להקת פוליס מתאחדת

להקת פוליס הודיעה בדרמטיות על התאחדות מחודשת, בדיוק 30 שנים לאחר הלהיט "רוקסן", להיטם הגדול שהפך אותם לאחת הלהקות הפופולאריות ביותר במשך 10 שנים. בשנת 1986 הודיע מנהיג הלהקה סטינג על פירוק הלהקה ופנה לקריירת סולו מוצלחת ביותר. נראה כי הלהקה משחזרת את מה שהיה לפני 30 שנים.

גם אז כמו היום, פריצת הדרך של הלהקה היתה לאחר סיבוב הופעות. בשלב הראשון הלהקה עבדה על חומר מקורי שלא צלח ולא קיבל תשומת לב. היתה זו תקופה שבה הדיסקו שלט, פוליס הקדימו את זמנם, כשהמוזיקה שניגנו היתה מאוד דומה למה שיהיה מאוחר יותר הפופ המתקדם של שנות השמונים. לאחר שלא הצליחו לפרוץ דרך, פנו לסיבוב הופעות בארה"ב על סמך החומר שהיה להם, מה שסייע להם להחשף לקהלים גדולים וכשחזרו לבריטניה כבר החלה הפופולאריות שלהם לנסוק. הלהקה הקפידה להקליט אלבום מידי שנה עד 1983, וגם הפעם התנופה שלהם נקטעה במהלך סבב הופעות.

roxannesingle.jpg
Roxanne-1978
[those days are not yet over]

הלהקה החלה להבין שלהקות פופ רבות בשנות השמונים כבר סגרו את הפערים במסגרת הפופ האיכותי, התחרות היתה קשה, ובנוסף ככל הנראה הם די מאסו להיות אחד בתוך השני במשך 7 שנים רצופות ורצו לפנות לדרכים חדשות. בשנת 1986 הם החליטו לפרק את החבילה באופן סופי ולפנות לדרכים שונות, ממש באותה השנה הוציא סטינג את אלבומו הטוב ביותר ככל הנראה Dream Of The Blue Turtles, אלבום שהניף אותו מיידית לדרגת כוכב ברמות הגבוהות ביותר, יותר מאשר הלהקה. אחת הסיבות היו שכלהקה הם ביקשו להיות במישור מוזיקלי פחות מושך קהל, ואילו סטינג רצה מיידית לגשת לנושא הפופ האיכותי.

בעשרים השנים האחרונות סטינג היחיד מבין חברי הלהקה שהפך לכוכב, איחוד הלהקה ושחזור ימי תור הזהב שלה הפך להיות הדבר המעניין ביותר במדיית המוזיקה הפופולרית, ואפילו באתר של סטינג ציינו זאת בדיוק כך. האם עשרים שנים שעברו עשויים לייצר עבור האיחוד המחודש רעיונות פוריים לחומר חדש? האם יש ללהקה אמירה חדשה לומר? סביר להניח שכמו בפעמים הקודמות הכל תלוי בסבב ההופעות, אם הוא יהיה מוצלח, ולא רק מבחינת הקהל אלא גם מבחינת הלהקה, נראה מהם אלבום חדש תוך שנתיים. אם לא, סביר להניח שהם יחזרו לחזרה על אותו הסיפור…

נוסטלגיה במוזיקה הישראלית

במדינות רבות בעולם יש מידי פעם התקפות נוסטלגיה שחוזרות ונישנות. כך למשל, בשנה שעברה היתה "מכת אלביס" בבריטניה, כאשר מספר סינגלים של אלביס חזרו לככב במצעד הלהיטים הבריטי, אחדים משיריו אף כבשו את הפסגה!!! ולמי שלא זוכר כל כך, גם בישראל יש התקפות נוסטלגיה, פתאום יש מודה או טרנד חדש, שנות השמונים, שנות השבעים, שנות החמישים, וכולי וכולי. תוכניות סדרתיות על אלביס, או על החיפושיות, סדרת ג'אז, במדיית הרדיו, או למשל סדרת כתבות בצהובונים היומיים.

אלא, שההתקפות שמתרחשות בישראל עוסקות רובן ככולן ב… נוסטלגיה של תרבויות לא-ישראליות. מתי פעם אחרונה נתקפו בישראל בנוסטלגיה ישראלית? זה קורה מידי פעם אני מניח, אבל לא יותר מידי ובדר"כ אפשר לשמוע את ההתנשפויות חסרות הסבלנות של הללו שעוסקים בכך, הם רוצים משהו מיידי, סיפור מעניין על ניצול ילדים של מייקל ג'קסון או ציצי שברח החוצה לג'נט ג'קסון, או תמונה עסיסית של סלבריטאית "חמה" או משהו בסגנון. ואם כבר משהו ישראלי, זה לבטח האלבום החדש של אחד הסלבריטאים הישראלים או מישהו מהתוכנית המפורסמת "כוכב נולד", עוד סוג של ייבוא מחו"ל שמסקרן את ראשי התרבות הפופולרית בישראל.

