אני עוקב מספר שנים אחר ההרכב אזרחי העתיד, וכבר מזמן חשתי שיש בהם הרבה פוטנציאל והרבה מה להגיד ולהתכתב עם מה שקורה היום במוזיקה בעולם, ובמשך הזמן הם מממשים את אחד ההרכבים היותר מעניינים בג'אז בישראל כיום, אשר מתחבר למוזיקה צעירה ותוססת ועדיין שומר על עקרונות ותחכום המגיעים מעולם הג'אז.
נפגשתי עם יובל רון מההרכב Residents of the Future, לראיון אודות המוזיקה שלהם. ההרכב משיק אלבום חדש ממש בימים אלו מופע ההשקה במועדון לבונטין-7 ביום שני הקרוב 16.11 (פרטים מלאים בתחתית הפוסט).
Residents of the Future
נתחיל בשאלה לגבי הלחנה מודרנית. בעבר המלחין היה יושב מול תווים בלבד. היום יש אתגרים טכנולוגיים, למשל, מוזיקאים שמגיעים מהשפעות שונות, וצריך להתחשב בזה. אצלכם שמתי לב שיש דגש על הלחנה וחומר מקורי. איך זה בא לידי ביטוי במוזיקה שאתה מלחין?
ההשפעות שאני סופג עוברות תהליך פיוז'ן בראש. זה קורה באופן לא מודע, היתוך, זה לא שאני חושב "היום אני רוצה פרוגרסיב רוק, או ג'אז או פיוז'ן", זה לא עובד ככה. אני שומע סוגים רבים של מוזיקה. אני סופג השפעות פרוגרסיב, ג'אז מודרני, פיוז'ן, מלחינים מודרניים, אוונגרד, אני גדלתי על מטאל, אך בסופו של דבר, אני לא מחפש לעשות אף אחד מדברים אלו באופן מודע.
כלומר אוסף ההשפעות הוא לא המשכיות של ההשפעות, אלא המשכיות של ההשפעות כמשהו חדש?
אני חושב שכן. כלומר, מה שמעניין אותי זה התוכן, פחות הצורה או השפה. השפה תהיה שם בכל מקרה, לא חשוב מה אני אעשה, זה יהיה שם.
איך זה בא לידי ביטוי בתוכן?
קודם כל אני בוחר את הכותרת של הקטע, את השם שלו, ורק אז אני יושב לכתוב את תוכן הקטע עצמו. בין לבין אני אשמע את הסאונד, אקבל את התחושה הכללית של הקטע, אבל אני לא אשב לכתוב אותו לפני שיש לי נושא לדבר עליו.
האם הכותרת היא סוג של השראה במובן מסוים?
לגמרי. אני קורא לזה טופ-דאון. יש לי תחילה נושא שעליו אני הולך לדבר, ואז אני כותב על הנושא את החיבור. יכול להיות שאחרים עובדים בדרכים שונות, למשל על ידי רעיונות מוזיקליים שונים, שמחברים אותם לכדי קומפוזיציה אחת, וזה בסדר גמור.
אצלי, זה קודם כל נושא לדבר עליו, לפני שאני מתחיל לדבר עליו, לפני שאני כותב. זה לא משנה אם זו שיחה או כתיבה כי זה אותו העיקרון. זה נכון גם באלתור. אמנם זה יותר קשה באלתור, אך גם פה אני משתדל להתייחס לנושא של הקטע כדי שהסולו יקבל את הצבע שצריך להיות בקומפוזיציה הכללית, ובאווירה הכללית של הקטע. אני מתחיל מהרמות הגבוהות, ויורד לפרטים. וזה מה שאני מדבר עליו במובן של תוכן.
מבחינת כותרות הקטעים, שמתי לב לשני מוטיבים שחוזרים על עצמם בכותרות הקטעים שלכם. אחד מהם זה מוטיב זמן, העתיד. (future) מה אפשר לומר על מוטיב העתיד במוזיקה שלכם?
יש לכך מספר מקורות. תכני היי-טק ומדע בדיוני, באים לידי ביטוי במוזיקה שלנו. אני גדלתי עם טכנולוגיה רבה סביבי: מחשבים, אלקטרוניקה, משחקי מחשב, כל מיני דברים כאלו. אלו השפעות שנכנסות לתרבות הכללית ולהוויה הכללית שלך, לאו דווקא כמוזיקה. אם אתה במקרה גם מוזיקאי, מן הסתם אתה תוציא את זה במוזיקה שלך. אני איש היי-טק, עובד היי-טק, איש מחשבים, חי בצמוד לטכנולוגיה, ויש לי מה לומר על כך כמוזיקאי. אני חווה את זה, ולכן מן הסתם אני גם מבטא את זה במוזיקה שלי.
איך זה בא לידי ביטוי במרקם המוזיקלי, עצם זה שאתה מגיע ממקום כזה?
למשל, עצם השימוש בטכנולוגיה יחסית מתקדמת בשביל ליצור מוזיקה. אני לא אוהב להגדיר זאת כתחכום, כי זה לא מה שאני מחפש באופן פרטני במוזיקה, אבל אני חושב שיש קשר בין שני הדברים. כמות המידע, סוגי המידע, הצבעים השונים, זה צבעים שמגיעים מהמאה ה-21, שייכים לרוח התקופה.
