האבנים המתגלגלות 1972-1975

הסטונס הציגו אמנם בין השנים 1968-1971 את הרוקנרול המחוספס הטוב יותר אולי אי-פעם. ההרכב שהתגבש עם מיק טיילור במקום בריאן ג'ונס היה הרכב שאיבד את האיזון שלו במידת מה. הם ניגנו מוזיקה טובה אבל הסטונס לא הצליחו להשתלב כמובילים בתקופה החדשה של הרוקנרול ובפרט ברוק הכבד וברוק המתקדם. Charlie Watts על התופים הפך כמו שאר חברי הלהקה למעט ריצ'ארדס וג'אגר לפחות חשוב מבחינת המעמד, משום שג'אגר וריצ'ארדס כעת הנהיגו את הלהקה לבדם. עד כה וואטס היה חיוני. הצליל השחור של הלהקה בתחילת דרכה היה במידה רבה עבודה שלו, של Bill Wyman הבאסיסט ושל ג'ונס. היה להם ידע רב. ג'אגר היה לו יכולת לשיר בסגנונות של אחרים בדרך שלו וריצ'ארדס היה בתהליך של חוייה של דברים. אולי אפשר להבין מפה מדוע הסטונס נטשו מוזיקה טובה שעשו עד כה והחלו לנסות כל מיני דברים.

הסטונס ראו עצמם כמובילי שוק וכשהשוק לא הלך לכיוון שלהם הם הלכו לכיוון שלו. זה קרה כזכור באמצע שנות השישים, בהליכה לכיוון הביטלס שהגיעה לשיאה בשנת 1967, וזה קורה גם עכשיו. והפעם האלבום Exile On Main Street הציג את הרצון שלהם להצמד ללד-זפלין. זהו אלבום הבלוז האחרון של הסטונס, וכמו זפלין, האלבום היה אולפני ביותר עם חשיבות עליונה להפקה ולכך שכל צליל וכל תו יהיו מחושבים. ההתנסות הזו של הסטונס הניבה אלבום איכותי נוסף, אבל הסטונס עצמם לא לקחו מזה הרבה בשלב הזה. באופן מוזר הסטונס החלו לשקוע ודי מרצון. אולי זה מאכזבה על כך שהפסידו את הבכורה במשחק מי הכי עדכני, הרוק המודרני של התקופה כבר התרחק מהם. היה זה סיום התקופה של הרוק-הקלאסי ומעבר לתקופה הרומנטית של הרוק, על כל היבטיה.

היתה היתה זו גם מעין שקיעה מרצון של הסטונס. מאז 1967 Their Satanic Majestic הם הופיעו הופעות שיא, הוציאו סינגלים מוצלחים, 4 אלבומים איכותיים, אלא שהסטונס זרקו את הכל ועברו שוב לתקופה שבה התנסו בחומרים שונים ומשונים. היתה זו אולי הטעות הגדולה של הסטונס שבתקופה קריטית החלה לעבור ולנגן חומר אקספירימנטלי שלא התאים להם. ג'אגר שתמיד היה בו הימשכות קיצונית למיטב הדגנרטיות, החל להפגין חוסר טעם בשירה. ופה אנחנו חוזרים לוואטס וווימן. הסטונס כשהלכו לכיוון מוזיקה שטובה להם, הגיעו להישגים הטובים ביותר שלהם. כשהלכו לכיוון של ג'אגר וריצ'ארדס זה לא תמיד היה טוב. ג'אגר עצמו, הוא חיפש צלילים חדשים ואיבד את האופי שלו בשירה. ג'אגר נראה היה שהתמכר לתדמית שלו בסטונס ורצה ללכת עם זה עוד לקיצוניות. אחרת קשה להבין איך באלבום Goats Head Soup , שדווקא הציג מספר דברים מצויינים אבל בניגוד לארבעת האלבומים שקדמו לו היה בו חוסר יציבות, הוצג שיר עלוב כמו Star Star שהוא אחד השירים הגרועים ביותר בהיסטוריה שלהם וחבל להרחיב עליו את המילים.

charliewatts.jpg
צ'ארלי וואטס: השראה טובה

לעומת זאת Can You Hear The Music הציג פסיכדליה מאוד מעניינת, Hide Your Love הציג בלוז איכותי, Silver Train היה עוד אחד מהרוקנרולים המחוספסים הטובים, והבלדה השקטה והמתוקה Angie עיטרה גם היא את האלבום בהצלחה רבה. בסיכום הכללי היו באלבום נקודות חיוביות כאלו שמקשות את ההבנה איך הסטונס נפלו תוך שנה לאלבום הגרוע ביותר שלהם עד כה, It's Only Rocknroll. זה רק רוקנרול אבל אני אוהב את זה, התנצלו הסטונס. נראה היה כי לסטונס היה רק את שיר הנושא, שהיה שווה משהו, ואת שאר האלבום מילאו בכל דבר שניתקלו בו, בשביל לגמור מהר ולהוציא את האלבום. בינוניות שכזו בסטנדרטים שהסטונס עצמם הציבו לפני כן, היתה בעצם מה שחיסל את הסטונס כלהקה עדכנית. פתאום הסטונס נראים להקה מרוטשת ועלובה ליד הלהקות האחרות, להקה שמוציאה אלבום שאין בו ולו שמץ של נסיון לעשות משהו משמעותי באמת, הרבה דברים קטנים שלא מתפתחים למשהו גדול.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=j89NOmVInSo[/youtube]

האבנים המתגלגלות (1975): זה רק רוקנרול

עם העזיבה של מיק טיילור היו הסטונס בנקודת שפל כזו שאפשר רק לעלות ממנה. טיילור שככל הנראה הבין שהלהקה נכנסת לבינוניות עזב. עזיבתו מסמלת את סוף עידן הסטונס כלהקת רוקנרול מובילה, אחרי 13 שנים שבהם היתה בשורה הראשונה של הרוקנרול.

האבנים המתגלגלות 1976-1986

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *