קשה להתעלם מהטכנולוגיות ואמצעי התקשורת והשפעתם כשבאים לנתח את עשור המוזיקה האחרון. למשל, מבחינת אמצעי התקשורת, האינטרנט עשה את הצעד הגדול שלו בעשור הזה. אמנם האנטרנט היה קיים עוד משנת 1993, אבל רק בסוף שנות התשעים הפך להיות משפיע ואמצעי תקשורת המתחרה עם טלוויזיה, רדיו, עיתונים יומיים, קולנוע, וכל אמצעי תקשורת אחר. כיום סביר להניח שאם יעשו סקר במדינות מערביות ומדינות מתפתחות, לגבי השאלה "מה אמצעי התקשורת הכי שמיש", סביר להניח שהאינטרנט יימצא כאמצעי התקשורת שהתקדם הכי הרבה מבין כל סוגי אמצעי התקשורת, ולא רחוק היום שאמצעים מסורתיים שבעבר היו פופולריים וקבעו את סדר היום באופן בלעדי, יהיו לא יותר מאשר עוד אתר באנטרנט מיני רבים, הנילחם על פופולריות במנועי חיפוש.
כבר הדור שגודל היום, ייתכן ולא ידעו מה זה "ידיעות אחרונות" או "מעריב"! ולכשיספרו להם שפעם הדפיסו עיתונים על נייר, זה יהיה מנותק לגמרי מההבנה של הדור הזה, משהו ישן, כמו סוס ועגלה בשבילנו. אמצעי תקשורת מסורתים רבים פונים לאנטרנט ומנסים לחזק את מעמדם, אך נראה כי הפור נפל, ובעתיד התקשורת הישנה תהיה מנת חלקם של קהילות סגורות בלבד אם בכלל, בעוד כל השאר יכנסו לתחרות הגדולה באנטרנט. ההשפעה של האינטרנט והחלשות אמצעי התקשורת המסורתיים גרמו להיחלשות ההשפעה של תעשיית המוזיקה, וזאת עוד לפני שמדברים על הורדות בלתי חוקיות, מפני שקודם כל, תעשיית המוזיקה כיום אינה קובעת את הדבר אליו יאזין הציבור, איזה מוזיקה יצרוך הציבור, למי שעדיין נשאר כוח מסויים והשפעה אלו הדיג'ייז במועדונים, מארגני מסיבות וכדומה, אך גם זמנם של האחרונים קצוב, ותעשיית המוזיקה השפעה קטנה וקטנה משנה לשנה.
גם מבחינה כלכלית נחלשה תעשיית המוזיקה, טכנולוגיות כגון שיתוף קבצים, והזמינות של אפשרות הקלטות כמעט בכל בית באמצעות מחשבים, גרמה לכך שצרכנים פחות ופחות צרכו תקליטים, דיסקים וספרים, אותם ניתן להשיג באמצעות שיתוף קבצים. אפשרות ההקלטות הביתיות הביא לביזור מוזיקלי, ישנם היום אלפי סגנונות מוזיקליים זמינים בלחיצת כפתור, ולתעשיית המוזיקה אין שום השפעה על מה שישדר לעצמו אדם, הם לא יכולים לכפות אפילו זרם מוזיקלי, לא רק שאינם יכולים לכפות כוכבי על, ובעצם בשביל שיצא כוכב על בימינו, בסדר גודל של העבר, צריך שיקרה משהו מיוחד.
היחלשות זאת באה לידי ביטוי במספר אופנים, ראשית, אכן בעשור האחרון לא היה מוזיקאי שזכה לפופולריות על, שמכר כמויות אדירות של אלבומים. אמנם בלטו בתעשייה מספר אמנים, אבל רובם היו כאלו שהמוניטין שלהם היה קיים לפני האינטרנט, דוגמת מדונה, אחת האמניות החשובות והמשפיעות בעולם המוזיקה הפופולרית של העשור. היו מוזיקאים כסנופ דוג, קנייה ווסט ואחרים מעולם ההיפ הופ, אך אף לא אחד מאמנים מכר כמו בעשורים קודמים.
