ישנם הסוברים שגל הריאליטי של השנים האחרונותהוא משהו חדש. וכמו תמיד בכל מה שקשור לעידן הרייטינג והפוסט-מודרניזם, כל מה שנחשב חדש או חדשני, יש לו אסוציאציות בקרב צרכני הרייטינג של קידמה, תחכום, וסקסיות. אין ספק שתוכניות הריאליטי ולא רק בארץ, הן המאפיין מספר אחד של הדקאדנס המערבי של השנים האחרונות בכל מה שקשור למדיומים המציגים בידור. ובישראל המצב קשה מבשאר העולם, משום שבישראל מינון תוכניות הריאליטי בשעות הרלוונטיות הוא גדול משאר העולם, ולמעשה, אין תוכניות חלופיות בעברית ברמה מספקת בשביל לאפשר בחירה לצופה הרוצה בידור בעברית.
לשם ההשוואה, בכל מדינה אחרת ואפילו ארה"ב בירת הריאליטי, ישנן תוגניות חלופיות רבות, ולמעשה הריאליטי הוא בערך 25% מכלל הבידור בשעות השיא. תוכניות אירוח למעשה יותר נחשבות ובהן הרמה הרבה יותר גבוהה, בתדירות של פי שניים ויותר מתוכניות הריאליטי בשעות הרלוונטיות ולכן מאפשרות חלופה, מה שבישראל לא קיים בשפה העברית. הריאליטי נוח לביריוני הרייטינג עד מאוד, בשל היכולת שלהם לעשות בעצם כל מה שהם רוצים, כשהם מסתתרים תחת הטענה שלא מדובר בשחקנים מקצועיים אלא באנשים "אמיתיים". בפועל, תוכניות אלו מבויימות לכל עניין ודבר, גם אם המשתתפים אינם מקבלים הוראות מפורשות הרי שהם יודעים היטב מה מצופה מהם ולשם מה בחרו בהם.
אבל תחילה לטענה כי הריאליטי הוא משהו חדש וחדשני. טענה זו איננה נכונה. בבסיס ווליבת המהות של סוג בידור זה, Freak Shows שהיו מקובלים בארה"ב עד סוף המאה ה-19, לא היו שונים במהותם מתרבות הריאליטי. מופעי המוזרויות הללו היו בדומה למה שקורה היום בריאליטי, תת-רמה יוצאת דופה ברדידותה. מופעים אלו כללו מוזרויות טיבעיות של אנשים, למשל, גמדים, ענקים, אנשים עם פרצופים מוזרים, שיניים מוזרות, שמנים ורזים, מקועקעים, בולעי חרבות, ועוד כל דבר שיכול להיחשב מוזר בעת שרואים אותו, משהו מוזר מטיבו, דברים אלו הוצגו.
היתה זו אותה התקופה שבה היתה שולטת העבדות בארה"ב, ומופעים אלו היו במקביל למופעי המינסטרל, בהם היו שחקנים לבנים צובעים פניהם בצבע שחור ועושים חיקוי של שחורים, ושחורים היו בעצמם עושים הצגה שבה היו עושים מעצמם צחוק. אני מזכיר את זה לשם ההשוואה, אם סצנת ההיפ-הופ של ימינו שקולה למינסטרלסי, אזי בהחלט אפשר לראות שתוכניות הריאליטי מקבילות באנלוגיה הזאת לפריק שואוז, הצגות המוזרויות. המדרון התרבותי של המאה ה-19 הסתיים עם הצגות הוואודווייל שמיתנו את כל מה שהיה לפניהם ואיפשרו לאמנים, שחקנים מקצועיים או אנשים מוכשרים חובבנים להופיע, בניגוד לפריק שואוז ולמינסטרל שלא היו בנויים על שחקנים מקצועיים אלא על מוזרויות טיבעיות או צבע עור מובנות באנשים.
גם כיום אנחנו רואים עד כמה ההשוואה מדוייקת, שחקנים מקצועיים יושבים בבית, ולעומתם, אנשי הריאליטי הם אנשים עם מוזרויות, כשאני אומר מוזרויות, אני מתכוון לסיבה שבגינה לוקחים את האנשים שלוקחים לתוכניות הללו, הם לאו דווקא מוזרים במובן של מוזרות טיבעית, אלא במובן שהם לא מייצגים את החברה אלא מייצגים סטיגמות, דעות קדומות, דברים קיצוניים שלא אמורים להיות קיימים במינונים כאלו ביומיום. התפקיד של השחקנים בריאליטי הוא בדיוק דומה לתפקיד של שחקני הפריק שואוז, להקצין את השונות שבהם, הטיבעית במקרה של המינסטרלס והפריק שואוז, או החברתית במקרה של הריאליטי, בשביל ליצור אצל הקהל זעזוע ולגרום לו להמשיך ולצפות.
כתבתי השבוע על בריוני הרייטינג, ועל הצורה שבעצם הבריון, עם האלה, זוכה לתשומת הלב, שמתורגמת לרייטינג. וכמובן שזה מה שקורה בתוכניות הריאליטי, הצופה מזועזע באופן ריגשי ממה שהוא רואה, ועל כן מאחר וזה נוגע לו בדחפים החברתיים הכי נמוכים ובסיסיים שיש, הוא חייב להמשיך ולצפות בשביל לפתור את זה. זה שזה מבויים לא ממש משנה לו. זה שזה משחק על פרס לא משנה לו. הוא חייב לצפות בזה ולדעת מי זכה בכסף, כי הוא רואה בזה כ"ריאליטי" משהו אמיתי, וסימן להצלחה בחברה על פי אימוץ דפוסי התנהגות.
