סודות וצללים / סיגל אדלמן

הספר "סודות וצללים" הוא מסע אישי וייחודי של חזרה בתשובה המתועד בדרך מקורית בליווי תמונות של בובות המהוות עדות אילמת למתרחש. מסע המתחיל בסקרנות ההופכת לדילמה, ומשם מתחיל תהליך של חזרה בתשובה, כניסה לשער של עולם אחר. התהליך מלווה בבעיות הדורשות הכלה, ראשית הכלה רגשית, ולאחר מכן שכלתנית, עד לרגע שבו נאזרת בכוחות לקראת השלב של ההגדרה מחדש של האני-העצמי, אותו אני-עצמי שהחל את התהליך לא עבר שינוי במהותו הראשית, אך עכשיו בזהות שונה הוא מוצא את עצמו מחדש.

החוזרת בתשובה מגיעה ממקום של דמות מגשרת, מכילה, חוליה שנשברה שלא באשמתה המתקנת את עצמה. אט, אט, דפי הספר נפתרים, ששת הפרקים הם כמו שישה פסיפסים המשתלבים בסופו של דבר לפסיפס גדול. גדולתו של הספר הוא בהיותו מאפשר הצצה נטולת פרשנות עצמית אל החוויה של האני-העצמי במסעו אל עבר התשובה. מסע שבו האני-העצמי צריך למצוא את מקומו תוך שהוא בוחר להיות משלים, מכיל, ומגשר בין העולם שאותו הוא עוזב לבין העולם בו הוא משתוקק להשתלב.

להמשיך לקרוא סודות וצללים / סיגל אדלמן

אתרים ותערוכות אפריל-מאי 2011

רשימה של דברים שכדאי לעיין בהם בתקופה הזו של השנה. אמנות ותרבות. קצת תרבות ואמנות לא יזיקו. אולי בעתיד אני אכתוב קצת בנושא תרבות ובריאות, אבל כרגע מספר המלצות שמדברות בעד עצמן.

ההמלצות בנושאי תערוכות תרבות ואמנות שונים. להמשיך לקרוא אתרים ותערוכות אפריל-מאי 2011

ראיון עם אבינעם #2

בדצמבר 2008 ערכתי ראיון עם אבינעם לסרי לראשונה. למעלה משנתיים חלפו, ולאחר שראיתי אותו מופיע במחווה לשמשון חלפי שנערכה בלבונטין-7 הסתקרנתי מאוד. מאוד נהניתי מאבינעם, הגישה שלו והדרך שבה הציג את הקטע שלו. במבט לאחור לראיון הקודם הסתקרנתי לראות ולהעמיק בדיון של עמדותיו ותפיסותיו ולשמחתי היה ראיון מרתק ומפרה-מעורר מחשבה במגוון נושאים.

לאבינעם ביקורת רבה כלפי ה"אינדי", הוא סבור שמונח ה"אינדי" זו בדיחה המשווקת באינטרנט על ידי קומונה של מספר בלוגרים, שיוצרים הייפ המוגדר כסצנה. הוא סולד מהגישה המקובלת לקאברים ואינו רואה עצמו שותף לעניין, ולא חוסך ביקורת מהדור הצעיר של המוזיקאים של העשור האחרון.

אבינעם, ראיתי אותך לאחרונה במחווה לשמשון חלפי שהייתה בלבונטין-7. אני די הופתעתי לראות מוזיקאים מדורות שונים, בשנות ה-20,30,40,50,60 לחייהם, לכל עשור היו נציגים. מה דעתך על התופעה הזאת?

