מר לוויתן

Over the years, Robert Johnson (RJ) has been the most legendary Bluesman of all or at least, one of the most legendary and famous. There is no logical explanation for it that will satisfy all probably, however, it can be possible to list a few reasons that might be some of the reasons for it and starting with the 'selling his soul to the devil' is on topic.

Almost everything known about RJ is not built on the solid legs of logic. His 'selling his soul to the devil' thing is one. Off course, one can believe it to be true. However, it is actually a legend that rooted way back before RJ's times, and even in the Blues era he wasn't the first, Tommy Johnson, another legendary and famous Delta Bluesman had the same story about him a decade before RJ. But it tends to stick better with RJ than with anyone else, although, there is no prove that RJ sold more of his soul to the devil than, say, TJ. So, I guess in case someone, who doesn't know anything about nothing, will decide to try to search and find about someone who sold his soul to the devil, he'll find RJ as the most suitable answer.

The one guy who talked about RJ selling his soul to the devil is Son House(SH). And from his words, there's no hint to know what he meant, was he serious, or maybe he used an analogy to prove something, maybe he was just talking about the sacred VS secular music, and the strong belief in his time that one singing secular music, he is singing for the devil, and one singing sacred, he is singing for God. SH also mentioned on another occasion (read the liner notes to his double-cd on Columbia 1965 sessions) that he and his mate, musical partner, and yet another legendary Bluesman on his own, Willie Brown, that the two met RJ in 1930 and that he couldn't play. And than, after a short while RJ appeared again with them, and he was playing so well they were shocked. This short period of time between RJ was a bad to average Bluesman, and the time that he had skills that were praised by his peer legendary Delta Bluesman, might be part of what make people think strongly about the devil legend. The lyrics on RJ songs are also not hurting the devil story.

להמשיך לקרוא Robert Johnson – why is he such a huge legendary Bluesman?

רצה המקרה והזכרתי את ליטני מספר פעמים לאחרונה בבלוג. ציינתי את תרומתו לבלוז הישראלי, ואת ההוצאה המחודשת לאלבום ישן שלו בידי חברת N.M.C. השמועות אומרות שליטני חוזר עם כוחות מחודשים ועם שותף מעניין, באקי בקסטר האמריקאי. השניים היו אמורים להופיע אתמול בחיפה, ועכשיו אני מחכה בקוצר רוח שיגיעו להופעה במרכז בשביל שאפשר יהיה לראות על מה מדובר.

בקסטר מוכר היטב, הוא מולטיאנסטרומנטליסט, כמו גם מפיק ומעבד ויוצר, בקיצור, הוא שולט בכל פאן של המוזיקה החל מהכתיבה של המוזיקה, עיבודה, ביצוע בכלי הנגינה השונים, הקלטה ועוד כל מה שאפשר לדמיין. בין השאר הוא עבד עם אמנים מפורסמים כמובוב דילן, להקת R.E.M ועוד אמנים. העבודה שלו היא בעיקר מאחורי הקלעים של האמנים הללו, שהרי אינו בחזית, ואילו כעת עם ליטני נראה כי תהיה זו עבודה יותר אינטימית, מה שמבטיח בונוס רציני לקהל הישראלי.

באנטרנט אפשר למצוא דף שסוקר את פועלו. יש למה לצפות מהשילוב הזה, אסור לשכוח שליטני שמעולם לא היתה לו בעייה לעבוד עם אמנים בסדר גודל גדול במישור הישראלי, הפעם מצא שותף שיכול לקדם את המוזיקה שלו למחוזות שלא היו בעבר.

להקת פוליס הודיעה בדרמטיות על התאחדות מחודשת, בדיוק 30 שנים לאחר הלהיט "רוקסן", להיטם הגדול שהפך אותם לאחת הלהקות הפופולאריות ביותר במשך 10 שנים. בשנת 1986 הודיע מנהיג הלהקה סטינג על פירוק הלהקה ופנה לקריירת סולו מוצלחת ביותר. נראה כי הלהקה משחזרת את מה שהיה לפני 30 שנים.

גם אז כמו היום, פריצת הדרך של הלהקה היתה לאחר סיבוב הופעות. בשלב הראשון הלהקה עבדה על חומר מקורי שלא צלח ולא קיבל תשומת לב. היתה זו תקופה שבה הדיסקו שלט, פוליס הקדימו את זמנם, כשהמוזיקה שניגנו היתה מאוד דומה למה שיהיה מאוחר יותר הפופ המתקדם של שנות השמונים. לאחר שלא הצליחו לפרוץ דרך, פנו לסיבוב הופעות בארה"ב על סמך החומר שהיה להם, מה שסייע להם להחשף לקהלים גדולים וכשחזרו לבריטניה כבר החלה הפופולאריות שלהם לנסוק. הלהקה הקפידה להקליט אלבום מידי שנה עד 1983, וגם הפעם התנופה שלהם נקטעה במהלך סבב הופעות.

