בחלק הראשון והחלק השני כתבתי על כמה מהמאפיינים של העבדות והתרבות האפריקאית-אמריקאית שהתפתחה במהלך התקופה הזאת, לצד ראשיתו של החיבור של התרבות הזאת והיתוכה לתוך התרבות האמריקאית הכללית. בתקופת הבנייה מחדש, עוצב בעצם מאגר הבלוז שדיברתי עליו בחלק השני. הסיבות לכך הן שעם סיום העבדות עברו האפריקאים-אמריקאים ממצב של עבדות למצב של עוני קשה מאוד, ומצב חברתי קשה ביותר. תקופת הבנייה מחדש היתה בעצם 12 שנים שבאו לסכם את 250 שנות העבדות שלפני כן, להביא שינוי בהרגלים של 250 שנים.
התוצאה היתה שמצבם של האפריקאים-אמריקאים הפך להיות קשה מאוד, ערך חייהם היה נמוך מאוד. מצב זה יימשך עוד שנים רבות לתוך המאה העשרים, ועד לשנות השישים שלה. אבל בתקופת הבנייה מחדש, היה גל עצום של לינצ'ים של אפריקאים-אמריקאים שנרצחו בידי הקו-קלוקס-קלאן. רבים מבין הלבנים בדרום לא קיבלו את הרעיון ששחורים יכולים להיות אזרחים בעלי זכויות, וביצוע לינצ'ים בשחורים שניסו לממש זכויות שעל נייר אלו, היה דבר נפוץ, לעיתים מאות בטווח קצר כאשר המשטרה היתה מורכבת בדרך כלל מאותם אנשי הקלאן.
לאחר תקופת הבנייה מחדש הלינצ'ים פחתו, אבל לא הסתיימו, גם בשנות השישים של המאה העשרים, ועד לשנת 1964 שבה נחשפה פרשיית לינץ' בשיתוף של המשטרה, אז בעצם עניין הלינצ'ים הממוסדים נפסק כמעט לחלוטין. מוזיקאי הבלוז ביג ביל ברונזי סיפר בשנת 1947 משפט שבעצם מראה את הבסיס לכל העניין:"תהרוג בהמה, תקנה בהמה אחרת. תהרוג כושי, תשכור כושי אחר". כל עוד השחורים היו עבדים, הם היו רכושם של בעלי העבדים, ולכן בעלי העבדים לא היה להם אנטרס שהרכוש שלהם יאבד, כל עוד הרכוש ביצע את המלאכה שהם ציפו ממנו. ומי שלא ביצע, רשויות החוק טיפלו בו.
עם סיום העבדות, בעצם נפסק העניין שיש ערך כלשהו לחייהם של השחורים. לבהמה היה ערך חיים רב יותר, כי היא היתה רכוש, ואובדנה משמעותו צורך ברכישה, הוצאה כספית. אובדנו של עובד שחור מצד שני בסך הכל היה עניין של מישהו אחר שיתפוס את מקומו, באותו שכר. השחורים עמדו במצב שבו אם רצו לממש מהזכויות החדשות שלהם, הם הסתכנו בחייהם. רבים מהחוקים של העבדות חלו גם לאחריה, עוצר מוחלט בעת החשיכה על שחורים. השחורים ראו את התרבות של מופעי המינסטרל, לבנים מחופשים אליהם מבצעים דברים מתרבותם, הם עבדו עבור הלבנים, השתכרו שכר נמוך מאוד וחיו בעוני, והלך הרוח הכללי שלהם היה תחת אווירת טרור וחוסר תקווה, שבאו לידי ביטוי בעיצוב של מאגר הבלוז. בתקופה הזאת, הלך הרוח הקשור למאגר הבלוז והמאגר עצמו עוצבו להיות באותו האופן שיהיו הקלטות הבלוז בשנות העשרים.
התקווה היחידה לתרבות היתה יצירת כוח הקנייה אצל השחורים תהווה בסיס לתחילתה של בנייה של מרחב תרבותי עבורם כאמנים ו/או כקהל. תקופת הבנייה מחדש כללה כוחות צבא ופרלמנטרים שעשו מאמץ לממש את נצחון הצפון במלחמת האזרחים ולהפוך אותו לניצחון חברתי. ביטול העבדות הצליח, אך לא שיפר את גורלם של העבדים לשעבר. אך בשנת 1881, כארבע שנים לאחר שהסתיימה לה תקופה זו, החל הניצחון התרבותי של מלחמת האזרחים. היה זה הוואודוויל האמריקאי, שהחל בניו-יורק, אך חיש מהר נפוץ לכל רחבי אמריקה. הואודוויל שאף להיות משהו יותר מעודן, לקחת שורה של סוגי מופעים שהיו נפוצים באמריקה, כגון מופעי המינסטרל, מופעי מוזרויות, קרקסים, אקטים מוזיקליים ואחרים, ואת כל הפולקלור הזה לרכז במקום אחד, ולעדן את זה, שיהיה משהו לכל המשפחה.
הואודויל כבר לא היה מבוסס על גזענות ותרבות העבדים בלבד, מה שהיה הבסיס של מופעי המינסטרל. אמנם היו שם דברים שכאלו, אך המסגרת הרחבה יותר איפשרה יותר ויותר לאמנים אפריקאים אמריקאים להשתתף כאמנים וייצר סוג של עניין במופעים אלו גם עבור אפריקאים אמריקאים כקהל, אם כי עדיין זה לא היה ממש תרבות אפריקאית-אמריקאית שפונה אליהם ישירות על כל המאפיינים, אלא משהו שלעיתים היה יכול להיות מעניין להם במובן התרבותי.
ואכן בעתיד כאשר יגיע המפץ הגדול של הג'אז, הואודוויל יהיה אחד המקורות לאמנים מושכי קהל ומצליחים, שימכרו רבות בקרב הקהל האפריקאי-אמריקאי, עדות לכך שמופעים אלו סימנו עבור התרבות האפריקאית אמריקאית התחלה של קבלת עצמאות משלה, עצמאות לעצב את התרבות האמריקאית הכללית, אמנם עצמאות מוגבלת בעומק וברוחב שלה, אך קיימת במובן האמנותי, וזאת לראשונה בצורה פופולרית שכזאת. אך בעוד מספר שנים, יחלו מלחיני הראגטיים האפריקאים-אמריקאים לעצב את התרבות האמריקאית, ולהשפיע על התרבות והאמנות בעולם, לא תהיה זו עוד תרבות שבה לבנים בלבד מחליטים על הרכבה, מה צריך להכלל בה ומה לא, אלא תרומה ישירה ועיצוב בידי שחורים לצד הלבנים, אמנם עדיין במימדים יחסית קטנים אך ההתחלה עתידה להגיע בקרוב.
עניין זה כמובן יתפתח לאחר מכן אפילו יותר כאשר יגיע הג'אז.