קטגוריה: הופעות

זו לא הפעם הראשונה שראיתי את רון קרטר, אך היתה זו הופעה מיוחדת במינה. קרטר נדרש הפעם לחומר שהוא לא רק מההיסטוריה המפורסמת של הג'אז, אלא אף מההיסטוריה האישית של קרטר עצמו, זהו החומר מהימים שקרטר היה חבר בהרכב של מיילס דייויס. במשך השנים דובר רבות על ההרכב הזה של מיילס דייויס, אחד ההרכבים המעניינים והמיתולוגיים ביותר בתולדות הג'אז.  אין ספק שהיו עוד הרבה הרכבים מעולים ואז ויש גם היום, אלא שמעל ההרכב ההוא היתה את אותה הילה נוצצת שהפכה אותו לאגדי בספרות הג'אז.

לאחר כמה שנים ההרכב התפרק כאשר מיילס דייויס עצמו החל לפנות לכיוון הפיוז'ן, אותו סגנון שהוא די הגה וחזה. החזרה של קרטר היא לימים אלו, לפני למעלה מארבעים שנים, ולצורך העניין קרטר משתמש ברביעייה במקום חמישייה, וללא כלי נשיפה, לעומת שני כלי הנשיפה שהיו בהרכב של מיילס דייויס. אבל פחות משזה עניין שזה מיילס דייויס זה עניין שזה רון קרטר. צריך לברך על הגעתו של מורלס, הפרקושוניסט. מורלס מוסיף הרבה צבע ולמרות שהוא לא השתתף בהקלטת האלבום Dear Miles שהקליט קרטר לפני כשנתיים, נראה שהתוספת שלו לפחות בהופעה חיה היא חיוניות עצומה שהופכת את ההופעה החיה למשהו מלבלב. להמשיך לקרוא רון קרטר 2.5.08 בזאפה

לא ידעתי שאגיע לפסטיבל הג'אז בגבעתיים עד בערך 40 דקות לפני שהגעתי. אני בשלבים בהם אני עובד על רעיון של אתר שבו אוכל לבטא את עצמי לא במסגרת בלוג אלא במסגרת שונה, ולא בפורטל אלא באופן עצמאי, ולא ציפיתי שדווקא פסטיבל ג"אז כלשהו ימשוך את עיני. אבל הצצה קלה ברשימת המופעים של הפסטיבל עשתה את שלה. חשוב לזכור שפסטיבל גבעתיים הוא הפסטיבל שנותן לישראלים במגוון הרחב ביותר של הג'אז, במה. כבר בשנים שעברו המגמה הזאת נראתה בבירור, ולמעשה המופעים של שנים קודמות הקדימו את הטרנד, אמנם לפני הרבה שנים היה טרנד דומה באילת,אבל בשנים האחרונות בעקבות הביקורת על שיתופי הפעולה של ישראלים עם זרים באילת הנושא ירד מהפרק, אך בגבעתייםירושלים  ובתל אביב (ומעניין שהרבה מהביקורת הגיע מהחבורה התל-אביבית-ירושלמית אלא שהם עצמם נוהגים כך כיום big time!) רואים שיתופי פעולה של ישראלים עם אמנים זרים.

מישהו פעם אמר לי שגבעתיים זה לא עיר לבלות בה, זה עיר לגור בה. ומי שנוסע לגבעתיים בתורו אחרי פסטיבל יכול להבחין ברצון של גבעתיים לצאת מהתדמית הזאת, וזה מדהים ליסוע ברחובות המיושנים של גבעתיים, לחנות ולעלות לכיוון תיאטרון גבעתיים, ופתאום נפרש שם עולם הייטק מודרני, ממש בקצה המדרגות ומשם למופע המשותף, הפסנתר הצרפתי לורן אסולין פוגש את הישראלי דניאל זמיר שבשנים האחרונות מסומן בהחלט כסולן פורץ הדרך של הג'אז הישראלי. זמיר עובר בהחלט שינוי של מעבר למוזיקה יותר ויותר רוחנית, אלא שהדרך שלו נראית פחות מבטיחה כעת, מסיבות שאני אסביר בהמשך, וזאת למרות שטכנית הוא משיג את ההישג הנדרש כאמן בודד, כטכניקאי. להמשיך לקרוא פסטיבל הג'אז גבעתיים, 13 למרץ 2008

בשנים האחרונות הייתי מגדיר את עצמי כחיית פסטיבלים. כל אימת שיש פסטיבל ג'אז או סידרה, בעיקר פסטיבל, אני משתדל להיות שם. בעיקר חביבים עלי פסטיבל הג'אז של אילת במקום הראשון, ובמקום השני, זה של תל אביב. אלא שאלילת המזל די מקשה עלי השנה, ואני נאלץ לוותר על הופעות בעקבות העבודה שמרתקת אותי השנה בשני הימים הראשונים של הפסטיבל עד שעה 23:00,למרבה המזל הלכו לקראתי ואיפשרו לי לצאת טיפה יותר מוקדם בשביל להגיע לפחות להופעה של שעה 23 בזמן. הדילמה שהיתה לי לגבי בחירת ההופעה אליה ללכת היתה מצד אחד, אל-זאבראר, ג'אז מודרני נוצץ למדי, מה שנקרא ג'אז חופשי-מודרני, כל הרעיון של M-BASE שדיברתי עליו בעבר למרות הטעות התפיסתית שהוא מציג שהסברתי, עדיין למרות שהחבורה הנ"ל עדיין לא הגיעו להישגים מספקים, הם בכיוון הנכון.