דוגמא טובה היא מספר האלבומים שזוכים בכל שנה לדרגת זהב או פלטיניום. סך כל הדרגות שהתקבלו בארה"ב בשנת 1999 1050, בשנת 2000 1157, בעוד בשנת 2009 נתקבלו 670. במילים אחרות, תעשיית המוזיקה איבדה 40 אחוז מכוחה במשך העשור הזה! וזאת למרות שהגדילה את כמות הקהל. למשל, ההיפ-הופ, עליית ההיפ הופ בפופולאריות מרשימה, לפני עידן האנטרנט היו בכל שנה שירים ספורים בלבד שזכו להיות מקום ראשון במצעד האר.אנ.בי, זוכים למקום ראשון גם במצעד הפופ. בתחום הזה התרחשה עלייה מרשימה, לשם הדוגמא, מתוך 9 שירים שצעדו במקום הראשון במהלך שנת 2004 במצעד האר אנ בי, 8 מהם גם הגיעו למקום הראשון במצעד הפופ!
הסיבה לכך היא שתעשיית המוזיקה נאלצת להגדיל את קהל היעד שלה באופן משמעותי, קהלים שבעבר קבעו את סדר היום, בדרך כלל, נוער בני מעמד בינוני-גבוה, הם היו כוח הקנייה הגדול, הללו בימינו הם כוח קנייה קטן, הם מאותגרי טכנולוגיות ומורידים מוזיקה בחינם. דווקא קהלים כמו קהל האר.אנ.בי, המעמדות הנמוכים יותר, הם הללו שיש בידם כעת כוח קנייה יחסי, מאחר והם בהיסט לאחור של מספר שנים בקבלת טכנולוגיות, לוקח להם מעט יותר זמן להכנס לעולם ההורדות הבלתי חוקיות, ולכן ההשפעה שלהם ניכרת וחברות התקליטים שבעבר התעלמו מקהלים אלו, מהסיבה של כוח קנייה קטן, כיום פונות באופן ברור לקהלים אלו.
גם בישראל יש פנייה לקהלים מסורתיים יותר, מוזיקה מזרחית, מוזיקה יהודית, תעשיית המוזיקה פונה לקהלים שבעבר סלדה מהם, וזאת בשביל לשרוד, ולמרות זאת, למרות שהם פונים לקהל גדול יותר, הסך הכל הכללי ירד בלמעלה מארבעים אחוז, משום שבכל הקהלים יש הורדות בלתי חוקיות, ביזור והאזנה לדברים רבים, ולתעשיית המוזיקה כאמור אין שליטה על מה שהצרכן יצרוך.
תופעה נוספת היא תופעת ההצלחה של אמנים שהמוניטין שלהם היה קיים לפני מהפיכת האנטרנט. ההרכב הכי מצליח בעשור מבחינת הופעות למשל, היה הרכב הרולינג סטונס, הרכב שקיים קרוב לחמישים שנים, שמאחר ויש לו מוניטין אדיר מהעבר, הוא מוכר להופעות יותר כרטיסים מכל הרכב או אמן אחר בעולם. היה אפילו נסיונות לאור הצלחה זו של קאמבק של הרכבי עבר נוספים, שורה של איחודים בדרך כלל מאולצים של הרכבים שלא היו פעילים ביחד שנים רבות, לאור המצב של פוטנציאל שכזה ניסו לחזור.
