מר לוויתן

אחרי שבוע עבודה מתיש, מגיע יום חמישי. כשחזרתי מהעבודה, פשוט נרדמתי, התעוררתי רק בשעה 23:00, בקיצור, נשרף היום. מה עושים במצב כזה? נכנסתי לבלוג שלי ועברתי על הפוסט שבו ציינתי 4 שנים לבלוג. רשמתי שם מה אני רוצה לעשות השנה. היה לי ברור שאני הולך לעשות משהו בבלוג, ביקורת דיסק. הורדתי קרטון מהארון ומצאתי שם מספר דיסקים סגורים עדיין בניילון, שלא הייתה לי הזדמנות לשמוע אותם עד כה מפאת קוצר בזמן.

שלפתי את האלבום של יונתן קרצ'מר, וזה היה בינגו. מהצליל הראשון ידעתי שזה אלבום טוב מאוד עבורי בשביל להסביר דברים שאני מדבר עליהם בבלוג. המיבניות של הקטעים באלבום היא בדיוק השלב הבא של מה שאני מכנה ג'אז "פסקולי סרטים", וזוהי הזדמנות מצויינת עבורי להסביר את העניין בצורה יותר מעמיקה כאשר האלבום עושה בדיוק את עבודת ההמחשה. להמשיך לקרוא YONi KReTZMER'S NEW DILEmMA

נדהמתי לגלות את הנתונים חסרי ההגיון של עניין המונדיאל. משום מה, ערוץ אחד השייך לרשות השידור שהיא המונופול הממשלתי על שידורים ציבוריים, החליט לקחת על עצמו רכישה תמוהה של זכויות המונדיאל בעלות 30,000,000 ש"ח. חשוב לציין שזהו רק המחיר של עלות השידורים, שלא כולל עלויות נוספות, למשל, עלות השהות בדרום אפריקה עבור מספר לא ידוע של עובדי רשות השידור שיצאו לשם.

וזה לא כולל את שאר העלויות. אם מחברים את העלויות הכוללות בוודאי הסיפור הזה יותר מ-30,000,000 ש"ח, אפילו לא התחלנו לדבר על טכנאים ושדרים, יועצי תסרוקות וכדומה, דברים הכרחיים שבלעדיהם רשות השידור לא יכולה לתפקד. וזה מדהים, משום שזה פי כמה וכמה ממה שהשידור הציבורי משקיע בשנה בהפקות מקוריות, כ-10,000,000 ש"ח, כולל הכל. האם זה הגיוני שהשידור הציבורי יעדיף שעובדיו ומנהליו יטיילו להם בדרום אפריקה, יתחככו עם כל מיני אנשים, יהנו להם מנופש אקסלוסיבי שרוב אזרחי המדינה בכלל לא יכולים לחלום עליו, בשעה שיוצרים ישראלים והיצירה הישראלית אינם זוכים מרשות השידור לתמיכה ריאלית? להמשיך לקרוא מונדיאל 2010 – לא צריך שידור ציבורי בשביל זה

הבלוג יסגור 4 שנים בעוד 24 שעות. ב-2 ביולי 2006 נכתב הפוסט הראשון, איכשהו נשמרה סטטיסטיקה של מעל 100 פוסטים לשנה. הביקורת העצמית שלי אומרת שעשיתי בבלוג את הדברים שצו המצפון שלי אמר לי ועל כך אני מרוצה. דבר נוסף שאני מרוצה ממנו זה שכל הפוסטים שלי הם מקוריים, לא הועתק שום דבר. נקודה שלישית שאני מרוצה זה שהצלחתי לשמור על סדר בקטגוריות.

מצד שני יש דברים שאני צריך לשפר, למשל הגהה. דבר נוסף לשיפור זה גיוון בתוכן, הבלוג מגוון אבל בכל תקופה עוסק בתחום אחר. האתגר שלי לשנה הבאה יהיה לכתוב על תחומים שונים בזה אחר זה. עוד לשיפור, עיצוב סגנוני חדש. בכל זמן מה אני משנה את סגנון הכתיבה, לומד לקחים, אבל בשנה האחרונה הזנחתי את זה. להמשיך לקרוא 4 שנים לבלוג

בשבוע שעבר נזדמן לידי עיתון ידיעות אחרונות של סוף השבוע. זה היה נוסטלגי, מייד דפדפתי לדפים של פרסומי ההופעות, אני מניח שרוב האנשים מכירים את שטח פרסום המופעים, פרסומות ליד פרסומות שמופיעות באופן מרוכז במספר דפים. זה נוסטלגי, כי מאז שנות השמונים-תשעים לא דפדפתי בדפים הללו.

בדפים הללו מתפרסמים האקטים התרבותיים הגדולים, כלומר כאלו שיש להם מספיק מוניטין בשביל שמשרד פרסום ישקיע כסף לקדם אותם. במילים אחרות, מתפרסמים שם מופעים של אמנים שטווח ההכרה שלהם גדול, כלומר שעשו פריצת דרך לקהלים גדולים ומצויים בקונסנזוס. ודבר נוסף שמשותף לאמנים הללו הוא פוטנציאל משיכת קהל, אמנים שמספיק להודיע היכן ההופעה הבאה שלהם בשביל שקהל יבוא, ולא צריך מעבר לזה גימיקים או מאמצים פרסומיים נוספים. להמשיך לקרוא זיקני המוסיקה

ג'ירולמו פרסקובלדי חייב להיות אחד המוסיקאים הכי גדולים ומוכרים, למרבה הפלא מחוץ לחובבי הרנסאנס הוא נותר די אלמוני, וגם בתוך עולם הרנסאנס לא תמיד מייחסים לו מספיק חשיבות. אני חושב שחלק מהבעייה נובע מהפרשנות למוסיקה שלו שככל הנראה היא לקויה ונשחתה במשך הזמן.

בתפר שבין הרנסאנס לבארוק, פרסקובלדי היה חשוב באופן יוצא דופן, השפעתו הגיע ליוהאן סבסטיאן באך, שנחשף למוסיקה שלו ובמידה רבה המוסיקה של באך נשמעת המשכיות לזו של פרסקובלדי יותר מאשר לכל מוסיקאי אחר, או לכל הפחות, לא פחות. אני די משוכנע שיוהאן סבסטיאן באך לו היה חי היום, היה מספר בשיבחו של פרסקובלדי. להמשיך לקרוא פרסקובלדי ועוד