לרגל הופעת מחזותיו בישראל, במאי התיאטרון רוברט ווילסון רואיין ע"י יונתן אסתרקין ב-N.R.G. ווילסון לא עבר התמודדות עם ההשחתה האקדמית לקראת היצירה אישית, אותה התמודדות שחווים הללו שיוצאים מהאקדמיה ונדרשים לייצר משהו משלהם. בשביל לעשות זאת אנשים נדרשים לדעת להשתחרר מתפיסות אקדמיות שעושיות להגביל אותם, בתהליך הזה, יכולים לצאת דברים משובחים, אך לרוב, הללו שלא יודעים כיצד למנוע מהתפיסות שלמדו לעצור את השטף היצירתי, לא מצליחים להביא את האני עצמי שלהם לתוך היצירה.
במקרה של ווילסון, מאחר וממילא לא עבר את התהליך האקדמי, ווילסון בעצם הגיע כשהיצירתיות זורמת בו, וכל מה שנדרש לעשות עם השנים זה להוסיף ליטוש ותחכום בשביל להגיע לרמות מקצועיות גבוהות. ווילסון על פי דבריו בראיון, דוגל ברעיון של הימנעות מרומנטיקה, ויצירה קרה, כלומר, פנייה לאינטלקט בנסיון לנטרל גורמים שעשויים לחצוץ בין האינטלקט לבין היצירה, כגון רגשנות.
הרגש מצוי בבסיס מוחו של האדם. כאשר אדם רוצה לזכור משהו מופשט, התהליך שמתרחש מאחורי הקלעים קשור מאוד ברגש. הסיבה שהמוח שלו יזכור את מה שקרה בסופו של דבר מגיעה עד לרמות הנמוכות של הרגש. הרומנטיקנים ביקשו תמיד לנצל עניין זה בשביל לדלג על התהליך האינטלקטואלי כמסננת ראשונית, להגיע לרגש שמתחתיו, לשדר לו, ומכאן, כאשר הרגש פתוח, הזיכרון פתוח, וכאשר נכנסת המסננת האינטלקטואלית, זה כבר מאוחר מידי, הזיכרון כבר מלא במידע החדש.
האינטלקט במצב כזה משמש אך ורק לניתוח המידע, אך המידע עצמו זרם כבר פנימה. עניין זה של פתיחת הרגש בהאזנה למוזיקה הוא יומיומי, וישנם דברים רבים שמשמשים לזאת. מוזיקה מתוקה למשל, משפיעה כמו תינוק שלוחשים לו ברוך, התינוק נהנה מכך, גם אם אינו מבין את התוכן של המילים אבל טון דיבור מתוק מרגיע אותו, פונה אליו אל הרגש, ופותח את הרגש בצורה כזאת, שהתינוק נרגע מהדברים שהציקו לו, הוא שוכח אותם, משום שדברים אלו בעצם הובילו לרגש רע, ומכאן לבכי שלו. הטון המתוק הוא כמו סוכר שממתיק מרירות, מתמודד עם הרגש של התינוק, עוקף את כל התוכן ומרגיע את הרגש.
שימוש אחר ברומנטיקה הוא המנעות ממלודיות מורכבות. מלודיות מורכבות, בניגוד למלודיות מתוקות, פונות לאינטלקט. המנעות מהן משמעותה התחמקות מהמסנן האינטלקטואלי. זהו מרכיב מנימליסטי, כלומר, משמעות המינימליזם היא שבמינימום מאמץ להשיג מקסימום אפקט על המאזין. המינימליזם הוא טוב לרומנטיקנים, גם בכך שהוא מאפשר לאקורדים להתבלט. כאשר יש מלודיה מורכבת, האקורד פחות דומיננטי. כאשר יש מינימליזם, האקורד ברקע הופך להיות התוכן לפרקים רבים, ואם הוא מתוק האפקט שלו חזק לא פחות ממלודיה מינימליסטית מתוקה.
החלפה איטית של אקורדים והדגשתם, כשהם מתוקים, ונגינה מינימליסטית שלהם, בשילוב עם מינימליזם מלודי משיגים אפקט מצויין עבור רומנטיקנים. מינימליזם מצליח בגלל שהמוח יכול לעבוד לפי שיטת השלמת התבניות. כמו שמסמנים קו מרוסק ונותנים לילד עיפרון להשלים אותו, ככה גם במינימליזם. המאזין בתת-מודע שלו משלים ומוסיף. אחד האתגרים בג'אז חופשי מודרני, קרי, ג'אז פסקולי הסרטים, לאפשר למאזינים שונים להשלים תבניות שונות בראשם בעת שמיעת חלקים במוזיקה.
בחלקים אחרים, נוהגים המוזיקאים לנגן מוזיקה עמוסה, הרבה צרחות, כל כלי צורח באופן שונה. כאשר המידע הזה נכנס למוח של המאזין, לאחר מכן, המידע משפיע על פרשנות של המאזין. כאשר מגיע הקטע של המינימליזם, המידע הזה שנמצא עדיין בזכרון הטרי, בשילוב עם שיטת השלמת התבניות שעל פיה המוח עובד, המידע הזה משלים את המינימליזם ומכניס תוכן אישי למוזיקה, אישי של המאזין.
ווילסון טוען שהרומנטיקנים נעלמים, ויש בזה הרבה מין האמת. פעמים לא מעטות קורה שבתקופה מסויימת, דבר שפונה לרגש מסויים של המאזין, אין לו אפקט דומה על מאזין בתקופה אחרת. למשל, מאזינים בני ימינו הרגש שלהם יושפע באופן שונה ממאזינים בשנות השישים, עת תינתן להם להאזנה הרומנטיקה של אז. המוזיקה תישמע להם נאיבית והם יצעקו שזה מיושן.
במוזיקה שפונה ישירות לאינטלקט, תמיד יהיה לה פאן מאתגר. הפתרון הנכון במוזיקה הוא גם וגם. חובתם של מוזיקאים להגיע בכל התחומים הללו למיטב, לדעת לנצל דברים אלו באופן מושכל ככלים לשימושם. גם בתיאטרון, כמו כל אמנות, שימוש מושכל בכלים שונים יביא לאלמותיות של יצירה.