מר לוויתן

מי שמסתכל בבלוג בצד שמאל יראה תחת מועדפים 5 בלוגים. אני מקפיד להשאיר שם את הבלוגים הישראלים למוזיקה שאני נכנס אליהם הכי הרבה. למה חמישה? 1. זה מסורת שראיתי בהרבה בבלוגים. 2. לינקים להרבה מידי מקומות מוזילים את ערך המקומות שנבחרו. 3. כבלוג אחריותי היא להציג את הללו שמועדפים עלי באופן אישי ורשימה קטנה מידי או גדולה מידי חוטאת למטרה.

ראשית הגדרה קטנה, בלוג הוא פורום שרק אדם אחד יכול לפתוח בו הודעות חדשות. אדם זה מנהל את תוכן הבלוג באופן מלא. אחרים יכולים אמנם להגיב אבל סדר היום נקבע ע"י מנהל הבלוג בלבד.

הערה: אמנם יש פורומים שבהם המנהלים שואפים לנהל את סדר היום ומוחקים מצנזרים ומעבירים הודעות, לעיתים ברמה של בלוג ומי שמגיע ל"פורום" שכזה ורואה שמרבית ההודעות נפתחות ע"י אדם אחד, או שהודעות שנפתחות ללא רשות של המנהל זוכות לחבורות של טרולים מקפצים, מחיקות, העברות לשרשורי אשפה ודברים שכאלו, שיבין שהוא אורח בבלוג למעשה ולא ממש בפורום שמוגדר כדבר יותר דמוקרטי. כך שלמרות שלכאורה הממשק דומה לממשק של פורום הרי מדובר בבלוג לכל דבר.

ומה זה בלוג שנערך ע"י תרומה של מספר אנשים? עיתון.

ונעבור לבלוגים האהובים עלי, אין חשיבות לסדר שבו הם מוצגים:

הבוטיק של ליהיא: הבוטיק של ליהיא הוא אחד ממעוררי ההשראה הגדולים ביותר שנתקלתי. סקירות מדהימות בעיקר כשהיא כותבת על מטאל/רוק כבד אני שותה בצמא. לעיתים מלווים קליפים לדוגמא בדרך כלל אמני הארדקור בתחום. השבוע למשל נכתב אודות להקה כמו טייפ או-נגטיב שהקליפ המלווה שלה הוא מוזיקה מצמררת בעומקה כמיטב המסורת. בנוסף נכתב על האלבום החדש של מאשין הד היותר מפורסמים, ועל הלהקה הבלתי מוערכת באופן מספק שנקראת דאון.

קסטה: בלוג מאוד חשוב למי שרוצה להשאר עדכני, מקצועי ולא נופל מבלוגים מקבילים בינלאומיים בתוכן ובאיכות.

הבלוג של אדם: מי שרוצה להכנס לנבכי מוזיקה מורכבת ומתקדמת הבלוג של אדם יכול להוות מקום מרתק לבלות בו, ולמעשה אין הרבה בלוגים בעולם עם רוחב סקירה שכזה. רבים מהאמנים המצויים שם הם אמנים שלא קל למצוא אותם, אדם מספק הסברים מאלפים על המוזיקה ומנהל את האתר שבו הוא גם מוכר מהמוזיקה.

בעיקר מוזיקה: בלוג של מוזיקה קלאסית בידי עומר שומרוני שאמנם בשיגרה הכתבות מעניינות בעיקר למי שבתחום ופחות לחובבי מוזיקה אחרים, אבל מידי פעם מפציץ כתבה מלאה בתובנות מעניינות, בין אם זה ראיונות או סקירה היסטורית מעניינים.

mitkadem.co.il: לא בדיוק בלוג במיטב המסורת של הבלוגים, כשהאתר למוזיקה מתקדמת בעברית יצא לפועל ספק אם בכלל היתה מודעות לנושא הבלוגים, האתר הוא גם מקיף מאוד יחסית לבלוגים. הסיבה שאני מקטלג אותו כבלוג הוא שלמרות החומר העצום שיש בו הוא אתר שנערך ע"י אדם אחד (ראה הגדרה לעיל). בכל אופן, אתר איכותי.

