מועדון הקמלוט שודרג היטב. לפני כחצי שנה בפברואר הייתי במופע בקמלוט כשהיה נקרא קמלוט, ודבר אחד די בטוח: אנשי זאפה הביאו את המקצוענות לקמלוט. הקמלוט היה מועדון טוב מאוד בזמנו, אך כעת זאפה הרצליה הוא מתיחת פניםשדרוג וליטוש, שהופכת אותו ליותר ידידותי ונוח. המופע הציג את אייל והגרוב בנד בראשותו של אייל פרץ, מופע מלא פוטנציאל.
פרץ עצמו הוא אחד הראשונים שמתייחסים לשירה בסגנון מוזיקת הנשמה בצורה רצינית, וזה הסגנון שפרץ היציג, האר.אנ.בי של שנות השישים- שבעים שגולש לשנות השמונים, סול, פ'אנק, גרוב, גרסאות כיסוי לאמנים כמו ריי צ'ארלס, ג'יימס בראון, ואפילו פרינס, והשירה בסגנונות אלו היא חשובה מאוד, ובאמת פרץ משקיע הרבה נשמה ואנרגיות בשירה, הוא חי את זה, והוא בנה את ההרכב שלו, לפחות כך זה נראה, בצורה שיכולה להביא את המוזיקה הזאת למיצוי הפוטנציאל שלה.
הקהל הגיב בהנאה למוזיקה, וההרכב באמת עשה את זה ככה שמי שאוהב מוזיקה שכזאת, ריי צ'ארלס הוא הבסיס, שיש בה מטיבה קריצה גם לבלוז, גם לנשמה, אפילו לעיתים לקאונטרי, חומר כגון: Mustang Sally, I Feel Good, Georgia On My Mind סטנדרטים כאלו שהם מוכרים ויחסית קליטים, אך בעת ובעונה אחת גם קיצביים, ומאפשרים לנגנים עצמם להינות גם הם. מי שהרשים מלבד השירה המושקעת של פרץ עצמו הגיבוי של 3 המלוות, היו בעיקר הקלידן, שבעצם הוא הלב של המלודיות הקופצניות של ההרכב, הגיטריסט שמוסיף נגיעות חשובות רבות מצד אחד, מהסוג שאפשר לומר התו הנכון במקום הנכון, כמו גם סולואים שנותנים למוזיקה תוספת חיונית, והמתופף שיש בו הרבה מהסאונד של מוזיקת הנשמה.
מלבדם היו עוד באסיסט, חצוצרן, סקסופוניסט,שעשו את העבודה נאמנה וסה"כ היו בהרכב עשרה אנשים. מעניין עד כמה הרכב קאברים שכזה עשוי להצליח, ישנם כמה וכמה הרכבים שעושים קאברים בעיקר בתחום הרוק, כמו ההרכב של שלמה מזרחי, או ההרכב של שליחי הבלוז הרכבים שנוטים לכיוון הרוק והם הרכבים פעילים בשנים האחרונות, ומעניין באמת לראות עד כמה הקהל הישראלי ירצה לקבל קאברים למוזיקת נשמה, האם הקהל הישראלי רוצה לשחזר את ריי, אריתה, ג'יימס וחבריהם באותה המידה שהוא רוצה בפינק פלויד, הנדריקס, ולד זפלין וחבריהם, או במילים אחרות, האם מוזיקת הנשמה הקלאסית יש אליה אהדה בישראל בדומה למוזיקת הרוק הקלאסי?
http://www.youtube.com/watch?v=Z0Qj0LuU1ro