מר לוויתן

בינואר יגיע לארץ לשלוש הופעות הטקסאני קיי. אמ. וויליאמס, המפיקה ימית הגר שהביאה בהפקה הבכורה שלה בהצלחה רבה את רוברט בלפור, הולכת גם הפעם על אמן בלוז ייחודי ומקורי. וויליאמס הידוע בכינוי "מטיף הבלוז הכפרי", "יטיף" את משנת הבלוז והגוספל האמנותית הסדורה שלו במספר מועדונים: בתאריך 10.1.2013 במועדון הבארבי בתל אביב, בתאריך 11.1.2013 במועדון לבונטין- 7 בתל אביב ובתאריך 12.1.2013 בצוללת הצהובה בירושלים.

סגנונו של קיי. אמ. ויליאמס משלב ממסורת הבלוז הכפרי של טקסס לה הוא נותר נאמן, יחד עם בלוז מיסיסיפי מודרני וכמובן שירי הדת: המנוני דת מסורתיים, ספיריטואלס ושירי גוספל. זוהי קרקע פורייה עליה וויליאמס מגלה יצירתיות ומקוריות רבה והאישיות שלו ניכרת בביצוע כמו גם בכתיבה.

מלבד השימוש לפרקים בגיטרת מיתר-אחד שקיי אמ ויליאמס בנה בעצמו, ייחודו ניכר בדואליות שבין הבלוז והגוספל איתה הוא מתמודד בביטחון וללא היסוס – וזה לא מובן מאליו! יש האומרים "מוזיקה שאינה מיועדת למען האל היא בהכרח מתכוונת אל מענו של השטן" וזו תפיסה מקובלת מאוד במקומות אליהם משתייך וויליאמס, בפרט בקהילות אפריקאיות-אמריקאיות. בגלל תפיסה זו, במשך הדורות היו שהקליטו במשך השנים תחת שם כינוי אחר על מנת שלא יזהו אותם בקהילה שלהם כמבצעי בלוז ובנפרד כשעשו גוספל. אפילו גדולי הבלוז כבליינד למון ג'פרסון וצ'ארלי פאטון שהיו ידועים כאמני בלוז בתקופתם, הקליטו בשם בדוי כאשר היה זה קטע ספיריטואלס, משום שלו היו מפרסמים בשם הבמה הרגיל שלהם את השירים הדתיים, היה הקהל המודע לכך שהם אמנים ששרים בלוז, ממעיט בקניית התקליטים הדתיים שלהם. פעמים רבות אנשים הוקעו מהקהילה ואפילו מהמשפחה בגלל עניינים כגון אלו. להמשיך לקרוא קיי אמ וויליאמס

עם עלייתו של רוברט בלפור לבמה היה לא מעט הלם בקהל. קשה היה לעמוד מנגד ולא להחסיר פעימות לב כאשר האיש ממרום 72 שנות הבלוז שלו דידה בקושי, יד אחת אוחזת יד ביד עם ימית הגר, יזמית הארוע,  היד השניה נעזרת במקל סבא. כמה אנשים בקהל נאלצו להרים את הלב שלהם מהרצפה כאשר בלפור ספק התיישב ספק התרסק לתוך הכסא שאורגן עבורו. זה היה נראה כמו כסא מלכים, כיאות לכבודו הרב של רוברט בלפור. כן, בלוז הוא אחד הסגנונות הללו שבהם נותנים כבוד לזקנים, הם זקני השבט, והם האחרונים שנותרו מהבצירים הטובים של העבר, כאשר בדרומה של ארה"ב נטעו את ענקי הבלוז. ככל שנוקפות השנים הבצירים הופכים להיות פחות ופחות טובים. אבל פה בציר 1940, זוהי שנת הולדתו של בלפור על אדמת הבלוז המכובדת של מיסיסיפי.

מספר דקות לאחר מכן בלפור באיטיות סידר את הגיטרה ודיבר כאשר מגרונו מדברים הבלוז והאלכוהול. בשלב הזה כבר היה ברור לכל הקהל שהדבר האמיתי הגיע לעיר. תל אביב לא תשכח את ההופעה הזאת. ואם היו חששות כלשהן שיכולת הבלוז של בלפור תהיה דומה ליכולת ההליכה שלו ללא מקל הסבא, הרי שמשהו קרה בשניה שבלפור החל לנגן שבאחת הפיג כל חשש. קשה לומר מה זה, אך ברגע שבלפור החל להוציא את סוד הקסם שלו מהגיטרה הזמן עמד מלכת. היה קשה שלא להשתאות, בלפור מנגן כל כך טוב שבכל שנה כמה עשרות גיטריסטים צעירים הולכים לעץ הזה בצומת של המיסיסיפי בתקוה שהשטן יסכים לתת להם חצי מהיכולת של רוברט בלפור בתמורה לנשמתם. להמשיך לקרוא רוברט בלפור