להמשיך לקרוא נוסטלגיה במוזיקה הישראלית

ראשית הגיטרה חשמלית, אדי דורהאם

מי היה הראשון לנגן ולהקליט גיטרה חשמלית? האם זה היה אריק קלפטון? אולי אלביס? בוב דילן? שמא היה זה האחד והיחיד ג'ימי הנדריקס? או אולי כמו שהאחים בלוז אמרו בסרט, אלמור ג'יימס? התשובה לכל השמות הללו היא-לא! הגיטרה החשמלית נמצאת איתנו כבר מעל שבעים שנים, והראשון שהקליט וככל הנראה הראשון שניגן עונה לשם אדי דורהאם.

 

ed_battle.jpg

אדי דורהאם – לאתר הרישמי

דורהאם היה אחד הארכיטקטים של התזמורות של בני מוטן, וקאונט בייסי, ולמעשה של כמה וכמה תזמורות נוספות כמו זו של גלן מילר, כך שהיתה לו חשיבות רבה בהתפתחות להקות הסווינג של שנות השלושים. שירים כמו "In The Mood" , "Moten Swing" עבור מילר, ואחרים עברו את מגע ידו. להקתו של מוטן היתה להקה עם הרבה מאוד רעיונות וחדשנות, ודורהאם כארכיטקט ניגן במגוון של כלי נגינה, אם כי עיקר הפרסום שלו היה בנגינת הטרומבון וכמובן בגיטרה. בסוף שנות העשרים ותחילת השלושים דורהאם החל להשתמש במקרופון אותו שתל בתוך הגיטרה. הוא אלתר באמצעות קולב בגדים ועוד כמה אביזרים שפצורים מתאימים כך שהגיטרה שלו נגנה באופן מוגבר מאוד והיתה משהו חדש. חדש עד כדי כך, שבעלי מועדונים חששו שינגן פן הקהל יתרגז מהצלילים הללו שלא הבינו מהיכן הם בוקעים.

להמשיך לקרוא ראשית הגיטרה חשמלית, אדי דורהאם

תקליט פסיכאדלי ראשון?

התקליט 78" בנוי משני שירים Come On Home השיר השני ובצד השני Aggravatin' Papa. ההקלטות הוקלטו בפברואר 1923 והתקליט יצא לשוק כחודש לאחר מכן. אגב הזמרת אלברטה האנטר ביקרה בישראל מספר פעמים בשנות השישים ביקורים פרטיים (לא לצורך הופעות) ונהגה לענוד באופן קבוע ענק מיוחד שהכינו לה פה במיוחד.

מי שרוצה לראות עוד דברים כאלו יכול למצוא באתר של ג'ון טפטלר שיש לו אוסף מהמרשימים בעולם של תקליטים ישנים.

alberta_hunter_78_2_3inch.jpg
מעניין איך זה נראה כשזה מתנגן…

בן בלי שם – מוזיקה מזרחית בישראל

חיפשתי ספר על מוזיקה מזרחית ולא מצאתי. זוהי קריאה די נואשת לפני שיהיה מאוחר מידי, מישהו צריך לקום, לאסוף חומר, ולכתוב ספר על המוזיקה המזרחית בישראל. למה? דבר ראשון כי היום עדיין אפשר למצוא כמה וכמה מהגדולים של המוזיקה שיודעים הכל או כמעט הכל על השורשים שלה, הרקע שלה, והתפתחותה והם יכולים לתת מידע מדוייק. דבר שני, בעוד כמה שנים ייתכן שכבר יהיה מאוחר מידי. המוזיקה המזרחית צריכה להיות מונצחת בספר שיסקור את התפתחותה, או שתשאר כמו במילות השיר "בן בלי שם, בן בלי בית".

המוזיקה המזרחית היא אחד הדברים הכי פחות מוערכים בישראל. אחת הסיבות לכך היא שבהוויה הישראלית תמיד ראו ביוצרי המוזיקה לא ממש מוזיקאים אלא חובבנים שיכולים לשיר. ולא כן היא. נכון שבתחילת דרכה היתה המוזיקה סוג של אומנות נאיבית, כזו שמגיעה משילוב של פולקלור עם השפעות חיצוניות. אבל כבר בשנים הראשונות הגיעו להישגים מרשימים בתחום, הישגים שההשפעה שלהם על המוזיקה הישראלית והתרבות הישראלית עדיין לא נחקרה מספיק. והסיפור של המוזיקה המזרחית משקף מאוד את המצב החברתי בישראל, או במילים אחרות, המוזיקה היא כמו מראה, המילים שיצאו מהכותבים והזמרים יצאו מהלב ולא פחות משעיצבו את העתיד, הן דיברו על המצב הקיים והוציאו אותו החוצה.

להמשיך לקרוא בן בלי שם – מוזיקה מזרחית בישראל