אני כמובן מדבר על הדוגמא המצויינת שקיבלנו, הקלטות אבודות של בליינד בלייק , שאפשר להקשיב באתר לסמפלים שלהם באמצעות לחיצה על התמונה של ה 78" השמאלי מקבלים את הצד A והימני מתקבל עבור האזנה לצד B. מה שמעניין במציאת ההקלטות הללו, מלבד המוזיקה המצויינת של בלייק, זה שמדובר בסשון מאוד ייחודי של בלייק, בשנת 1932, הסשון האחרון שלו. וכל מה שהיה ידוע לחובבי הבלוז עד למציאת התקליטון הזה זה תקליטון אחר שבו בלייק ניגן שני שירים, אחד בסגנון שזר לו. במשך שנים תהו לגבי זה, בלייק היה אחד האמנים הפופולאריים ביותר ומכר תקליטונים רבים, אחת הסברות היא שכל מה שהיה לפאראמאונט זה שיר אחד של בלייק, ובשביל להשלים את הצד השני לקחו מישהו אחר, שהרי בלייק נפטר בשנת 1933.
מבקרי הבלוז דווקא טעו, הם סברו שהשיר לא של בלייק הוא הלא נכון מבין השניים, Champaign Charlie Is My Name, בעוד דווקא סביר שזה כן שיר של בלייק, בעוד השני, Depression's Gone From Me הוא דווקא השיר שסביר להניח אינו של בלייק, אלא שלפני התגלית הזאת היו כאלו שסברו שבין 1931 שבה הקליט לפני כן, ועד שנה מאוחר יותר בסשון של 1932 בלייק השתנה בצורה קיצונית. ההקלטות שנתגלו מוכיחות שבלייק גם אם הדרדר מעט ביכולת שלו יחסית לעבר, נשאר לנגן והמשיך להאמין עד מותו באותם דברים שהוא תרם לעולם המוזיקה, ולא שינה את סגנונו למשהו פחות מאתגר בשום אופן.
זהו אותו בלייק, המאלתר, המחפש, זה שלעולם לא נגמרים לו הרעיונות. אז אפשר לומר שלעיתים מציאת דברים, עשויה לסייע לגילוי תובנות, גם אם זה מאוחר, עדיף מאשר לעולם לא.