חופש המידע, המשבר הכלכלי, ומוזיקה

חופש המידע בעידן הגלובלי הוא נושא רגיש ומסעיר. בשנים הראשונות ועד ממש לשנים האחרונות המגמה היתה לאפשר חופש מידע מוגבל אך ורק על ידי עניינים הקשורים בעבירות חמורות ונקודתיות על החוק. לאחר אירועי הטרור החלו להגביל את חופש המידע הקשור בטרור באופן נקודתי. כשהבינו שאירגוני פשע בינלאומיים משתמשים במידע החלו גם לאכוף בתחום הזה. ולאחר מכן שהיו מספר אירועים שקשורים בעבירות מין, בעיקר בהקשר של קטינים, רשויות בעולם החלו לעסוק גם במניעת התחום הזה. אלו דוגמאות של אכיפת חוקים באופן פשוט ביותר, מחופש מוחלט, החלו לזהות נקודתית בעיות חמורות ולהלחם בהן.

מי שנפגע בעיקר היו הללו בתחום האפור שמבוססים על טכנולוגיות טובות שמשתמשים מסויימים משתמשים בהם לרעה. למשל, שיתוף קבצים, כשלעצמו דבר טוב, דרך תקשורת חדשה ומעולה בין אנשים, אבל חלק לא קטן מהשימוש בטכנולוגיה הוא לביצוע עבירות על זכויות יוצרים. עולם המוזיקה ניסה בדרכים יצירתיות רבות לזרום עם עידן חופש המידע, כאשר הללו שניסו להלחם בחופש המידע, RIAA ודומיהם, נכשלו משום שחופש המידע כשלעצמו הוא הישג אנושי שלא רצו לבטלו. להמשיך לקרוא חופש המידע, המשבר הכלכלי, ומוזיקה

סינגינג @ זכרון

לא עבר זמן רב מאז הייתי בפסטיבל מוזיקה, האינדינגב, והנה מגיע לו אירוע דומה אך אינטימי יותר, הסינגינג בזכרון יעקב. מועדוני הפולק השונים מתכנסים מידי שנה, לאירוע שבו עושים פעילויות, שרים, מנגנים, ועוד. בעבר הייתי בערבי התכנסויות בודדים של מועדון הפולק של תל אביב, וזאת לי הפעם הראשונה בהתכנסות רחבה יותר אליה הגיעו מכל הארץ. האירוע כלל כמובן סדנאות רבות ומעניינות, שבהן מתאפשר לחובבי מוזיקה להשתתף במוזיקה באופן פעיל, ומחוסר נסיון מוחלט לקבל קצת מההרגשה שבעשייה במוזיקה, נגינה במשותף עם אחרים.

כך זה למשל הסדנא של הכפות (spoons) שהוצגה על ידי אריאלה אוריון. נראה פשוט לכאורה אבל אפילו נגינה עם כפות זה דבר שצריך ללמוד מה לעשות בו, ומתי, ובעיקר, חשוב לדעת מה לא לעשות. ברגע שמבינים מה לא לעשות ואיזה מוזיקה לא מתאימה לכפות, אפשר להבין גם מתי כן לעשות. לעיתים ההבדל בין נגינה לבדיקת רפלקסים אצל הרופא היא עניין של כמה סנטימטרים לכאן או לכאן. להמשיך לקרוא סינגינג @ זכרון

שרים בזיכרון

האירוע המסורתי של מועדוני הפולק הישראלים יתקיים בסוך השבוע, שישי-שבת, 7-8 לנובמבר בזיכרון-יעקב. האירוע מבוסס על סדנאות שונות ומגוונות, מאומנויות לחימה ועד סדנאות משולבות מוזיקה ורוחניות, סדנאות למוזיקה, מספרי סיפורים ועוד. מרבית האקשן מתבצע בשפה האנגלית, ככה שזה הזדמנות טובה להתאמן בדיבור באנגלית.

לפרטים נוספים על האירוע אפשר להכנס פה.

צליל יהודי, תגובה ל"כיפת הזהב"

בוואלה נכתב טור של עינב שיף בשם כיפת הזהב. הדבר הזעיק אותי, ראשית בשל שבעיני הטרנד החדש של חזרה למקורות הוא מבורך, בריא ושפוי מאין כמותו. שנית, בשל שעצם העניין צריך להיות האמנות של האמן, והאמנים שחזרו למקורות יהודיים בטרנד של השנים האחרונות, אף אחד מהם הוא לא איזושהי דמות וגנרית או משהו כזה. הדבר השליש והאחרון הוא זכותו של האמן לחופש, וההתנגדות להכניס את האמנים לתבניות שלמה ארציות או אריק איינשטייניות. זוהי זכות שטוב מאוד שהיא באה לידי ביטוי בשנים האחרונות! אם אמן בישראל של השנים האחרונות יכול להיות לבטא עצמו במסגרת המיינסטרים במגוון הרבה יותר רחב מבעבר, הרי זה עושר ואושר ולא מגבלה.

עוד דבר שאני רוצה להתייחס אליו זה עמיר בניון. משום מה כלי התקשורת הישראלים מדביקים לו תדמית שהוא עצמו התבטא ואמר שאינה שלו. נוצר מצב שבניון צריך להגן על עצמו מדברים שלא בטוח שהוא היה רוצה בכלל לחשוב שהם הוא. זה די דומה למצב שמישהו נמצא בחברה סגורה כלשהי, כיתה, פנימיה, מועדון ספורט, עבודה או כל דבר אחר, ומפיצים עליו שמועה במסגרת הזאת כלשהי. למשל, שהוא עצבני. אפילו אם הוא לא ידע שהוא כזה. במשך הזמן נוצר מצב של רפלקסיביות, כלומר, החברה משכנעת את עצמה שהאדם הוא כזה, והאדם בשלב מסויים כתוצאה מהתגובות מתחיל להלחם נגד זה. להמשיך לקרוא צליל יהודי, תגובה ל"כיפת הזהב"

כוריאוגרפיה משנות השלושים

בעבר ציינתי שמבקר הג'אז המועדף עלי בהיסטוריה הוא רוג'ר פריור דודג'. כתביו הראשונים של דודג' התפרסמו בשנת 1926. הוא היה כוריאוגרף, רקדן, ומבקר אמנות. שני זאנרים אמנותיים שבהם הביקורת שלו הותירה חותם עמוק הם הריקוד והג'אז. לקרוא את כתביו של דודג' כחוויה זה הרבה מעבר לאמנות שהוא מבקר, עצם הקריאה היא משפיעה מאוד ואני אישית מרגיש את השינוי לאחר שקראתי את כתביו.

דודג' היה אחד המבקרים המוקדמים הכי חשובים של הג'אז. בשלב מסויים החלו להגיע מבקרים חדשים שתמכו בסצנת הביבופ, דודג' לא היה חובב של מוזיקה מבוססת ביבופ ועל כן היה פחות מעורב בכתיבת ביקורת בסגנונות אלו. בערך באותו הזמן דודג' טבע האת מונח "Post-Bop", לתיאור תהליכים שקרו בג'אז בסוף שנות החמישים. היה זה אך סמל לתפיסתו, ולחיבתו לג'אז כמו גם למוזיקה קלאסית שיש בהם קשר עמוק לריקוד ולפולקלור. להמשיך לקרוא כוריאוגרפיה משנות השלושים