קטגוריה: כללי

לא יכולתי שלא להינות מקריאת הכתבה של נמרוד אלוני בווינט. אלוני כותב : "רוח של שינוי מבקשת להתגבר על ריקנות התוכן שהותיר בנו השילוב ההרסני של הגות פוסט-מודרניסטית וכלכלה קפיטליסטית". זה בדיוק סוג הדברים שמעוררים תקווה, וכמובן רצון להתייחס אליהם.

ראשית, לגבי הפוסט מודרניות באמנות, כמו גם לגבי ההשפעה של הקפיטליזם היא שאני מסכים בהחלט עם הרעיון שהשניים הללו בשנים האחרונות הביאו יותר נזק מתועלת לאמנות ולתרבות. לא תמיד דברים אלו חייבים בהכרח להביא לפגיעה בתרבות, אלא שבאווירה שנוצרה הדברים הללו בדיוק הם הדברים שפוגעים ביכולת היווצרותה של אמנות (וכפועל יוצא: תרבות) שיכולה להביא להישגים אנושיים של ממש. באמריקה למשל אנחנו רואים ששני הזרמים הפופולריים של המוזיקה, מוזיקת הקאונטרי המודרנית, וההיפ הופ, הם למעשה שני סגנונות שהם חברתיים וההיפך של הפוסט מודרניזם: בפוסט מודרניזם סגנונות מוזיקליים שואפים תמיד להשתנות, ואילו סגנונות אלו נשענים על השראה מתכנסת: הקהילה הלבנה וניספחיה מצד אחד והשחורה וניספחיה מצד שני. להמשיך לקרוא תקופה של תקווה?

במשך חודש לערך התפרסמה רשימת מאה שירי הרוק הגדולים ע"י רון מיברג. בארבעה חלקים. חלק ראשון חלק שני חלק שלישי חלק רביעי. הרשימה של מיברג היתה טובה, היא הציגה טעם מסויים לגיטימי ביותר ושווה ביותר. הרשימה עוררה בי רצון לערוך סקירה קצרה.

קודם כל ברור שברשימה כזאת אין מקום לפינק פלויד, לדייויד בואי ולדומיהם. אנשי הרוק המתקדם ירו לעצמם ברגל מזמן בנושא הזה, תראו לי רשימה אחת של רוק מתקדם שכוללת שירים של רורי גאלאגר או אולמן ברודרס. הם אפילו לא מציינים את הרוק הקלאסי והבלוז-רוק כבסיס, בשום רשימה, אלא מנסים לצייר עצמם כאילו המציאו מוזיקה אירופאית (וזה די תמוה הנסיון להלבין את השורשים השחורים של הרוק או את השורשים האמריקאים שלו) יש מאין למרות שברור שללא הרוק הקלאסי לא היה הרוק מתקדם מגיע לשום הישג. להמשיך לקרוא הרשימה של רון מיברג באנארג'י

בדר"כ אני לא כותב על פוליטיקה ודברים שכאלו אבל הפעם מאחר והמצב הנוכחי הבלתי נסבל משפיע באופן ישיר על תרבות ועל איכות וגורם לכל אזרחי ישראל נזק בטווח הארוך זה הזמן אולי לכתוב משהו. דבר ראשון אני רוצה לכתוב על האלימות והקלות שבה אזרחים יורים באזרחים או דוקרים אזרחים או כל דרך שאזרחים מוחקים אזרחים אחרים. תופעות אלו הן תופעות גרועות מאוד שמביאות אותנו להפוך ולהיות מדינת עולם שלישי.

לא בטוח להסתובב ברחובות. כל אחד ואחת מאיתנו כיום הוא ברווז במטווח של פושעים חמושים הממלאים את הרחובות. כל סוף שבוע אנחנו רואים שכמה אנשים נרצחו ולא יופיעו לשבוע הבא. זה לא סתם אלימות הרצחנות הזאת, זה מסוכן יותר מסתם סכסוכי שכנים ותקריות מזדמנות שיש תמיד בכל מקום, פה מדובר בכוחות מאורגנים ומתוכננים היטב שמנצלים את אוזלת היד של הרשויות ועושים ככל העולה על רוחם. להמשיך לקרוא מדינת ישראל

למי שאוהב כלבים וגם בלוז יש שילוב של השניים ביחד. מתברר שכלבים מבינים את צלילי המפוחית היטב, וכאשר מנגנים להם בלוז, הם מתחילים לשיר! רק השילוב של מפוחית שמנגנת בלוז עובד כמו שצריך.

http://www.youtube.com/watch?v=xO2xEqq0L0Q

http://www.youtube.com/watch?v=HdBQ-pR8-FI

http://www.youtube.com/watch?v=B5lDlN0u8B0

הזמר והאמן פרינס שבשנות השמונים היה מחלוצי המוזיקה החדשה ששלטה אז, מקצבים פ'אנקיים על פסקולי סרטים בשילוב פופ/רוק החליט כי מאס בכך שמשתפים את הקבצים שלו ופנה בתביעות נגד גורמים בארה"ב, צרפת ואף ישראל. אתר youtube מכעיס אותו כמו גם דברים אחרים שקורים במרחבים החופשיים של האנטרנט. פרינס אינו מרוצה מכך שחומרים שלו, תמונות, סרטונים ועוד מוצגים באופן חופשי ואף טוען שיש מידע שמופץ עליו שלוקה בחוסר אמינות. פרינס הוא אמן שידע במשך השנים להתרחק מאימתם של הפאפארצי ושאר עסקני הרכילות אך עידן החופש נטל ממנו את הפרטיות.

אוהדי פרינס לקחו את המסרים הללו ברצינות והקימו אתר מחאה שבו הם נלחמים את מלחמתו של פרינס. פרינס שיחסיו עם האוהדים שלו לא סוגים בשושנים, בלשון המעטה, והוא כמידי פעם בפעם נוטה להכניס להם, גם הפעם הפליא כאשר ע"פ התגובה הרישמית של האתר הוא הראה נכונות למאבק שהם עושים באתר ואף הציע להם לפרסם באופן בלעדי שיר באתר להאזנת המבקרים אלא ש… לטענת מפעילי האתר מילות השיר מעבירות ביקורת גם על אוהדיו! פרינס נשאר פרינס. להמשיך לקרוא לפרינס נמאס משיתוף הקבצים