בלשי ההיסטוריה: ההקלטות האבודות של פרמאונט

שני סרטונים ראשון וההמשך שלו בשני. בשנת 1932 נסגר אולפן ההקלטות של חברת פרמאונט בגרפטון עכב המשבר הכלכלי המתמשך. המפעל בגרפטון ספג מכה קשה, הוא נסגר, העובדים פוטרו, וכמויות רבות של מאסטרים שהכילו את המידע של הקלטות שהיום יכלו להיות מעניינות מאוד מבחינה היסטורית, ירדו לטימיון. חלק נזרק לנהר בתסכול של העובדים המיואשים, מחלק הפיקו בחזרה חומרי גלם ובקיצור, לא נעים לראות השחתה של אומנות מוקלטת שכזו.

שני מאסטרים נתגלו לאחרונה וצוות בלשי ההיסטוריה תיעדו את התחקיר הקצר שניסה לגלות מה יש עליהם. בסוף התברר שאין עליהם מה שקיוו, בלוז, אבל בכל זאת מדובר בעוד הוכחה לתרבות העשירה של שנות העשרים.

החצוצרן מהמלין

מוזיקת הג'אז חוותה בין אמצע לסוף שנות החמישים מכת-עכברים בדמות הג'אז החופשי. הג'אז החופשי אמנם היו בו דברים בעלי משמעות, אבל התפיסה כשלעצמה היוותה סכנת השחתה לג'אז, ואפשר לראות זאת די בקלות אם מסתכלים על מה שקרה לג'אז משנות השבעים ואילך, למעט כמה תקופות של התאוששות הג'אז איבד מהחיוניות שלו. נחזור לסוף שנות החמישים. אחד הראשונים להזדעק היה מיילס דייויס. דייויס, לקח את הדברים החשובים של התקופה, הרעיונות המודלים שהחלו לחלחל לג'אז, הוא אסף איתו מוזיקאים והכין את האלבום קיינד-אוב-בלו. האלבום היה זריקת-מרץ חשובה עבור הג'אז, דווקא בשעה שהג'אז החופשי איים למוטט את הג'אז לתוך תקופה של אקזוטיקה, הגיע מיילס ובלם זאת. החצוצרה שלו שלחה את עכברי הג'אז החופשי אל הנהר. ופה אולי חשוב להבין שהג'אז החופשי הוא מוזיקה שיש בה מדדי מצויינות מסויימים כשלעצמה, אלא שדי ברור שתוך זמן קצר של אקזוטיקה יכולת המשכיותו של הג'אז להמשיך כז'אנר אמנותי יצירתי נשחתת, עד כי הוא מתכנס לתוך תקופה של אקזוטיקה ורומנטיקה בלבד.

מיילס דייויס אם כן הציל את הג'אז בעשייתו. הוא המשיך עם הצוות שלו והעניק השראה לכל האחרים בסגנון הפוסט-בופ ככה שבעצם מרבית האמנים הצעירים של התקופה הגיעו ליכולות גבוהות ויכלו לנגן מוזיקת ג'אז בהשראה הטובה! אלא שמיילס התאכזב, בני הג'אז הטובים הפנו לו עורף. מיילס דייויס רצה להיות במרכז העשייה אבל הרכב אחר הרכב התפרקו לו, לא היו ממושמעים מספיק, מה גם שדייויס החל להבין שבג'אז המודרני לו עצמו יש פחות להציע כשהצעירים יכולים לעשות יותר, ובשביל להיות הטוב ביותר בתחום הוא הבין שעליו להשיג לעצמו את הטובים ביותר שינגנו איתו. אבל הללו לא הוכיחו נאמנות מספקת! מיילס דייויס נקם. הוא הניף את החצוצרה שלו והחל לנגן מנגינה חדשה. בני הג'אז הטובים נהרו אחריו אל מחוזות הפיוז'ן והג'אז החופשי. גם הפיוז'ן יש בו אלמנטים טובים, אבל כמובן כמו שצויין לגבי סכנת האקזוטיקה לגבי הג'אז החופשי, נכון הדבר באותה המידה לגבי הפיוז'ן.

חשוב להבין כי מדובר היה בתקופה נפיצה ביותר, הג'אז החופשי עדיין היה ברקע, עדיין נותרו כמה עכברים שלא הגיעו לנהר, וסצינת מרפסות יכולה היתה לפרוץ בכל רגע. חשוב גם להבין כי די היה בגל ולו אפילו הגל הקטן ביותר האפשרי של האקזוטיקה בשביל לגמור את הג'אז לנצח, ומיילס, הארכיטקט המבריק ביותר של התקופה בג'אז פשוט הגיש את הג'אז לאקזוטיקה להנחתה! פיוז'ן!