אני חייב לציין שלא ראיתי אפילו שנייה אחת מהתוכנית "האח הגדול". אני לא מתעניין בטלוויזיה מזה זמן רב, ואין לי טלוויזיה, מהסיבה שהטלוויזיה היא תת-רמה באופן כללי. אבל, הספקתי לדבר עם אנשים לגבי התוכנית הזאת ואני יכול להסיק מספר דברים גם מבלי שצפיתי, הדבר הראשון הוא שמדובר ללא ספק בפריק שואו. אגב, אני לא טוען שמי שצופה בטלוויזיה הוא תת-רמה, חלילה, גם לא מי שצופה בתוכנית כמו "האח הגדול". הסיבה שאנשים צופים בתוכנית הזאת ובטלוויזיה ואני לא היא מסיבה של החלטה שלקחתי, שאיננה מעידה דבר מעבר לזה.
הצופים בטלוויזיה ובתוכנית "האח הגדול" צופים משום שמפה הם מסיקים לגבי התנהגות בחברה ותוצאותיה, משום שהם מאמינים שהתוכנית מייצגת את האמת. קברניטי התוכנית בחרו קבוצה קיצונית של אנשים, שאינה מדגם מייצג בחברה, כלומר, לקחו מייצגים שהם עצמם בתוך התת-חברה, האשכנזית והמזרחית, שוליים. כל ההפקה בנתה על העניין של מזרחים מול אשכנזים. שתי הדמויות מייצגות שתי קצוות מנוגדות שמצויות היום מעט מאוד, אולי מייצגות את האנשים בהפקה של ערוץ 2 שהם אולי כאלו וככאלו, הם סבורים כי כלל החברה כזאת, אבל במציאות היומיומית שתי הדמויות המרכזיות נועדו בשביל להקצין סטריאוטיפים שהיו יותר פופולריים עד לפני נניח 30 שנים, ולמרות שהם קיימים גם כיום, עדיין זה לא מה שאנחנו רוצים לראות, ולא מה שמייצג את הרוב החיובי.
התוכנית הזאת מחזירה את החברה הישראלית 30 שנים אחורה, כאילו לא היו לה שום הישגים. החברה הישראלית רחוקה מלהיות רבת הישגים, אבל יש לה הישגים מסויימים שעשתה שהסטריאוטיפים הללו קיימים במידה פחותה בהרבה ממה שהתוכנית מציגה, לפי מה שסיפרו לי עליה. אבל, בסופו של דבר התוכנית עדיין היתה חייבת להפתר בתסריט כלשהו של קברניטי התוכנית, והמסר שהם רצו למסור הוא משהו שהם כנראה חולמים עליו, הם הכינו זירה שבה בעצם שתי דמויות עיקריות, אחת אשכנזיה המציגה הקצנה של סטריאוטיפים, השני מזרחי המציג את ההקצנה של הסטריאוטיפים מהצד השני, ושאלת מליון השקל, מי מצליח בחברה?
הצופים בוודאי נכנסים במצב כזה לעור של המשתתפים, משום הסיבה שהשאלה הזאת של ההצלחה בחברה נוגעת להם, ועל כן, התסריט שבנו אנשי ההפקה של התוכנית בעצם הוא כזה שמכניס להם לראש שדרך מסויימת ניצחה את הדרך האחרת. אלא שבמציאות, ההשפעה של זה היא גרועה מאוד. אנשים יוצאים עם מסר גרוע, שמעודד אותם להתעסק עם מחשבות על הדברים הלא נכונים, במקום לחשוב על מדדים של עשייה שמביאים להצלחה, מתקבל רושם של מדדים של מרפקנות, קיצוניות, גזענות, ומאפיינים מגעילים אחרים.
בעיני, האסון של האוטובוס תיירים מגיע בדיוק מהתת-רמה השולטת במדיום הבידורי בישראל. במקום בידור, מכניסים אנשים לחרדות, למחשבות רעות, ובאופן כללי, מובילים אותם לתת-רמה. ישראל היא מדינה מלאת תחלואים בשל שהאנשים שעומדים בראש הרשויות בישראל יש להם טעם רע. רשות בתי המשפט, הם הללו שמשחררים איש עם 22 עבירות קודמות לנהוג באוטובוס עם עשרות תיירים חפים מפשע, בשל הטעם הרע שיש להם. רשות השידור, הם הללו ששמים לנו תוכניות תת-רמה, רומנטיקה של ארגוני פשע, ריאליטי, או לחילופין כל דבר תת-רמה אפשרי כולל טעם רע בהצגת החדשות, וזאת, למען רייטינג. למרות שאין שום הוכחה שרייטינג חייב להיות תת רמה, ושערוץ איכותי ימחק את הערוצים העלובים די מהר.
וקול ישראל, בפרט מה שקורה כיום ב-88 FM שהולכת להיעלם כתחנה איכותית, מחסלים עוד נישות של תרבות בשם העסקנות. גם פה זה נובע מטעם רע. טעם רע הוא הבסיס למרבית התחלואים של ישראל בימינו. בשביל לעצב טעם טוב, צריך מוזיקה טובה, צריך ספר טוב, צריך תוכניות טובות. בשביל טעם רע לא צריך כלום, רק שליטה, תפקיד, זה הכל. בתקווה שהדברים הללו יעלמו בהקדם.