כדאי או לא כדאי להכנס לנירוונה? קורט קוביין!

בועז כהן כתב בבלוגו רעש, לרגל 15 שנים למותו של קורט קוביין. כתבה מומלצת ומאלפת למדי שכייף לקרוא אותה אפילו כמה פעמים. הדבר העלה בי זכרונות מהיום שזה קרה. באותו הזמן למדתי במכינה, זאת היתה תקופה שלא היה אינטרנט, ובעצם כל החדשות היו בעיתון, או ברדיו. ובעצם, הרי עיתון תמי מביא את החדשות של יום האתמול, אז מי שבאמת רצה להיות מעודכן יכל רק באמצעות רדיו.

זה היה הבוקר שלמחרת כשנודע על מותו של קוביין, ונסענו באוטובוס למכינה. בין השאר היו באוטובוס קבוצה קטנה של פריקים של רוק כבד, כאלו שאני מתאר לעצמי שבחדר שלהם יש בגדי עור ושלשלאות, והעור שלהם עמוס קעקועים, גדולים ומפחידים שההימור שלי הוא שכיום הם נוסעים על הארלי דייוידסון. אז כשהם שמעו על מותו של קוביין, הם היו די בהלם, כי כאמור, לפני עידן האינטרנט אנשים היו מחכים לחדשות בשביל לדעת מה קורה. להמשיך לקרוא כדאי או לא כדאי להכנס לנירוונה? קורט קוביין!

הרומנטיקה של היום תיעלם מחר?

לרגל הופעת מחזותיו בישראל, במאי התיאטרון רוברט ווילסון רואיין ע"י יונתן אסתרקין ב-N.R.G. ווילסון לא עבר התמודדות עם ההשחתה האקדמית לקראת היצירה אישית, אותה התמודדות שחווים הללו שיוצאים מהאקדמיה ונדרשים לייצר משהו משלהם. בשביל לעשות זאת אנשים נדרשים לדעת להשתחרר מתפיסות אקדמיות שעושיות להגביל אותם, בתהליך הזה, יכולים לצאת דברים משובחים, אך לרוב, הללו שלא יודעים כיצד למנוע מהתפיסות שלמדו לעצור את השטף היצירתי, לא מצליחים להביא את האני עצמי שלהם לתוך היצירה.

במקרה של ווילסון, מאחר וממילא לא עבר את התהליך האקדמי, ווילסון בעצם הגיע כשהיצירתיות זורמת בו, וכל מה שנדרש לעשות עם השנים זה להוסיף ליטוש ותחכום בשביל להגיע לרמות מקצועיות גבוהות. ווילסון על פי דבריו בראיון, דוגל ברעיון של הימנעות מרומנטיקה, ויצירה קרה, כלומר, פנייה לאינטלקט בנסיון לנטרל גורמים שעשויים לחצוץ בין האינטלקט לבין היצירה, כגון רגשנות. להמשיך לקרוא הרומנטיקה של היום תיעלם מחר?

צעירים לנצח: עצבו לעצמכם טעם טוב

כשמגיע דור צעיר ומתחילים לחוש בהשפעתו, ישנן כל מיני תגובות למעשיו של אותו דור. ישנם מתנגדים לדור החדש בשל טיעונים שהוא עז יותר, וישנם כאלו שחושבים אחרת, שהדור נרפה מידי. תלוי בדור עצמו. אבל, אחת הבעיות העיקריות היא שכאשר הדור הצעיר מתחיל את ראשית השפעתו, הוא כבר שונה מהדור שלפניו, הן בטכנולוגיות שהוא מכיר, הן בערכים שמעצבים את התנהגותו, והן בתשוקות וברצונות שלו.

מוזיקה וריקוד הם מהדברים הראשונים שדור משמיע. זוהי אחת ההשפעות הראשונות שלו, דור צעיר הולך לרקוד הוא צורך מוזיקה. ובמקרים רבים הדור רוצה מוזיקה שתתאים לו ולריקוד שלו. כמובן יש רבים שמשתמשים במוזיקה מדורות קודמים, אבל כאשר מישהו רוצה להכיר את הפולקלור של בני דורו הוא צריך מוזיקה מתאימה, ולשם כך, הוא צריך להבין שהמוזיקה של בני דורו היא אולי האמירה התרבותית הראשונית של הדור שלו. גם כשמגיע דור חדש לאינטרנט, בדיוק כמו במוזיקה, הוא מתחיל לעצב את התרבות באינטרנט מכיוונו. להמשיך לקרוא צעירים לנצח: עצבו לעצמכם טעם טוב

תאוריה מחזורית ומוזיקה: מותו של הג'אז

אחת הפילוסופיות שמתחרות עם רעיון "המפץ הגדול" נגזרת מרעיונות של תאוריות מחזוריות (ציקליות). פילוסופיה זאת בבסיסה בעצם מנסה לאפיין את מימד הזמן, כמשהו שאינו קו ישר, אלא שיש בו דברים שחוזרים על עצמם. תיאורית המפץ הגדול גורסת שיש נקודת זמן התחלית ליצירת היקום, שבה נוצרו כל מימדיו, כולל הזמן, לפחות בחלק מהגרסאות שלה. התגובה של התיאוריה המחזורית יכולה להיות שבעצם עניין כמו"המפץ הגדול" זה דבר שחוזר על עצמו, מידי פרק זמן כלשהו.

תיאוריות מחזוריות בתחום האמנות מתבססות על רעיונות דומים. אם יש איזשהו רעיון, הוא ממצה את עצמו בשלב מסויים, אך דורות עתידיים יחזרו אליו, בשלב מסויים. לא ידוע מה פרק הזמן שבו חוזרים לאמנות כלשהי, אבל די ברור שיש השפעות היסטוריות על אמנים חדשים כל הזמן, וההשפעות הללו עשויות להוביל לקידום של רעיונות מן העבר. עוד דבר שהתאוריה עוזרת להבין הוא שסגנונות מוזיקליים שממצים את עצמם, מולידים סגנונות המשך לפני שהם יורדים לשוליים. להמשיך לקרוא תאוריה מחזורית ומוזיקה: מותו של הג'אז

כוריאוגרפיה משנות השלושים

בעבר ציינתי שמבקר הג'אז המועדף עלי בהיסטוריה הוא רוג'ר פריור דודג'. כתביו הראשונים של דודג' התפרסמו בשנת 1926. הוא היה כוריאוגרף, רקדן, ומבקר אמנות. שני זאנרים אמנותיים שבהם הביקורת שלו הותירה חותם עמוק הם הריקוד והג'אז. לקרוא את כתביו של דודג' כחוויה זה הרבה מעבר לאמנות שהוא מבקר, עצם הקריאה היא משפיעה מאוד ואני אישית מרגיש את השינוי לאחר שקראתי את כתביו.

דודג' היה אחד המבקרים המוקדמים הכי חשובים של הג'אז. בשלב מסויים החלו להגיע מבקרים חדשים שתמכו בסצנת הביבופ, דודג' לא היה חובב של מוזיקה מבוססת ביבופ ועל כן היה פחות מעורב בכתיבת ביקורת בסגנונות אלו. בערך באותו הזמן דודג' טבע האת מונח "Post-Bop", לתיאור תהליכים שקרו בג'אז בסוף שנות החמישים. היה זה אך סמל לתפיסתו, ולחיבתו לג'אז כמו גם למוזיקה קלאסית שיש בהם קשר עמוק לריקוד ולפולקלור. להמשיך לקרוא כוריאוגרפיה משנות השלושים