אני חושב שאנשים צריכים, ואני עצמי משתדל לכך, לפתח מודעות לגבי מה שיהיה בעתיד. יש כל מיני תהליכים בעולם, כאלו שהם רצויים, וכאלו שאינם רצויים, וגם זה נכלל בתוכן של המוזיקה. אני למשל צמחוני, משתדל לא להזיק לסביבה. אני משתדל לעשות מה שאפשר כאדם, לאו דווקא כפעיל. וזה עניין של מודעות לעתיד.
המוטיב השני שחשבתי שיש בכותרות שלכם זה עניין האזרחות.
אני חושב שכולנו אזרחי העתיד. זה מעט קלישאתי אך נכון. הרי בסופו של דבר לכולנו יש אחריות קולקטיבית על גורלנו, וזה קשור למה שדברתי עליו – הנושאים החברתיים, נושאי איכות הסביבה ומה שביניהם, וזה צריך לבוא לידי ביטוי אולי באיזושהי מהפיכה תרבותית, שתתרחש במוקדם או במאוחר.
כי בימינו העולם קורס תחת תכנים של מיינסטרים וריאליטי. כל הדברים שמשודרים השכם והערב בערוצי המדיה הגדולים. אחת התוצאות לכך, היא שיש כיום מגמות ותנועות שונות המגיבות לכך, קח למשל את תנועת צייטגייסט ופרויקט ונוס. במבט ראשון חושבים שזו מין כת שרוצה לפתור בעיות באמצעי טלקינזיס וכדומה, אך בפועל אלו אנשים ריאלים, המבינים שיש בעיות שצריך לפתור בעולם המערבי, ובטח שלא רק בעולם המערבי, ומציעים להן פתרונות.
המוזיקה הזאת שלי משקפת את הרוח הזאת פחות או יותר. כלומר, אני לא אקטיביסט, בעיקר כי אין לי זמן, אבל אני עושה מה שאני יכול כאדם פרטי, כאזרח וכאמן. יש כל מיני מגמות כאלו בעולם, ואני חושב שהמוזיקה שלי משקפת אותן מאוד, למרות שאין בה מילים בדרך כלל.
אפשר לומר "אזרחי כל העתיד התאחדו"?
משהו כזה…
האם אתה מכיר הרכבים נוספים שמשתייכים לסטייט אוף מיינד, להלך הרוח הזה? אולי נוצר פה זרם מוזיקלי אליו אתם משתייכים שאפילו לא מודעים אליו בציבור?
אני לא מכיר רבים כאלו. יכול להיות שיש זרם ואני לא מודע לזה. במוזיקה הכללית יש דברים בכיוון, בעיקר ברוק. בין אם זה רק סיסמאות, או משהו שבאמת מאמינים בו. צריך לשמוע את המוזיקה, ולבדוק אם היא שואפת לבטא ולקדם דברים מעין אלו. המוזיקה שלי מלכתחילה שואפת לתאר מצב יותר מאשר להתבטא באופן אישי. תקרא לזה אימפרסיוניזם אם אתה רוצה. הרבה יותר מאשר אקספרסיוניזם, ביטוי רגשות.
בג'אז חופשי למשל האמנים מגיעים ממודעות דומה למה שאתה אומר – לקדם, להתפתח, וכדומה, אבל דרך הביטוי שלהם היא דווקא הדרך שמציגה משהו שהוא לא נודע, כלומר, הם מודעים לאיזושהי בעיה, אך יוצרים תחושה שזה בעיה שאתה לא יודע מה בדיוק צריך לעשות. ואז הם מבטאים באופן חופשי, הופכים את עצמם למעין כלי שדרכו זה עובר.
יכול להיות שאם הם מבטאים שיש בעיה, אנחנו מבטאים שיש לבעייה איזשהו סוג של פתרון! תסתכל על שמות הקטעים, זה משהו, פחות או יותר, המציין מה צריך לעשות, ולא מה הבעיה.
מה השאיפות שלכם בארץ? אני ראיתי סרט וידאו באתר שלכם שלא נעשה בארץ, הופעה בפסטיבל ליטא בו צפו 12,000 איש, והתרשמתי מאוד. היה שם קהל רב, וזה היה קהל מאוד ער, קהל שהגיב למוזיקה. כשראיתי את זה אמרתי לעצמי: וואו, איפה זה קורה? והשאלה היא, מה קורה בארץ?
במקומות שהופענו בחו"ל כמו גם בארץ, במקרים הנכונים, אנו נתקלים בכל פעם ופעם בפידבק מדהים. לדוגמא מהארץ, הופענו בשבוע שעבר מופע מוסבר לתלמידי מגמת ג'אז באחד התיכונים. ניגנו חומר מקורי שלנו לצד קלאסיקות פיוז'ן, ושני עיבודים שונים לקולטריין. קיבלנו תגובות חמות. החברה נהנו, הגיעו אלינו, שאלו שאלות, התעניינו. הם באו אחרי ההופעה ואמרו: "אף פעם לא היה לנו בבית הספר דבר שכזה. תמיד מביאים לנו מוזיקה שבלונית".