מצאתי בלוג חדש לסקירות אלבומי ג'אז ישראלי (זה לא היה קשה למצוא כי לינקקו את זה בתפוז). אחד היתרונות שהניתוחים דווקא באנגלית מעניקים שלא קורה בסקירות עבריות, כשזה באנגלית זה מכניס את הג'אז לקונטקסט העולמי ואפשר להשוות בקלות לסקירות אלבומי ג'אז בינלאומיים. כמובן שזה לא הפעם הראשונה שיש סקירות כאלו של אלבומי ג'אז של אמנים ישראלים באנגלית, אבל אפשר לשבח את הבלוגיסט העלום על הרעיון. כהערת אגב, זה שכתבתי על הבלוג זה לא אומר שאני מסכים עם כל מה שנכתב שם, אבל הכותב עצמו מראה בקיאות ומיומנות וזה מה שחשוב. הייתי רוצה לראות שם סקירה של מעגל רחב יותר של אמנים, ולא אותם שמות כל הזמן, בנוסף יש אלבומים שנכתב עליהם ממש בקצרה כמו האלבום של דניאל זמיר, ואלבומים של הלייבל 972 נראה כאילו הכותב רצה לסיים מהר ולא הקדיש מספיק זמן לברר באמת מה קורה שם. חסר גם מערכת ציונים. בלי קשר, אני עומל על פרוייקט משלי של הסקסופוניסטים הישראלים של היום פרוייקט שלוקח זמן עכב הצורך לרכוש אלבומים רבים ולהאזין להם.

למול התחזיות הבלתי אופטימיות בעליל של רבים בתעשיית המוזיקה לגבי עתיד המוזיקה, בפרט עתיד הדיסקים והתקליטים, ישנם כאלו ששוחים נגד הזרם. בשנת 1988 החליטו בחברת הענק CBS למכור את הלייבלים למוזיקה שלהם. חברת סוני עטה על המציאה. היתה זו מעין פרישה של CBS שעשו חיל בתחום התקשורת. אמנם היה זה שנה לאחר המצאת האמ.פי.שלוש, אבל היו אלו ימים של שיא לחברות תקליטים. סי.בי.אס בניגוד לזרם של ההשקעות בחברות תקליטים, פרשה מהמשחק דווקא כשהיה בשיאו. לפני כשלושה חודשים, החליטו בסי.בי.אס להצהיר על חזרה למשחק.

כחברת ענק שישבה על הגדר 18 שנים וראתה את השוק צונח משנה לשנה, מגיעה סי.בי.אס מוכנה. הרעיונות שלהם שונים מהמצופה מחברת תקליטים באופן מסורתי. סי.בי.אס הבינו כבר לפני שנים את הקשר בין הטלוויזיה לבין המוזיקה. ויש בזה הרבה, מספיק לנסות לחשוב על טלוויזיה וסרטים בלי מוזיקה. מתי פעם אחרונה פתחת טלוויזיה ולא היתה מוזיקה ברקע? זה לא קורה יותר מידי. אם כי נשאלת השאלה המרכזית מדוע מחליטים סי.בי.אס דווקא עכשיו להכנס למשחק.

למרות הטענות על קטינת שוק המוזיקה, צריכת המוזיקה רק גודלת. המכירות צונחות אבל זה לא אומר שאנשים צורכים פחות מוזיקה, ההופעות החיות ממשיכות להיות פופולאריות מאוד, והאנטרנט מכיל יותר ויותר מוזיקה לשיתוף מידי יום. המדייה האנטרנטית גודלת והמדייה של המכירות הדיגיטליות גודלת, הבעייתיות של חברות התקליטים היא רק באכיפת חוקים למניעת תפוצה בלתי חוקית של מוזיקה, דבר שלא נעשה עד כה.

סי.בי.אס יכולה להקים לייבל קטן ואף גדול, את הידע השם והמשאבים יש להם וקשה לחשוב על אמן שלא ירצה לחתום אצלם, אבל למרבה הפלא האג'נדה שלהם היא דווקא ללכת על האמנים הלא מוכרים ולתת להם במה ולשלבם בתוכניות שלהם ומה שיהיה מוצלח ומצליח הם אף ישווקו על מדייה של תקליטורים.

נראה כי מדובר באיזשהו נסיון של סי.בי.אס לבחון את השוק ואת ההזדמנויות שהוא מכיל בתוכו,כך יוצא משהו באמצע, מוזיקאים לא מוכרים עם פוטנציאל וכשרון, דבר שהולך טוב באנטרנט, ושילוב בסיביאס. מעין שילוב סמוי של התוכנית "כוכב נולד" בתוך המוצרים של סי.בי.אס.

ימים יגידו…

פול וינטר החל דרכו כג'אזיסט. ההקלטות הראשונות עבור קולומביה היו נטולות סממנים של רומנטיקה, ג'אז ישיר וטהור. בין סוף שנות החמישים לתחילת שנות השישים הרכבי שישייה עם מוזיקת ג'אז אדוקה היוו עדיין את הבסיס העיקרי של הג'אז, ווינטר היה עמוק במיינסטרים: גם מבחינת המוזיקה שעשה וגם מבחינת הלייבל: Columbia, לא פחות ולא יותר. האלבומיםם Jazz Premiere משנת 1961 והאלבום New Jazz On Campus שנה לאחר מכן היו ג'אז שלא מרמז מידי על ההמשך העתיד לבוא. ממש לאחר מכן וינטר החל בפנייה לכיוון מוזיקה לטינית. הפנייה הזו למוזיקה לטינית היא דבר די נפוץ, המוזיקה הלטינית היא שילוב של רומנטיקה עם מגוון מקצבים שנותן לה ניחוח מיוחד. אמני ג'אז רבים פנו אל הכיוון הזה לאורך השנים, עד כי הפך הכיוון הזה לברירת מחדל עבור הללו שרוצים לייצר צליל חדש שישבור צליל מיינסטרימי. בנוסף יש יתרון למוזיקה הלטינית עבור חובבי ג'אז שלא אוהבים ליריקה, בצורה כזאת ממילא הזמרים לא שרים באנגלית וככה השירה שלהם היא חסרת משמעות כמו סקאט ואז אפשר יותר בקלות להתייחס לקול המזמר ככלי נגינה ללא משמעות למילים. האלבום The Sound Of Ipanema משנת 1964 נשמע כמו הרבה אלבומים לטינים אחרים כמיטב המסורת של חובבי הסגנון.

