הבלוג שלי חוגג בקרוב את סיום השנה הרביעית שלו, בראשון ביולי, יהיה התאריך הרישמי ליום ההולדת. מאז תחילת הבלוג הבלוג עסק במוזיקה בראש ובראשונה ובאומנות בכלל, וכך גם בימינו, גם אם הפוסטים לאחרונה עוסקים בעיקר במאבקים של אומנות ותרבות במישורים פוליטיים, הרי המטרה היא אותה המטרה. בזמן האחרון הבלוג קצת "ישן" (sleeping), יש פחות פרסומים, פעם היו 15 פרסומים בחודש בשנה האחרונה ירד המספר באופן דרמטי, אך עדיין 400 פוסטים בפחות מארבע שנים (זה הפוסט ה-401 בדיוק), זה כמות שאני די מרוצה ממנה.
ומה קורה כשהבלוג ישן? בעצם, מה קורה כשהלוויתן ישן? "כשהלוויתן ישן" הוא אלבום חדש של עודד גדיר, (*) ואני מאוד שמח שהאלבום הזה בעל שם שכל כך מתאים לבלוג! הפתעה ומתנה חמודה בשביל הבלוג!!! האלבום "כשהלוויתן ישן" מאוד מיוחד, זהו אלבום הפריחה והלבלוב של גדיר, אלבום שמכיל את תובנה שלו לגבי דברים שהגבילו אותו ומהם הוא יוצא לחופשי.
אהבתו של גדיר למוזיקה מגיל צעיר, ויכולת הכתיבה הפורייה שלו כללה מאות שירים עוד לפני שהפך למוזיקאי מקצועי. גדיר מתמודד הן עם טקסטים מורכבים, והן עם אספקטים טכניים ומקצועיים, אך המעבר הזה מתיכוניסט שכותב לעצמו שירים רבים, שמבטא את המורכבות של עולמו הפנימי באמצעי המוזיקה, למוזיקאי מקצועי, גבה ממנו לדבריו מחיר כבד.
בקיץ 2007 יוצא אלבומו "חלומות חורפיים" לאור. למרות שגדיר אוהב את האלבום וגאה בעשייה ובתוצאה שלו, גדיר חי מאז עם התחושה כי האלבום ההוא גרם לאנשים לחשוב שהוא אמן מיינסטרים המנסה לייצר להיטי רדיו. גדיר רצה להיות מושמע ברדיו, אך לא ציפה כי כוונותיו יתפרשו לא נכון בעיני אחרים.
האלבום "כשהלוויתן ישן" הוא התשובה לכך, סגירת המעגל. וכאן גדיר עושה את הדברים שהוא אוהב, את המוזיקה שהוא רוצה, לצורך זה היה צורך בשורה ארוכה של מוזיקאים ועזרים, למעלה מעשרים נגנים וזמרים, וצוות מורחב גדול עוד יותר, השתתפו באלבום ותרמו כל אחד מעצמו בשביל להפוך את זה למה שגדיר רצה.
השירה של גדיר זורמת. השיר הראשון, המנונים, יש לו צליל מינורי, שיש בו תוגה מסויימת מצד אחד, ומצד שני זהו שיר בקצב טוב ומהיר, והפזמון קליט, מבטא סוג אולי של מחאה או סגירת חשבון אישית של גדיר עם הפאן האולי מלוקק של עולם תעשיית המוזיקה:
"תכתוב על זה שירים, על מה שאנחנו כבר יודעים, כאלו שנוכל לנפנף בטקסים, למלא מועדונים, לכתוב בעיתונים"
השיר השני "את לא לבד" הוא בלדת אהבה/אכזבה יפה, גם פה יש את הצליל של התוגה הזו, והפזמון רגוע, קליט, מרגיע.
השיר השלישי "ענייני זהות" שונה, אני מאוד אהבתי את השיר למין השמיעה הראשונה בשל המיוחדות שלו. בשיר משתמש גדיר בסגנון ליווי מלודי, וחצוצרה אנושית של בועז מוסינזון, דבר יפה, אחד השירים הטובים ביותר ששמעתי לאחרונה, ושיר מיוחד ושונה משאר השירים. "כמו שזה בא" השיר הרביעי, כמו השיר השלישי, עדיף על שני השירים הראשונים. אמנם הליריקה יותר מעניינת בשיר הראשון, אבל השירים השלישי והרביעי מבחינה מוזיקלית מעניינים לי יותר, הם שונים, הם לא תלויים באווירה, אם כי המינוריות באיזשהו מקום עדיין שם, בכל זאת יש איזושהי שמחת חיים בביצוע של שני השירים הללו שנותנת ערך מוסף. השירה בשיר הזה מלאת נשמה.
