מופע הצדעה לשישים שנות מדינה (הוגדר במקור כהצדעה לשנת השישים של המדינה ליתר דיוק, אבל לא ראיתי עדיין אף אחד מצדיע באמת לשנה הזאת אלא לשישים שנים שקדמו לה) הביאה לפסטיבל הג'אז באילת חבורה ממייסדי הג'אז הישראלי, מהדורות הראשונים של הג'אז בישראל. למרבה המזל ריבוי הסקסופונים היה רק לפרקים, כאשר החלק העיקרי של המופע הציג את הזמרת עדנה גורן. ממלו גיטנופולוס, מורטון קם, ג'ס קורן, ואלברט פיאמנטה הם גדולי ג'אז ללא ספק, אבל היה זה בזבוז משווע של היכולות שלהם על נגינת סקסופונים מתישה.
על כן כאשר התפנתה החבורה עם התווים הצידה ועלתה עדנה גורן, מייד עלה מפלס החום ומייד התרבתה ההנאה. אין שום סיכוי שערימה של סקסופונים, ולא משנה מי מנגן בהם, תוכל להסב בצורה כזאת את ההנאה. זה די מאוס האמת, לראות במופעים לעיתים שלושה וארבעה סקסופונים נעמדים וצווחים יחדיו אוסף של תווים כאילו מדובר בהרחבות הרמוניות. ברוב המקרים זה נשמע זיוף בלתי הרמוני, משום שכל אחד מהסקסופונים לא מקשיב לשני. כמו לקחת מקהלה ולבקש מהם לשיר יחד מילות שיר כאשר סותמים לכולם את האוזניים. איפה הימים שבהם מוזיקאים היו מקשיבים זה לזה ולא צורחים זה עם זה?
ביום שדיזי גילספי וצ'ארלי פרקר החלו בזה, קרה משהו רע לחטיבות הסקסופונים שניגנו כל כך יפה והרמוני בתקופת הסווינג. כאחד שחובב דברים רבים מבין הללו שצורמים, המבחן שלי הוא בדרך כלל מבחן ההאזנה האם מוזיקאים מאזינים זה לזה או שהם כמו פגייה של תינוקות שבוכים? לצערי הרב הסקסופון המודרני בנוי על הדברים הללו ובכך מאבד את החום שלו.
כשעדנה גורן עלתה לבמה מייד חזר החום. גורן שרה היטב כשהיא מלוות בגוטפריד על הפסנתר וקמינסקי על התופים, עם ליווי של קורן על סקסופון, החבורה נגנה סטנדרטים ישנים אמנם, אבל החום של גורן כל כך חסר בימינו. אין בשירה שלה שום נסיון לטכניקות ולהתחכמויות, שירה מיידית מתוך החום הפנימי, הדבר מוכיח את יתרון המוזיקה החמה על הקרה שבא לידי ביטוי בכך שברגע שגורן עלתה לבמה, כל המחסומים הריגשיים נפרצו בין הקהל לאמן ורמת האלתור התבססה לא על הראש אלא על הבטן וזה היה הרבה יותר מושכל מאשר הרבה מהדברים שנעשים ב"ראש".
כאשר ממלו וחבריו חזרו לבמה עם התווים בפעם השנייה, לעיבודים נוספים חל שיפור ניכר. ראשית, ממלו הפגין נגינת חצוצרה עם טון יפה, כאשר החבורה של הסקסופונים שיפרה את ההרמוניה שלה בעיבוד. קורן עבר לחליל צד, ואפשר היה לראות את מורטון קם ופיאמנטה באים טוב יותר לידי ביטוי. שילוב הקולות ההרמוני נשמע טוב הרבה יותר והיה זה אקורד טוב יותר לסיום. באותו זמן יצאתי אבל סביר שההופעה נמשכה, לתוך הדרנים.
אבל אחד הדברים הגרועים היו הארגון, אנשים נעמדו ללא מקום ישיבה וללא כיסא (כשחלק מהאחרים דיגמו לעצמם שני כיסאות פר אדם לנוחיות הרגליים! אבל זה כבר סיפור אחר שממחיש עד כמה נמוך העם הישראלי מגיע באופן טיבעי, אגב, של יהיה ספיקות, האנשים שהגיעו לפסטיבל הם ארזי הלבנון של החברה בישראל! איזובי הקיר אם היו מגיעים היו דוקרים אולי אחד את השני אבל בעיני הם לא פחות מתורבתים מהחבורה שהיתה אתמול!).
ציון: 3.5 כוכבים