יש לכם מופע השקה של הדיסק החדש בלבונטין-7 ביום שני הבא, מה המשמעות של דיסק בימינו? אני אישית מאוד אוהב את המדיום של הדיסק, אבל מרגיש שהזן שלי הולך ונכחד. כאשר בימינו משכפלים תוכן דיסקים לאינטרנט וכדומה.
זו שאלה שהתחבטתי בה בעצמי, כי ידוע וברור לי שיהיו כאלו שיורידו מהאינטרנט, גם כאלו שמורידים מאתרים חוקיים בתשלום, וגם כאלו שמורידים בלי לשלם בתוכנות שיתוף. אז למה דיסק? אכן יכולנו לשים את זה ברשת ושיורידו. העניין הוא שבגלל עניין שיתוף הקבצים, תעשיית המוזיקה מתמוטטת.
אני חושב שתוך עשר שנים לא יהיה דבר כזה דיסק יותר. מה קורה עם אותם אמנים שזקוקים לקדם את האלבום שלהם? זה לא חשוב אם זה אלבום בפורמט cd, או קובץ בפורמט mp3 שמורידים מהרשת. בשביל שזה יקודם צריך להיות איזשהו בסיס כלכלי מינימאלי, בשביל שיהיה מי שבכלל ירצה לקדם אותו!
הסיבה שהרכב כמונו מוציא דיסק, זה בשביל שיהיה לנו שגריר בעולם, שיסתובב בלי שנהיה נוכחים בעצמנו, ויהיו אנשים ששומעים אותו. כך זה מגיע לרדיו, לאנשים פרטיים, לאינטרנט. חלק מזה נמצא עדיין על מדיה פיזית.
יש את החוויה של אלבום, כי הרי אתה יכול להוריד 11 קבצי mp3 ולהתייחס לזה כאל אלבום שהאמן הגדיר, להתייחס לזה כחוויה של אלבום. אך זו חוויה חלשה מדיסק, משום שאתה לא מחזיק שום דבר ביד.
יצטרכו למצוא לכך פתרון, ייתכן שזה יבוא מצד הצרכנים, או שיאחדו קבצים בצורה יותר אלגנטית, בשביל לקבל חוויה של אלבום, שהיא קצת יותר מאשר לשים 11 קבצים בנגן mp3.
חשבתי לעצמי, אולי יכול להיות שבעתיד יהיה מצב שיהיו מוזיקאים מקצועיים בתמיכת הממסד כמו שיש במוזיקה קלאסית, לצד חובבנים שישימו באינטרנט מוזיקה שלהם אבל לא יוכלו להתפרנס מזה.
זה כבר די ככה! נניח שתעשיית המוזיקה קורסת, וזה הכיוון כיום, אז מי שרוצה לעסוק במוזיקה אם הוא לא ממש מלא תשוקה מה הוא יעשה? איך הוא יתפרנס?
הוא צריך ספונסר
כן אבל אם אין ספונסר, רק מלמכור דיסקים הוא לא יוכל להתפרנס.
למוצרט היה ספונסר למשל
לכל המלחינים היה ספונסר, וזה חוזר לזה. מוזיקאים יצטרכו להיות יותר ויותר אדונים לעצמם, וזאת הסיבה שהלכתי ללמוד מחשבים, כרשת ביטחון. רוב המוזיקאים, גם אם הם מדהימים, לא מסוגלים להתפרנס ממוזיקה.
יש מעט מוזיקאים שמגיעים ללייבל גדול שיכול לדחוף אותם. השאר לא מגיעים לזה למרות שהם מוכשרים. היום אמן צריך לדעת לעשות דברים רבים מעבר למוזיקה, לשווק, ליחצ"ן, לדעת לעשות ביזנס, לערוך מו"מ.
יכול להיות שלייבלים גדולים פשוט אאוט בכל מה שקשור לטכנולוגיות חדשות, לא יודעים לנצל את זה? אם מוזיקאים עושים את הדברים הללו בעצמם בהצלחה, יכול להיות שהלייבלים צריכים להיכנס לזהיותר ולהבין את זה.
לייבלים לא יודעים איך לאכול את זה. איך ייבנו מודל כלכלי על זה? אני מצאתי לייבל מתאים אחרי חיפושים ארוכים. פעם האמן היה צריך להתמודד רק עם הלייבל והשאר היה מסתדר, היום אמן זה עבודה מול גורמים שונים.
—————–
יום שני 16.11
לבונטין 7
שעה 20:30 (מתחילים בזמן!)
כניסה: 40 בקופה, 30 בהזמנה טלפונית: 03-5605084
ל-5 הכרטיסים הראשונים שיוזמנו יחכה דיסק בכניסה
Residents of the Future:
יובל רון – גיטרה חשמלית
אבירם גוטפריד – קלידים ולפטופ
יניב שלו – באס
יציב כספי – תופים