השיר החמישי גם הוא שונה ומיוחד. "כשהלוויתן ישן", הוא שירה לצלילי מוזיקה. אני מאוד אוהב את הסגנון הזה של הקראת השירה לצלילי מוזיקה, אני מטורף על זה, לדעתי לא מיצו את הפוטנציאל של זה, אבל לאחרונה ראיתי שמתי שמואלוף שעשה את זה מצויין באינדינגב 2008, עושה בסגנון הזה, ונהנתי לשמוע שהסגנון הזה חילחל לאלבום של עודד גדיר.
השיר השישי "תשמור עלי" בדומה לשני השירים הראשונים פחות עניין אותי, אבל השיר השביעי "חזרתי אל היער" הוא אולי השיר היפה של האלבום. אני מאוד ממליץ לכל אחד להקשיב לשיר הזה בקשב רב. שירים כאלו צריכים לצעוד במצעדי הפזמונים שלנו.
השיר השביעי "אטינגר" הוא שוב בלדה, בכלל הבלדות של גדיר הם עם עומק לירי שבדרך כלל אינו בנמצא. השיר התשיעי "סוס" שיר מומלץ מאוד, מילות השיר "סוס" נכתבו על ידי המשורר עזריאל קאופמן ז"ל, השיר היחיד באלבום שלא נכתב על ידי גדיר. יש בסגנון של גדיר דברים שקשורים מאוד במוזיקה ישראלית הטובה לדורותיה. השירים תפסו אותי לא מוכן, לא מוכן להכיל עומק של ליריקה, אני אף פעם לא מתייחס רבות למילות השירים, זה פשוט לא משהו שעניין אותי אי פעם, תמיד העדפתי לשמוע שיר בשביל המוזיקה ואת המילים העדפתי לקרוא כטקסט, או לפחות שיקריאו לי את זה כמילים. אבל במקרה הזה זה אחד משורה מצומצמת של אלבומים שהמילים כן דיברו אלי.
"מה זוכר הסוס מכל אשר רכבו עליו, האם הייתי פעם סוס?"
"הולך וחוזר חלילה" , "ותדעי" , "MO" גם הם שירים שנהנתי מהם, "שביתה" גם הוא שיר מיוחד, המילים מתארות בעצם קשיים אירוניים של העולם, שיר מחאה נוסף, מול תרבות השפע, האירוניה שלמרות השפע, בסופו של דבר קבלת ההחלטות איפשהו במערכות מביאה לבורות.השיר המסיים, "בסתו הזה" אולי שיר שמבטא את אהבתו של גדיר למוזיקה? ניחוש שלי אולי פרשנות לא נכונה, שדווקא עכשיו גדיר מתחבר לאהבתו למוזיקה בצורה הנכונה, בהשאלה.
אני חושב שיש באלבום יותר מידי שירים, זה מקשה על הבנת האופי של האלבום ושמיעתו כיחידה, וזאת למרות שהשירים בפני עצמם יפים. בימינו מי שרוצה שהאלבום שלו ייחרט צריך לצמצם את כמות השירים, משהו כמו 9 שירים, כשזה 15 שירים המאזינים פחות מתחברים מהסיבה הזאת שעד שמגיעים לשיר האחרון כבר מזמן שכחו את הראשון, כמו גם העניין של האופי של האלבום שציינתי, דורש יותר מהאזנה אחת בשביל לעכל, וכשמדובר בשירים רבים מידי זה פחות מתעכל.
מלבד זאת, נהניתי מאוד מהאלבום, היו מספר שירים שהיו בסגנון שפחות מדבר אלי, ולעומת זאת האלבום מכיל מספר פנינים ובסיכום הכללי אלבום טוב מאוד, במוזיקה בעברית זה האלבום המרענן ביותר ששמעתי בשנה האחרונה, ואולי זוהי תקווה שילכו בעקבותיו של גדיר אחרים, אמנים שיקחו אחריות וישירו שירים שיש בהם מחאה חברתית מתוחכמת על עוולות הדור, יבטאו את קולו של הדור שלא נשמע, ויציגו דור חדש של מוזיקה שרוצה להשפיע על מה שקורה, ולעשות זאת באמצעות מוזיקה מקורית, עם פזמונים יפים, עם רעיונות מוזיקלים שופעים, כמו שעשה גדיר.
(*) האלבום יושק במופע השקה ב אוזן בר ביום ב' 12 באפריל, מוצאי יום הזכרון לשואה והגבורה.
Great stuff.