יום חמישי, 23/8/2012, דלתות 21:30 בארבי רחוב קיבוץ גלויות 52 תל אביב טלפון 03-5188123

ניתן להזמין באינטרנט

רוברט בלפור נולד בשנת 1940 במיסיסיפי. את הגיטרה הראשונה שלו ירש מאבא שלו גרנט בלפור שהיה נגן בלוז בסטייל מאוד ישן של ראשוני הסגנון. אביו נפטר זמן קצר לאחר מכן בשנת 1953 ורוברט בלפור נאלץ לותר על עזיבת הבית וקריירה מוזיקלית לטובת סיוע למשפחה. הוא העמיק בבלוז מתקליטים ישנים של ג'ון לי הוקר, מאדי ווטרס, האולין וולף ואגדות בלוז אחרות שהיו פופולאריות בשנות החמישים.

באחת הפעמים עוד ביותו נער עת היה במסיבה אישה מסתורית הסעירה את דמיונו. היא ניגנה קטע בלוז מוכר בדרך שלא הכיר. כאשר ניגן קטע של ג'ון לי הוקר לימדה אותו לנגן בדרך אחרת ולכוון את הגיטרה אחרת. בלפור למד את הטריק תוך זמן קצר באותו היום כבר ניגן טוב ממנה והיא אמרה לו "אולי יום אחד תגיע למקומות ותצטרך את זה". לאחר מכן הוא לא מצא אותה שוב מאחר ומסרו לו מספר אנשים שהיא נסעה לשיקגו להופעות.

להמשיך לקרוא רוברט בלפור, 23 באוגוסט, מועדון הבארבי

המגמה הכי חשובה שקרתה השנה לתעשיית המוזיקה המערבית קשורה במוזיקת ראפ: בשנת 2011 הראפ הוא מעודן יותר ביחס לעבר, ישנה מגמה כזו שבה הראפ והתדמית של הראפרים משתנה מעט, מתמתנת. המגמה הזו משפיעה מאוד על כללי המשחק, משום שהראפ הוא זה שמוביל את תעשיית המוזיקה מבחינת יצירתיות ודחיפה לשינוי.

מותה של איימי ווינהאוס הוא סיפור מעניין מבחינת תעשיית המוזיקה. ווינהאוס עשתה שינוי גדול בדעת הקהל שרוצה לחזור ככל הנראה לזמרות שיש עומק רב יותר בשירתן. זו מגמה מפתיעה כי עד כה בנושא עומק זמרות פופולאריות ישנה ירידה תלולה במשך השנים, ווינהאוס קיבלה הזדמנות מעניינת ולקחה אותה בשתי הידיים, עם מותה ייתכן ותעשיית המוזיקה תנסה לשמר את הנישה. החל מהצלחתה של סוזן בוייל בשנת 2009, היה פתח לזמרות שיכולות לשיר בלי להיות מעצבות אופנה או דוגמניות, ולהצליח להיות פופולאריות. השנה הם מצאו את אדל, זמרת שמספקת את זה וההצלחה גדולה מאוד.

להמשיך לקרוא סיכום 2011 בתעשיית המוזיקה המערבית

בראשית הפרק הראשון כתבתי על ווילי דיקסון שהיה מלחין מבצע ויוצר חשוב הן לבלוז והן לרוקנרול וסגנונות שונים של רוק. כן כתבתי על חשיבות מבצעי שיקגו בלוז בתקופה בה דיקסון היה האיש החשוב של הלייבל צ'ס כהשפעה מעצבת על הרוקנרול והרוק, בראשם מאדי ווטרס. ווטרס אמר משפט שאולי מסכם היטב את החלק ההוא "The Blues Had A Baby And They Named It Rock And Roll". הרוקנרול הוא במידה רבה הבייבי של הבלוז כפי שראינו. לאחר מלחמת העולם השנייה החל לצמוח זרם חדש בתרבות האפרו-אמריקאית הפופולארית. בעוד הבלוז השתייך במידה רבה לכולם, כולם עסקו בו ועשו אותו, לבנים, שחורים, בלוזיסטים, רוקנרוליסטים וג'אזיסטים, בבחינה החברתית, רוחות חדשים נשבו בקהילה האפרו-אמריקאית.

להמשיך לקרוא בלוז, פרק 1. מבוא לבלוז, ב. הנשמה של הבלוז – סול