עולם האמנות תמיד משווע לרעיונות חדשים. כשהללו לא מגיעים, ישנה קפיאה תרבותית. לעיתים גם הגעה של רעיונות חדשים מביאה אחרי זמן מה למבוי סתום. בכתבה המעניינת הזאת על שורשי ההיפ-הופ משנת 1986 יש צורך קצת להרחיב ולהעמיק בנושא בשביל להבין, וגם כמה תיקונים קלים שהיום עם הידע שנצבר בעשרים שנים האחרונות אפשר לעדכן. אז ראשית קצת רקע: בראשית המאה ה-17 החלו להגיע ליבשת אמריקה ספינות ועליהן אפריקנים. אפריקנים אלו נועדו להיות עבדים באמריקה. העבדים הראשונים שהובאו בשנת 1619 לערך, היו רק יריית הפתיחה, למה שימשך עד 1865 עת צבא הדרום נכנע לצבא הצפון. השנים 1690-1790 היו שנות השיא של ייבוא העבדים מאפריקה. עבדים אלו לא זכו לכל זכויות למעט הזכות לעבוד. הם לא התפרנסו, נאסר עליהם איסורים חמורים לעשות כל דבר שאינו קשור בעבודה. 2 דברים הביאו להם מעט מזור, האחד זוהי התרבות שהביאו עימם מאפריקה. תרבות זו נשמרה עכב כך שזרם העבדים נמשך ברציפות, גם אם הללו שאבותיהם הגיעו בתחילת המאה השבע עשרה לאמריקה היו עשויים לשכוח את התרבות האפריקאית של אבותיהם, הרי שהעבדים שהגיעו נניח בתחילת המאה ה-19 היו מזכירים להם זאת. בצורה כזו, התרבות האפריקאית הוזנה מחדש כל הזמן. את התרבות הזו היו צריכים לבטא בצורה כלשהי, ואחד המקומות שבהם בא לידי ביטוי והיה המזור השני שלהם אלו הן הכנסיות בהן התפללו. בכנסיות אלו יכלו השחורים לשלב את המוזיקה שיצרו, קרי האלמנטים של המוזיקה האפריקאית המתחדשים כל הזמן, ומותכים יחד אל המוזיקה של העובדים בשדות, יחד עם מוזיקה של תפילה. העבדים למדו שאמנם אסור להם להפגין את התרבות האפריקאית במופגן, אבל הם יכולים לסמפל את האלמנטים שלה לתוך מוזיקה מערבית ובכך לשמר את תרבותם. טכניקות אלו נשארו פחות או יותר עד ימינו ועוד יימשכו.
כך מתחת לתחפושת של שירי הכנסיה שימרו העבדים האפריקאים את התרבות שלהם, הם הכניסו את התיפוף והסינקופות מתחת למלודיה מערבית ושילבו זאת. כשהיו עושים זאת בשדות זהו ה"בלוז" Blues, כשהיו עושים זאת בכנסיות זה ה"הימנס" Hymns. עם תום מלחמת האזרחים והשחרור מעבדות החלו לצוץ זמרים שנקראים songsters. הם הפיצו את הרעיונות המוזיקלים החדשים שנוצרו ופיתחו טכניקות לנגינת הבלוז שהיה הגרעין הרעיוני של כל הסגנונות של המאה העשרים. הבלוז הביא את ביטוי היחיד, את האלתור, את המחאה, את הליקים את הסינקופות ועוד אלמנטים מוזיקליים חדשים, אלמנטים שנוצרו משילוב שירי העבודה בשדות עם התרבות האפריקאית מסומפלים לתוך מוזיקה מערבית. לימים יקומו מוזיקאים אפריקאים אמריקאים כמו W.C. Handy שהגיע דווקא ממקום רחוק מהדרום והשדות, הוא למד מוזיקה קלאסית בממפיס, אבל כשנחשף מחדש לשורשיו הוא החל לנגן את הבלוז עם תזמורות גדולות. גם אנשי ניו-אורלינס הביאו את החידוש של הג'אז באופן דומה, שימוש בכלי-פליז לניגון בלוז והרחבת האלמנטים שלו עם אלמנטים של מוזיקת מצעדים. הם הכניסו את רעיונות הבלוז לתוך הג'אז שהמציאו. הם המשיכו לבצע את אותם הדברים, לסמפל אלמנטים של הבלוז לתוך מוזיקה מערבית.