ההשפעות הברזילאית היו ככל הנראה רק שלב בקריירה של וינטר שהוא לא חזר אליו לאחר מכן, אבל שלב שהשפיע מאז על המוזיקה שלו. לא רק שהסקסופון שלו שאב מהרומנטיקה וקיבל צליל יותר מעודן, אפשר לראות באלבומים שלאחר מכן שההשפעה הזאת נשארה באיזשהו מקום. המעבר של וינטר לכיוונים של מוזיקת עולם ולפילוסופיית עידן חדש הגיע לקראת סוף שנות השישים. וינטר הקים להקה חדשה לחלוטין עם ראלף טאונר שהיה שתרם גם בנגינה וגם בכתיבה רבות, בשנת 1970 Winter Consort's Road היה האלבום הראשון שלהם, אלבום בו וינטר החל לחשוף את הצד החדש שלו, שיתגבש בהמשך, מוזיקה שבמקום לבטא את האמנים בלבד מציגה את המוזיקאים כאובייקטים בתוך מרחב שבו יש משתתפים נוספים, כמו שאדם חי בתוך הטבע, גם המוזיקה מבוטאת כחלק מנוף כללי. השיר Icarus מהאלבום הפך להיות הסמל של החידוש של וינטר שעסק במשך השנים בהרחבה של הרעיונות הללו ובשימוש ממשי בקולות מהטבע, קולות של בעלי חיים בתוך המוזיקה כשהצלילים נשמעים כלקוחים ממרחב טבעי גם כשמנוגנים בכלי נגינה.

להמשיך לקרוא פול וינטר – Paul Winter

זהו החלק השלישי מתוך 3 על הג'אז. החלק הראשון עסק במלחמת התרבות סביב הג'אז שנמשכת עד היום. החלק השני עסק בסקירה היסטורית כללית של התקופות של הג'אז מאז פרץ לקידמת הבימה המוזיקלית המערבית בשנת 1917 ועד ימינו. החלק הנוכחי מטרתו להצביע על סממני עזר להבנת המוות של הג'אז. המוות של הג'אז אינו פשוט לתפיסה מאחר ויש אנשים שעוסקים בו, אנשים שמלמדים אותו ומקליטים אותו ומופיעים אותו. דבר דומה אפשר לומר על המוזיקה הקלאסית, ומוזיקת הבארוק. המוזיקה הקלאסית ובעיקר הזרם הרומנטי שלה ממשיכים להלמד ולהתנגן ע"י אנשים חדשים כל הזמן, למרות שהמוזיקה הקלאסית מתה לחלוטין מזה זמן רב. גם בג'אז ישנם זרמים רומנטים שממשיכים להתקיים, לכאורה באותה מידה.

המדד הראשון לחיים של ז'אנר אומנותי הוא מדד הפיתוח, כלומר לאן יש לז'אנר ללכת ולהתפתח. במוזיקה הקלאסית, אנשי הבארוק היו אנשי עבודה ופעלתנות, פרצו גבולות ויצרו צורך לאלו שבאו אחריהם להרחיבם. אבל עם בואו של הזרם הרומנטי החלו להסגר הגבולות, עד כי בשלב מסויים אמנים שהגיעו לא היה להם לאן להתפתח ומה לחדש, למעט ניואנסים במידע הקיים. תוך זמן קצר יחסית, נסגרו כל האפשרויות. ובג'אז? כשהגיעו ראשוני הג'אז מניו-אורלינס לשיקגו, אנשים כ Louis Armstrong, Johnny Dodds , Jelly Roll Morton, Pops Foster ואחרים הם היו מוזיקאים שבאו עם ידע רב כיצד לבצע את מה שרצו, אבל מיעטו ביכולת לבצע הפשטה של התהליכים שהביאו אותם לבצע את המוזיקה כפי שביצעו. לעומתם החלו בניו-יורק אמנים אחרים לבקש ולפשט את המוזיקה. השאלה היתה האם האלמנטים של שיקגו ישרדו או האלמנטים הרומנטיים.

להמשיך לקרוא מות הג'אז