האיש הזה הוא הדבר שציפיתי לו, מהגדולים של הבלוז של שיקגו, הוא הכיר ועבד עם כל מי שאפשר להעלות על הדעת, האיש הזה הקליט לראשונה לפני 56 שנים, הוא מגיח מתקופה אחרת, שבה הבלוז של שיקגו היה מוזיקה חדשנית ומתפתחת, הוא מגיע בדיוק משם, דור שלם לפני שנערי הפרחים של שנות השישים והשבעים חגגו עם הרוק המתחדש של החיפושיות והסטונס, ג'וני וינטר והאחים אולמן, בוב דילן וג'ניס ג'ופלין, הנדריקס והדלתות, ואפילו מספר שנים לפני שנערי הרוקנרול האמריקאי, הגיחו בהשפעת הבלוז, אלביס, קרל פרקינס, באדי הולי ועוד שורה ארוכה.
קוטון מגיע מהקטע הטהור של הבלוז של שיקגו, שהיה בסוף שנות הארבעים ותחילת החמישים הזרם המייצג של אנשי הדרום שעלו צפונה לאחר מלחמת העולם, בעיקר לערים התעשייתיות כמו שיקגו, והביא לשם את החום הדרומי מהמיסיסיפי. בשביל מי שמאזין למוזיקה הזאת במשך שנים, מבלי לחוש אותה באופן חי, אלא רק על גבי תקליטורים, היה הערב אתמול בלתי נשכח.
לקח מספר דקות עד שקוטון הצטרף למופע, ובזמן הזה ההרכב החזיק על הבמה יפה, סלאם אלן הזמר והגיטריסט המוביל של ההרכב הפגין את כישוריו. הוא זמר חזק, האקוסטיקה המצויינת בזאפה איפשרה לשמוע אותו כאשר התרחק במכוון מהמקרופון ושר נקי, ישיר, אל הקהל, בסגנון של ביבי קינג, במלוא העוצמה וללא שום הגברה. הסולואים שלו, לסטנדרטים גדולים של הבלוז, היו טובים במיוחד. הגיטריסט השני טום הולנד הפגין יכולות שסייעו מאוד לצליל השיקגואי בכל עת שההרכב רצה בצליל הזה, מצוייד בסלייד הולנד יכול היה לספק זאת בכל עת.
יחד עם קני ניל ג'וניור ונואל ניל על באס ותופים היה ההרכב בהשראה טובה עוד לפני שקוטון הצטרף במלוא הדרו. כשקוטון התיישב לצד חבילת המפוחיות שלו, והחל לנגן זה היה מופלא. חששותי שהוא יאכזב עקב עודף המשקל ובעיותיו במיתרי הקול ניתבדו לחלוטין, קוטון הפליא לנגן, הוא יכול לשחזר בדיוק את הצליל שלו מימי השיא בהרכב של מאדי ווטרס, ולמי שלא הבין את זה, זהו אחד ההבדלים הגדולים בין בלוזיסט לבין רוקיסט, אמני רוק הם טובים כשהם בשיאם, לראות אותם בגיל 70 שנים זה די צפוי שיהיה מאכזב, אבל לא כן היא בבלוז, אמן בלוז בן 70, בלוזיסט אמיתי, גם אם הוא בקושי יכול ללכת על הרגליים, עדיין יפליא לנגן, ויש שיאמרו שכמו יין נושן משתבח.
דבר שבלט היה שהההרכב נהנה מהקהל והקהל מההרכב, היה מתח חיובי מצויין. בתום המופע פנה אלי איש מהקהל והעיר לי על האובר-התלהבות שלי (אני מודה ומודע שאני הייתי לאורך כל המופע וגם קצת עד עכשיו מצוי באופוריית התרגשות לא מבוטלת). היה לי העונג להסביר לו עד כמה אני מתרגש, אני כמו ילד קטן שקיבל צעצוע חדש. אני לא יודע אם אי פעם אזכה לראות מישהו בסדר גודל של ג'יימס קוטון מעולם הבלוז באופן חי. האיש ניגן עם גיבורי בלוז כ Pat Hare, Muddy Waters, Howlin Wolf, Sonny Boy Williamson בימים החמים של הסגנון, והוא עצמו ענק בפני עצמו.
ישנם עדיין נפילי בלוז חיים, והתקווה שיגיעו לארץ היא רבה. המופע שהיה מלא מפה לפה, מוכיח שיש בישראל קהל לבלוז, ויישר כוח גדול לזאפה על שהעניקו את האפשרות לקהל הישראלי להינות מבלוז אמיתי.
ציון: 5 כוכבים