טיפאני ג'ו

מי שמחפש מוזיקה עם חיוניות ועוצמה יכול למצוא אותה בטיפאני ג'ו הצעירה אולי יותר מכל אחד אחר. השירה שלה היא משהו-משהו. קשה לי לחשוב על זמרים עולים ברמת מקוריות כזאת מזה כמה שנים טובות. להאזנה וצפייה.

פסטיבל הג'אז בקיסריה 2007 – יום שישי היום השני של הפסטיבל

ההופעה הציגה שמות מעניינים בהיסטוריית כמו גם בהווה ועתיד הג'אז. פיצארלי, גיטריסט ותיק ואיכותי ודמות חשובה המהווה מזה שנים הוכחה כי הסווינג יכול להמשיך ולהיות מרתק גם מהבחינה הטכנית. ואשה, אחד החצוצרנים הטובים ביותר בימינו ואחד המוזיקאים החשובים ביותר והמשפיעים ביותר בתחום הסווינג מאז סוף שנות השבעים. וכמובן את שאר האחרים כבר ציינתי בכתבה המכינה לפסטיבל. שמונת הנגנים נפרסו בטווח הגילאים שבין 21-86, ועבור הקהל הישראלי היתה זו הזדמנות נדירה למדי לראות מוזיקת ג'אז יצירתית מתחדשת בצורה חייה על הבמה לאורך טווח דורות שכזה.

הערב היה מפגן כישורים של המוזיקאים, חבל שלא היה ביטוי חזק יותר לעיבודים מדוייקים יותר עבור הסטנדרטים, כשהחופשיות שהתאפשרה לנגנים, אמנם הביאה לרגעים רבים ראויים לציון, במיוחד כשאמנים נכנסו להשראה טובה, אבל מצד שני ביצוע הקטעים עצמם לא נתן את אותו האופי הסווינגי במלואו, דבר שפגע ביכולת של הנגנים לתת סווינג חזק בכל מצב. במילים אחרות, היה מופע טוב אבל לא בגלל שהקטעים בו בוצעו היטב כקטעים, אלא בגלל שהאמנים עצמם הפגינו כישורי סווינג ואלתור גבוהים. הדבר מותיר טעם מסויים של פספוס מהידיעה שהנגנים הללו יכלו להרים את קיסריה גבוה אם היו נערכים לסטנדרטים מסודרים יותר, לצד הברכה הגדולה מכך שחזינו במופע עם איכויות קלאסיות שמעט מאוד אמנים כיום יכולים לספק.
להמשיך לקרוא פסטיבל הג'אז בקיסריה 2007 – יום שישי היום השני של הפסטיבל

מבקרי ג'אז (חלק ראשון)

סדרת כתבות אלו תעסוק בתפיסותיהם של חמישה מבקרי ג'אז. הבחירה בחמישה הללו היא בשל העניין שהתפיסות שלהם מציעות, בשל חשיבותם, ובשל השוני בתפיסות של כל אחד ואחד. המבקרים הללו הציגו 5 תפיסות שונות, והמטרה היא אולי לבחון את תפיסותיהם ברוח הזמן. אבל לפני שמגיעים אל המבקרים, קצת רקע על אמנות תרבות וביקורת. ואולי אין מקום טוב יותר לפתוח בו בכל דיון על אמנות ותרבות בפרט בסדרת כתבות זו מאשר לגשת אל הסיפור המקראי של קין והבל.

קין והבל היו תאומים, אך כל אחד מהם הקים תרבות שונה לחלוטין. התרבות של הבל היתה בצאן. התרבות של קין היתה בפרי האדמה. זה לא משנה לצורך הדיון כל כך מה היו התרבויות השונות, ומה היתה האסתטיקה של כל אחת מהתרבויות, אבל מה שחשוב לצריכנו זה האמנות. קין והבל שניהם עסקו באמנות ושניהם הציגו את יצירות האמנות שלהם בפני האלוהים. והאלוהים קבע כי יצירות האמנות של הבל עדיפות על הללו של קין, ותגמל בהתאם. בסופו של דבר, התרבות של קין הובילה אותו לבצע מעשה נואש. למרות שהוזהר מפורשות, קין קינא ביכולת האמנותית של הבל. הטעם הרע של קין אם כן לא בא רק באמנות הפחותה שלו לעומת הבל, אלא גם הקנאה למרות האיסור המוחלט בקנאה זו ובהשפעתה, גם זה מהווה עדות לטעם הרע שלו. וקין כמובן ביצע מעשה נבלה, וקם והרג את הבל. הטעם הרע של קין ניצח את הטעם הטוב של הבל.

להמשיך לקרוא מבקרי ג'אז (חלק ראשון)