לאור כשלונותיה של תעשיית המוזיקה לייצר כוכבי על חדשים, נעשה נסיון לייצר כוכבי על בשיטת הסרט הנע, באמצעות דבר שנקרא "כוכב נולד". כאן, תעשיית המוזיקה ניסתה בדרך הכי ישירה, "ללכת אל העם", לתת לציבור להצביע ולבחור את כוכבי העתיד. ההצלחה של "כוכב נולד" היתה חלקית מאוד, המשתתפים בעצם לא יצרו מוזיקה חדשה אלא מה שנבחן זה בעצם הכישורים האישיים שלהם, האם הם קורצו מחומר של כוכבים, וזאת ללא קשר למה שהם היו שרים.
ושם התגלה שבשביל להיות כוכב זה כבר פחות חשוב המניירות על הבמה, דוגמא טובה היא סוזן בויל, אין לה כישורי במה מיוחדים, היא לא קורצה מחומר של כוכבים, היא גם לא דומה במראה החיצוני לדוגמאות של הכוכבים שבדרך כלל תעשיית המוזיקה גידלה, אין בה שום דבר שקשור בסקסיות, משיכה, יופי חיצוני, אלו לא הדברים שהיא מייצגת. תעשיית המוזיקה אם כן מצויה במשבר מתמשך, אך בניגוד לתקשורת הישנה שם יש עדיין תקוות, תעשיית המוזיקה עשויה לשרוד את המשבר.
במוזיקה הישראלית הזרמים הכי איכותים בעשור הזה נוצרו משילובים. השילוב הנפלא של מוזיקה עם שורשים יהודיים לתוך המיינסטרים למשל. עמיר בניון, אביתר בנאי, דניאל זמיר ואחרים בזרם הזה הם הללו שנתנו למרקם המוזיקלי של ישראל בעשור האחרון את זריקת המרץ הגדולה ביותר. עידן רייכל שילב מוזיקה אתיופית. זה איכות, ושוב, שילוב, זאת היתה מילת המפתח בישראל. היו עוד שילובים רבים שהיו מאוד מוצלחים, גם מתחום המזרח תיכוני, מבחינת רמה, העשור הזה בישראל לא נפל מעשורים קודמים, הוא נשמע אולי פחות מושך למעמד הבינוני-גבוה שאיבד את כוח ההשפעה שלו, אבל בסיכום הכללי מדובר במקרים רבים במוזיקה נפלאה ולדעתי בעשור הזה היתה המוזיקה המגוונת ביותר בישראל, והחיונית ביותר.
תחום נוסף שריגש אותי היה תחום הג'אז הישראלי. בתחום הזה, קמו בעשור הזה כשרונות רבים ועצומים. כמה מהבולטים עשו זינוק משמעותי בעשור הזה: אבישי כהן, באסיסט שבשורה הראשונה בעולם, אבי לייבוביץ, מעבד וטרומבוניסט מצליח, עומר אביטל, מהרכב ג'אז ישראלי מצליח בעולם, אלברט בגר, סקסופוניסט ג'אז חופשי, הקלרינטיסט הרולד רובין, הסקסופוניסט אלי דג'יברי, כשרונות צעירים כשי מאסטרו הפסנתרן, ואמיר ברסלר המתופף, זוהי רשימה חלקית מאוד, ישנם כמה עשרות ישראלים בתחום הג'אז שעשו קפיצה משמעותית במשך העשור הזה, ומעולם לא היה לג'אז הישראלי כמות כזאת של ישראלים שיכולים לנגן את הג'אז העדכני ביותר שיש בעולם ועל הצד הטוב ביותר.
בתחום הבלוז שמקורב לליבי אפשר לציין קודם כל את גיא קינג שהוא אמן הבלוז הישראלי שהתקדם בעשור הזה לדרגות הגבוהות ביותר בשורות הראשונות בעולם. ישנם שלושה הרכבים פעילים בישראל שעשו את ההתקדמות המשמעותית ביותר בעשור הזה, C.G. and the Hammer, Heebee Jeebee Blues Band, והרכב הבלוז של נועם דיין.
בכלל העשור הזה היה מצויין בכל העולם, אני מקווה שהעשור הבא יהיה טוב לפחות כמו זה!