מהצד השני בדילמה היתה הופעת ההצדעה לז'אק סאני. הזדמנות אולי חד-פעמית עבורי, כמי שלא מכיר את הג'אזיסטים הישנים של ישראל, הזדמנות אולי לטעום בצורה רצינית מהטעם של ימי ראשית הג'אז עם אחד החלוצים הכי ראשוניים, ז'אק סאני, ולשמוע לראשונה בחיי את אנשי הדור השני של הג'אז כמו דני גוטפריד ואהרלה קמינסקי ושורה ארוכה של אמנים נוספים שמנגנים בסה"כ בסגנונונות הכי אהובים עלי בג'אז, כן, למרות שאני אוהב הרבה דברים שיש לג'אז להציע, הלב שלי נוטה לכיוון שנות העשרים, ולכיוון הג'אז המוקדם והחבורה שמצדיעה לז'אק סאני באמת יותר קרובה לזה מאשר אמנים ישראלים אחרים. ככותב ג'אז ישראלי בלתי נלאה בשנים האחרונות, לפספס הזדמנות שכזאת לשמוע ולהבין במה מדובר ומה הג'אז הישראלי המוקדם היה לו להציע, היה דבר בלתי אפשרי ועל כן לבסוף בחרתי כמובן בהופעה של ז'אק סאני. להמשיך לקרוא תל-אביב ג'אז 2008: ההופעה של ז'אק סאני

לפני שהחלה הופעת חלילן הג'אז הישראלי אילן סאלם סקרתי את הקמלוט שלראשונה אני שם. הקמלוט בנוי ממבוא שכולל את הבאר ולאחר מכן יש את השולחנות, ואז הבמה. זהו מבנה די טיפוסי שאינו שנה בעיקרון ממקומות אחרים כמו למשל השבלול. החיסרון העיקרי הוא שהמקום נראה ריק ומאבד את החום אם אין אנשים על הבאר, גם עם השולחנות רובם ככולם תפוסים. וזה היה פחות או יותר המצב. השולחנות היו מלאים, הבאר היה ריק. הקמלוט הוא מקום מעולה להופעות ג'אז, הסאונד היה טוב מאוד למרות שישבתי במבוא שמעתי היטב וחשתי היטב את ההופעה.

היה מאוד מהנה לראות את הבאסיסט יוהנס וידנמולר, את האהבה שלו למוזיקה וההתחברות שלו לחומר. וידנמולר חי את כל מה שקשור בדינמיקה ובקצב, ההשראה שלו טובה בכל רגע נתון ולכן גם המהלכים שלו כל הזמן טובים. לפני שאני חוזר לבאסיסט, אני חייב לומר משהו על קני וורנר ושיתוף הפעולה שלו עם סאלם. סאלם, ולמעשה לא רק סאלם אלא מרבית הג'אזיסטים בארץ מהדור שלו, סבלו במשך שנים בג'אז הישראלי מכך שהם לא יכלו ליצור מספיק מוזיקה בעצמם, הם לא יכלו לשחק את התפקיד של יוצר עד הסוף, להביא לידי ביטוי את כל הפאנים של יצירה וכתיבה, חלוקת התפקידים, בחירת הנגנים, או לחילופין כתיבה עבור נגנים ספציפיים וכדומה. להמשיך לקרוא אילן סאלם, קמלוט, 5 לפברואר 2008

יש משהו חלומי בתקופה הזאת של השנה, תקופת הסתיו. לא לחינם חלומות נרקמים בתקופה הזאת, ולא לחינם יש בסתיו מלנכוליה מיוחדת שאין בשום תקופה אחרת. בסתיו לא חם אבל יש שמש טובה, לא יורד גשם אבל יש אוויר קריר וטוב בערב. והשנה הסתיו מעורר ציפיות במיוחד, ברקע יש תחושה שיש איזה מלחמה באופק מול מטורפים כאחמדינג'אד וחמינאי אבל בעכשוי חודש אוקטובר נראה שצופן בחובו תרבות איכותית. להגיע בערב שכזה למועדון זאפה ולצפות בהופעת הג'אז של אבישי כהן טריו זה כמו להביא את ניו-יורק לפה. האיזור של רמת החיל משובץ בחברות היי-טק, ביום שורפים פה אנשים את תאי המוח שלהם במטרה לפתור בעיות טכנולוגיות עדכניות, ובערב נראה כי לא חסר תרבות. מועדון זאפה משבץ הופעות ישראליות ברמה איכותית, ומידי פעם ופעם מייבא אמנים זרים איכותיים. לפני כשנתיים ראיתי פה את רון קרטר. והיום זהו אבישי כהן.

יש דברים מסויימים שאפשר לראות בהרכב של שלישייה ששום הרכב אחר לא יכול לתת באותה המידה. בימינו בעיקר שלישיות נוטות לספק את ההרכבים האדוקים ביותר. הרכבים גדולים יותר לעיתים "נפתחים", לפחות לפרקים, למרות שיש רביעיות וחמישיות ואפילו שישיות ושביעיות שמצליחים להמנע מכך. צמדים ובודדים בדרך כלל בייחוד בפורמט של ג'אז מתקשים לספק אופק מתחדש בכל רגע ופעמים רבות פניהם לדרך המרחב, ספייס גדול בין האמנים שמצנן את המוזיקה בתצורה של הרמוניות ועוד הרמוניות. הרכב השלישייה של כהן לא איבד במשך כל ההופעה את הקשר שלו עם הקהל, החום של המוזיקה שייצא מהמלודיות המשובחת הידק היטב את ההרכב וחיבר אותו לקהל בצורה טובה. ולקהל שהיה היום בזאפה מגיע בהחלט מלוא המחמאות. קהל אנרגטי ומבין שתמך בחום של המוזיקה והעריך אותו בכל רגע.

להמשיך לקרוא אבישי כהן טריו בזאפה 14 באוקטובר 2007