מה יכול להיות רע? בס + תופים, סווינג טוב, סולו פסנתר מעניין, עיבודים שנשמעו חמים וטובים, עד כאן הכל טוב. גם הסופרנו סקסופון היה לעניין. הדבר היחיד שהיה משעמם בהופעה היה הסקסופון הגדול הזה, זה שנקרא טנור. כלי מיותר לחלוטין שאולי כדאי לאסור את כניסתו למופעי ג'אז. הנה, אתמול הוא הרס להרכב הג'אז חלק מהרושם הטוב שהיה בהופעה. הבאסיסט ברקת היה מצויין, נגינה חזקה, הארד בופ, טכניקה טובה, כייפיות, כל מה שצריך להיות לבאס. המתופף אולייסקי הוא מה שאני אוהב לקרוא מתופף "חם", ואין צורך להמשיך ולומר עד כמה זה טוב. הפסנתרן שמואלי היה לפרקים פחות דומיננטי אבל הסולו שלו היה מהנה ובכלל היה צוות כייפי למדי.
שאולי עינב עצמו על הסקסופון הקטן, הסופרנו הוא מצויין. מלודי, חם, עם טון יפהפה, המון נשמה, היה כייף לשמוע את העבודה שלו ושל ההרכב כולו, השילובים והשיתופים שלהם היו לא פחות טובים מהסולואים, דבר שמסמן למאזין שמדובר בהרכב רציני שמקדיש הרבה מאוד לכל האספקטים של הג'אז. הבעייה היחידה היתה שהסקסופון טנור של עינב היה שקוע לחזרה על אותן טכניקות ראווה ביבופיות לעוסות ושחוקות. זה דבר שקורה לרבים על הסקסופון טנור.
כשאני מקשיב לג'ון קולטריין ולאחר מכן לאחד מהללו שהושפעו או ניסו לחקות אותו, זה די ברור ההבדל. אצל קולטריין זה נשמע מלא נשמה ורגש. אחרים שמנסים לא אחת ולא שתיים חסרים משהו, ולפעמים זה נשמע שהם ממש קרובים, חסר סנט קטן ויש לנו דולר. אלא שהסנט הזה עשוי להפוך את העניין ממוזיקה מלאת רגש למוזיקה מתודית וקפואה. מיצירתיות לריקנות. לעיתים, בחירות עשויות להיות מוכרעות לכאן או לכאן על חודו של קול. ואם חסר סנט, אי אפשר להשתמש בדוגמא של המטבע הישראלי, בגלל שהמטבע הישראלי הוא לא יציב ואין משמעות חוקית היום לאגורה, לכן אני אדבוק בדוגמא האמריקאית, חוסר של סנט יכול להיות בעייה למשל בעלייה לאוטובוס.
אם כרטיס עולה דולר, ויש לנוסע 99 סנט הוא בבעייה. הנסיעה עשויה לא להתקיים בצורה כזאת. בעיית הסקסופון טנור היא בעייה שרבים מתחילים לנגן איתו סולו. ואז הם עוברים לנגן ביותר אנטנסיביות. ואז עוד יותר, טיפה עלייה של אינטנסיביות. ואז עוד קצת, יותר מהר יותר גבוה יותר חזק. ועוד ועוד. ואז מתקבלת צרחה, פשוטו כמשמעו, שיכולה היתה להיות דבר מעניין אילו היתה בקונטקסט של ג'אז פסקולי סרטים או איזושהי קקפונייה כלשהי. העניין הוא שאמנים רק חושבים שהנגינה יותר אנטנסיבית, זה לא נכון. למעשה בנגינה מהירה של מעברי ביבופ אלו מה שמתגבר זה לא האינטנסיביות של המוזיקה אלא הווליום, המהירות שמתגברת היא על חשבון הרגש והתזמון ולכן זהו משחק סכום אפס או חוק הכלים השלובים, אין שינוי משמעותי.
המופע של עינב היה מהנה, ואילו היה נמנע מלהשתמש בטנור ומפתח דברים יותר עם הסקסופון הקטן, אני חושב שהייתי נהנה באופן רציף יותר מהמופע. עינב הוא טנוריסט עם טכניקות מצויינות, אבל כל העסק הזה של הסקסופוני טנור הוא שחוק כל כך שמאוד נדיר לשמוע סקסופון טנור חדשני, ומה שנפוץ זה סקסופוני טנור ששוקעים למצולות. אם זאת ראוי לציון ההרכב של עינב שהיה ברמה גבוהה וראויה, אחד משני ההרכבים הישראלים המוצלחים בפסטיבל.
ציון: 4 כוכבים
מר לוייתן,
ישנה טעות כתיב קטנה –
"אם זאת ראוי לציון ההרכב של עינב שהיה…" , היית צריך להשתמש ב"עם זאת" ולא ב"אם".