בחלק החמישי של הסדרה על מבקרי הג'אז התייחסתי בעיקר לתפיסה הפילוסופית שגורסת שהאדם הוא מכונה. על פי התפיסה הזאת, אפשר לראות שחברות שמגיעות להשראה טובה זוכות לאורך זמן לעליונות הנדרשת, אך כי מצד שני, כאשר מגיעות חברות עם השראה נמוכה, כמו הטורפים בסוואנה ובראשם האריה, ההתפתחות עשויה להיעצר ואף ללכת אחורה.
הסיבה לכך היא שעליונות שמשיגה חברה כלשהי על פני אחרות לא מחייבת היותה בעלת השראה טובה בהכרח, האריה למשל מדכא את בעלי החיים האחרים בסוואנה בהצלחה למרות היותו בעל חיים עלוב למדי בכל הקשור ליכולות של פריצת דרך והתקדמות. השלטון של האריה הוא די מזוייף ובשטח קטן מאוד, האדם שהוא יצור מתקדם יותר מביס את האריה בקלות.
אפשר היה לראות את ההשוואה לג'אז ולמה הביקורת בג'אז חשוב לה לא רק העבר וההווה אלא גם ההשראה שגורמת לעתיד טוב יותר. החזון של האריה המבוסס על השבחה גנטית בלתי מוכחת הוא חזון כושל למדי מבחינה היסטורית. הדולפינים למרות היותם בעל חיים שני באיכותו רק לאדם, מוגבלים לים וגם הם ניצודים על ידי האדם וסובלים תחת מרותו.
אבל בכל מקרה שבו האדם יחוסל, למשל מצב של מלחמה גרעינית, התקווה של העולם תהיה בוודאי הדולפינים שייתכן ויגיעו להישגים בפני עצמם עם סילוקו של האדם מהשטח. כל הדיון עד כה עסק אך ורק בהנחה כי האדם וכל היקום למעשה הוא סוג של מכונה. התאוריה הזאת כמובן איננה מוכחת, ויש תאוריות נוספות שכולן גורסות שיש ליקום מובן איכותי נוסף וחיצוני וכיוון שאליו הוא מובל מלבד היצרים החייתיים של השרדות נוחות והתפתחות.
אבל גם תחת התאוריות שגורסות שיש ליקום מובן חיצוני, ההכרה באל, מבקר עדיין נדרש לאותו הדבר, הוא נדרש לאבחן את ההבדלים בין האיכויות שיכולות להוביל לקידמה של המושא לבין איכויות שפוגעות במושא הביקורת ומחזירות אותו אחורה, ההבדל היחיד הוא שכעת למבקר ידוע שכיוון מסויים מוכתב מלמעלה שעל פיו עליו לנהוג והביקורת שלו צריכה לכלול תוספת של התייחסות לכיוון הזה.
אחת הטעויות הגדולות בהבנה של האדם את מובן הביקורת היא התפיסה הקלוקלת שמבקר טוב הוא איש שמגיע מתוך המקצוע. הרעיון למשל, שמי שצריך להיות שר משפטים הוא בכיר המשפטנים או שר החוץ בכיר הדיפלומטים, או שר הביטחון בכיר הביטחוניסטים הוכח כלקוי. אנחנו רואים כיום למשל ששר המשפטים פרידמן מעביר ביקורת נכונה והגיונית. אבל פרידמן לא הגיע ממש מתוך המערכת אלא ממערכת מקבילה. פרידמן ללא ספק יכול להעביר ביקורת טובה יותר על המערכת מאשר למשל, אהרון ברק, או מבקרי המדינה לדורותיהם, למרות שהוא מגיע מהאקדמיה והם הגיעו מהשטח. יכול לטעון אדם, שאהרון ברק, איש המשפט אולי המוכשר ביותר שישראל הוציאה, מתאים מכל לתפקיד.
אבל במציאות אהרון ברק אנחנו רואים אינו יכול ולא יכל לקבל מעולם ביקורת מוצדקת ככל שתהיה על המערכת שלו. הסיבה לכך היא שאהרון ברק הוא בן אנוש שחי בתוך המערכת ובאופן אישי, ועל כן שום ביקורת על המערכת שתצא ממנו לא תשחרר אותה מהכשלונות שלה כפי שהוכח בעבר. במשך שנים אם כן, שרי משפטים, מבקרי מדינה, שאגב מגיעים מהרמה הטובה ביותר של המערכת, לא הצליחו להצביע על הכשלונות של המערכת. והנה הגיע פרידמן שהוא בקיא בתחום אבל לא איש מקצוע מעשי במערכת, והביקורת שלו נכונה יותר מכל סך הביקורות שאי פעם הושמעו כלפי המערכת.