אני רואה את זה כתהליך טבעי. בכלל, אם לא להיות יותר מדי פסיכולוג, תשים לב שכל דור מתרחק מעט מהעשור הקודם שלו, מחפש את העדכני והחדש ומקבל את היותר ותיק כנוסטלגיה או קלאסיקה. לכשעובר הזמן, אותו עשור שהוזנח נכנס לתקופות הקאמבק והטרנד שלו ואחר כך נטמע עם מוזיקה ישנה יותר. להמשיך לקרוא ראיון עם אבינעם #2

בלוז ותזמורות גדולות חלק ראשון: מחלקות כלים ובלוז

האם בכלל בלוז זקוק לתזמורות גדולות? להקות בלוז, גודלם ותזמורם, זאת שאלה שעניינה אותי מכמה סיבות, הראשונה שבהם בגלל שלהקות ג'אז גדולות ביצעו בלוז לאורך ההיסטוריה, כמו גם היו להקות בלוז גדולות. וזאת כבר מראשית היסטוריית הבלוז המוקלטת. כארבעים קטעים עם "בלוז" בכותרת הוקלטו בין השנים 1914-1916, רשימה כמעט מלאה, על ידי להקות קטנות כמו גם גדולות. אחת הדוגמאות היא הרכב הסקסופונים "שישה אחים חומים" הרכב שהיה מבוסס על שישה סקסופונים שנקרא לאחר מכן "שישיית הסקסופונים" , "רבייעית פירלס" כהרכבים קטנים ולעומת זאת גם תזמורות גדולות כגון "להקת סוסה".

חלק מהקלטות מוקדמות (1914-16) אלו היו פופולאריות אך אין קורלציה מוכחת בין מידת הצלחת הקלטות מסויימות יותר מאחרות לבין גודל הלהקות שהקליטו אותן. פרט לכך, מרבית להקות אלו נשכחו בהיסטוריה ולא היוו השפעה מוכחת על הקלטות מאוחרות יותר, לרבות העובדה שבלוז לא תוזמר לתזמורות בסדר גודל גדול למעט פרוייקטים נקודתיים. לא היה עד כה עניין אקדמי, אמנותי או מסחרי לעשייה בתחום זה.

להמשיך לקרוא בלוז ותזמורות גדולות חלק ראשון: מחלקות כלים ובלוז

ג'אז – כזרם אומנותי : הפיוז'ן חלק #1

בימי קדם נהגו לכנות בתואר אומן כל בעלי מלאכה, הסנדלר והנגר למשל הם אומנים. בלועזית הטרמינולוגיה שונה אך לעיתים נראה כי זה טעות, אך בכל אופן אנו רואים לאורך ההיסטוריה שככל שזרם אמנותי כלשהו "מתקדם" יותר, כך בולט יותר ויותר העניין הטכני על חשבון העניין היצירתי. למעשה, השאלה "האם כל נגן הוא אומן?" לא שונה מהשאלה "האם כל נגר הוא אומן?" במובנים הכלליים שלה. האומנות למעשה יכולה לצוץ בכל מקום, בכל מיני צורות, אך לא תמיד ניצוצות אומנים מעופפים בחדר עוברים גלגולים והשפעות עד התלכדותם לכדי תחום או  זרם אומנות מוכר כלשהו. אך במידה וכן, ניצוצות התחלה אלו הם בוודאי נקודת מפנה החשובה ביותר בהיווצרותו של אותו זרם.

נושא זה עלה סביב שאלת תרומתו של מיילס דייויס בתחום הפיוז'ן לעולם הג'אז. לפני מספר חודשים נפגשו המוזיקאי ג'יימס מטומה ומבקר הג'אז סטנלי קראוץ' לעימות "ראש בראש" על משנתו ותרומתו של מיילס דייויס. כמו מקרים כאלו לווה מטומה בלהקת מעודדות די צעקנית (אגב בכותרת של הוידאו שאני מצרף להלן, רשום שמטומה "חיסל" את קראוץ' וזה חלק מהצעקנות הזו). במציאות זה נראה כמו שיח חרשים, מטומה התעקש להגדיר את הדיון ולהגביל אותו, להכניס אותו לתבנית. "השאלה היא מוזיקה אקוסטית למול חשמלית" אמר מטומה, "והטיעון שמוזיקה אקוסטית יותר טבעית". מכאן הוא מגיע די מהר לעניין של "אומנות וטכנולוגיה", הטכנולוגיה מתקדמת והאומנות משתמשת בה. טיעונים מעניינים אבל לא ממש נוגעים לדיון. להמשיך לקרוא ג'אז – כזרם אומנותי : הפיוז'ן חלק #1