מר לוויתן

הראיון הנ"ל עם נועם גילאור, הפתיע אותי מאוד לטובה. ראשית, אומר גילאור: "אנחנו לא הולכים להיות גלגל"צ, אלא להיות אלטרנטיווה איכותית.". גילאור מצייר תמונה סביב הפלייליסט,  שלדבריו היה אמור להיות כלי פנימי לשימוש בעבודה והפך לכלי דרקוני שמבטל אמנים. גילאור רואה את התמונה כך שלכל שדר יהיה פלייליסט משלו בנוסף הוא מדבר על "קדושת המקרופון", ומציין אולי כיוון של היבדלות מגלגל"ץ שם אוחזי המקרופונים פחות מרגישים מחוייבים להוד מסויים ויותר משוחררים. בתפיסה של גילאור כוכבי רדיו ניבנים לאורך זמן ולא בהמראה מהירה.

גילאור מציין לטובה את התוכנית "אגן הים התיכון" וטוען כי מוזיקה מזרחית היא הפופ הישראלי. גילאור מציין כי "אני רוצה לקחת את החומרים הכי עממיים ולהביא אותם מגבוה, בלי פשרות. ככה אני רואה את רשת ג' – למשוך למעלה, לא לרדת למטה". גילאור גם רוצה לדאוג לתנאים משופרים לשדרים, ומכה על חטא יוהרה של השידור הציבורי שגרם לפגיעה קשה בשידור זה. להמשיך לקרוא נועם גילאור ברשת ג': מחזיר את מעמד שדר הרדיו

אפשר להגיד שנתבקשתי לכתוב את זה בבלוג אחרי שהסברתי למישהי את הדעה שלי בנושא והיא אמרה שאני צריך לזכור את זה לבלוג. טוב. הנושא היה בעצם אמנות ולמה מוזיקה מבין האמנויות. אז למה באמת? יש הרבה סוגי אמנות, למשל ציור, פיסול, סרט, כל מיני דברים שכאלו. אז למה מוזיקה? ברוב הז'אנרים האמנותיים, אם ישאלו את הקהל איפה האמנות, הקהל יצביע. "שם התמונה", "שם הסרט", או הפסל או כל דבר אחר. במוזיקה זה לא ככה. המוזיקה היא מסביב לאדם, היא מעליו ומתחתיו, ומסביב לו. היא גם בתוכו. היא בכל מקום. אפשר לומר שהאדם יכול להגיד שהוא נמצא בתוך האמנות כשהוא מאזין למוזיקה!

ולא רק זה. לכל אדם יש מוזיקה שהוא יכול להתחבר אליה. לקויי שמיעה נהנים ממוזיקה. אפילו חרש מוחלט יכול לרקוד למוזיקה. המוזיקה יכולה להיות בדיבור, סוג תקשורת שיכול להיהך למוזיקה. המוזיקה מגיעה לאוזניים ומשם למוח, אבל גם ללב, דרך הרצפה. המוזיקה מגיעה לכל מקום ומקום. היא בנבכי הנפש. וכל זאת אין צורך בידע מוקדם או במאמץ. גם תינוק יכול להאזין למוזיקה וזה משפיע עליו. ישימו לתינוק תמונה וזה תלוי ברמת ההפשטה שלו. אולי הוא בשלב שאינו מזהה צורות. במוזיקה יש מאפיין שגם אם התינוק אינו יודע לזהות צורות מוזיקליות, הרי משום הפאסיביות שיש במאזין למוזיקה הוא מאזין לה בכל מקרה. להמשיך לקרוא למה מוזיקה?

הזדמן לי להגיע ליום סיור מרתק מבית היוצר של קסטה, שאני מודה לה מקרב לב על ההזמנה, יום שכלל ביקור בשני מוסדות הקשורים במוזיקה, חיוניים וחשובים, שמידי פעם בפעם חרב הצמצום וחרב הסגירה מונפות מעל ראשיהן, כמו כמעט כל דבר איכותי שני בישראל שזוכה לכך. ארכיון הצליל הלאומי הוא מוסד כל כך חשוב שאין מספיק אנשים שמודעים לו ולחשיבותו. הארכיון יושב כיום בספריה הלאומית אך האוניברסיטה העברית ככל הנראה לא תוכל להכילו שם יותר ומתגבש שינוי כלשהו.

הקבוצה שלנו זכתה לסיור במקום, ושם נחשפו בפנינו אוצרות שהתקווה רבה שהמחקר בתחומים אלו יימשך ואף יזכה ליותר משאבים. לשם הדוגמא, מספרת ד"ר גילה פלאם המנהלת את המקום, כי יש דברים שבהם לא נעשה מספיק משום הבעייה של המשאבים המוקצים. כך למשל, הספרייה האוחזת בסדרת הקלטות נדירות חלקן מהמחצית הראשונה של המאה העשרים העוסקות בטעמי מקרא שונים על פי עדות שונות ונוסחי תפילה, מפספסת אפילו בעידן המודרני של ימינו את האפשרות להקליט חלק מקהילות ישראל. קהילות כמו קהילת מרכז אירופה כמו גם קהילת האתיופים והקייסים השונים שלה, אינן מיוצגות כראוי בפרוייקט זה. להמשיך לקרוא סיור בארכיון הצליל הלאומי + מדיטק חולון