הראייה לכך היא הנצחון הגדול של הגנבים על השוטרים במדינת ישראל. בישראל מערכת המשפט מכתיבה את היחס בין השוטרים לגנבים באופן חד משמעי, ועקב כך שהמערכת מתייחסת לשוטרים כאל עובדים, ולגנבים כאל לקוחות, גורם לכך שהשוטרים מובסים ע"י הגנבים ומה שנותר להם זה לטפל באזרחים קטנים שמידי פעם ובדר"כ לא בכוונה מועדים, ואין להם את סכומי הכסף בשביל להחשב ממש ללקוחות שצריך לדאוג להם עבור מערכת המשפט. ראינו זה לא מכבר ששוטרים נאלצו לקחת את החוק לידיהם מאחר והגנבים איימו מפורשות על חייהם, מבלי שהם יוכלו להגן על עצמם ולכל צחוקם של עורכי הדין והשופטים כל הדרך אל הבנק. היחיד בתקשורת שתמך בשוטרים הוא נתן זהבי שממילא יש לו שם של איש עצבני ולא רציני, אבל דווקא הוא זה שהצביע על האמת מבין כל המומחים של התקשורת.
במשרד החינוך לעומת זאת יולי תמיר לא מצליחה כל כך. אנחנו רואים שעצם היותה פרופסור בעצמה, ואיש חינוך, לא מסייע בעדה להגיע להישגים כמקבלת ההחלטות או לתת ביקורת נכונה על המערכת. זבולון המר שלא היה לו אפילו קמצוץ מהידע והיכולות של תמיר בתחום, היא שר חינוך הרבה יותר טוב. גם יוסי שריד היה הרבה יותר טוב ואפילו לימור לבנת שאין לה אפילו תואר ראשון, עדיפה על יולי תמיר. הסיבה היא לא בגלל שיולי תמיר לא מוכשרת, אלא בגלל שהתפיסה שאיש מקצוע הוא זה שצריך לעמוד בראש מהערכת ולבקר את ביצועיה היא לקויה. אולי במערכת שפועלת טוב זה נכון, במערכת מקולקלת איש מקצוע לא יצלח בדר"כ.
ומי היה שר הביטחון הטוב ביותר של ישראל? אריק שרון? אהוד ברק? שאול מופז? יצחק רבין? משה דיין? התשובה היא לא לכולם. שר הביטחון הטוב ביותר של ישראל היה דוד בן גוריון. גם משה ארנס לא היה רע ואפילו שמעון פרס נראה מועמד טוב יותר מבחינת ההשפעה שלו על מערכות הביטחון. האחרים הצליחו במקרים מסויימים וכשלו באחרים. ובאוצר? כנ"ל. נתניהו היה שר אוצר טוב יותר בהרבה מאשר סילבן שלום למרות שסילבן שלום תיאורטית יותר קרוב לתחום. אנשי מקצוע תפקידם הוא לייעץ או מה שנקרא חוות דעת מקצועית, אבל הם לא אמורים ולא צריכים להיות המבקרים. ובמוזיקה, הדבר אינו שונה ובפרט בג'אז.
בתרבותיות השונות ישנן עדויות רבות לכך שאנשי המקצוע אינם ראויים במקרים רבים להיות המבקרים. "המלך הוא עירום", אותה צעקת ילד קטן שווה יותר מכל העצות של המומחים שסבבו את המלך. "אורח לרגע רואה כל פגע" אומרים במקומותינו. דברים אלו שמובנים בתרבות מוכיחים את ההכרה ארוכת השנים בחברות האדם כי ביקורת היא דבר שונה במהות התכלית מאשר מה שיכולים להציע אנשים השקועים במקצוע מסויים. איש מקצוע למעשה שעבר הכשרה יציג בעצם את ההכשרה הזאת בביקורת. בדר"כ ההכשרה תהיה מבוססת על דברים שכבר התרחשו בעבר. במקרים מסויימים היא תהיה טובה גם לעתיד. במקרים אחרים, לא.
המשך יבוא…