעים את Manish Boy של Muddy Waters. קרלוס סנטאנה אומר שמי שהולך ישר לג'אז בלי בלוז בעצם יש לו בעייה עם הטעם שלו. הבלוז נמצא בכל מוזיקה כי הוא הגורם האנושי, מסביר סנטנה.

להמשיך לקרוא בלוז- 4 תוכניות רדיו-אנטרנט דוקומנטריות #1