הלהקה החלה להבין שלהקות פופ רבות בשנות השמונים כבר סגרו את הפערים במסגרת הפופ האיכותי, התחרות היתה קשה, ובנוסף ככל הנראה הם די מאסו להיות אחד בתוך השני במשך 7 שנים רצופות ורצו לפנות לדרכים חדשות. בשנת 1986 הם החליטו לפרק את החבילה באופן סופי ולפנות לדרכים שונות, ממש באותה השנה הוציא סטינג את אלבומו הטוב ביותר ככל הנראה Dream Of The Blue Turtles, אלבום שהניף אותו מיידית לדרגת כוכב ברמות הגבוהות ביותר, יותר מאשר הלהקה. אחת הסיבות היו שכלהקה הם ביקשו להיות במישור מוזיקלי פחות מושך קהל, ואילו סטינג רצה מיידית לגשת לנושא הפופ האיכותי.

בעשרים השנים האחרונות סטינג היחיד מבין חברי הלהקה שהפך לכוכב, איחוד הלהקה ושחזור ימי תור הזהב שלה הפך להיות הדבר המעניין ביותר במדיית המוזיקה הפופולרית, ואפילו באתר של סטינג ציינו זאת בדיוק כך. האם עשרים שנים שעברו עשויים לייצר עבור האיחוד המחודש רעיונות פוריים לחומר חדש? האם יש ללהקה אמירה חדשה לומר? סביר להניח שכמו בפעמים הקודמות הכל תלוי בסבב ההופעות, אם הוא יהיה מוצלח, ולא רק מבחינת הקהל אלא גם מבחינת הלהקה, נראה מהם אלבום חדש תוך שנתיים. אם לא, סביר להניח שהם יחזרו לחזרה על אותו הסיפור…

במדינות רבות בעולם יש מידי פעם התקפות נוסטלגיה שחוזרות ונישנות. כך למשל, בשנה שעברה היתה "מכת אלביס" בבריטניה, כאשר מספר סינגלים של אלביס חזרו לככב במצעד הלהיטים הבריטי, אחדים משיריו אף כבשו את הפסגה!!! ולמי שלא זוכר כל כך, גם בישראל יש התקפות נוסטלגיה, פתאום יש מודה או טרנד חדש, שנות השמונים, שנות השבעים, שנות החמישים, וכולי וכולי. תוכניות סדרתיות על אלביס, או על החיפושיות, סדרת ג'אז, במדיית הרדיו, או למשל סדרת כתבות בצהובונים היומיים.

אלא, שההתקפות שמתרחשות בישראל עוסקות רובן ככולן ב… נוסטלגיה של תרבויות לא-ישראליות. מתי פעם אחרונה נתקפו בישראל בנוסטלגיה ישראלית? זה קורה מידי פעם אני מניח, אבל לא יותר מידי ובדר"כ אפשר לשמוע את ההתנשפויות חסרות הסבלנות של הללו שעוסקים בכך, הם רוצים משהו מיידי, סיפור מעניין על ניצול ילדים של מייקל ג'קסון או ציצי שברח החוצה לג'נט ג'קסון, או תמונה עסיסית של סלבריטאית "חמה" או משהו בסגנון. ואם כבר משהו ישראלי, זה לבטח האלבום החדש של אחד הסלבריטאים הישראלים או מישהו מהתוכנית המפורסמת "כוכב נולד", עוד סוג של ייבוא מחו"ל שמסקרן את ראשי התרבות הפופולרית בישראל.

להמשיך לקרוא נוסטלגיה במוזיקה הישראלית

מי היה הראשון לנגן ולהקליט גיטרה חשמלית? האם זה היה אריק קלפטון? אולי אלביס? בוב דילן? שמא היה זה האחד והיחיד ג'ימי הנדריקס? או אולי כמו שהאחים בלוז אמרו בסרט, אלמור ג'יימס? התשובה לכל השמות הללו היא-לא! הגיטרה החשמלית נמצאת איתנו כבר מעל שבעים שנים, והראשון שהקליט וככל הנראה הראשון שניגן עונה לשם אדי דורהאם.

אדי דורהאם – לאתר הרישמי

דורהאם היה אחד הארכיטקטים של התזמורות של בני מוטן, וקאונט בייסי, ולמעשה של כמה וכמה תזמורות נוספות כמו זו של גלן מילר, כך שהיתה לו חשיבות רבה בהתפתחות להקות הסווינג של שנות השלושים. שירים כמו "In The Mood" , "Moten Swing" עבור מילר, ואחרים עברו את מגע ידו. להקתו של מוטן היתה להקה עם הרבה מאוד רעיונות וחדשנות, ודורהאם כארכיטקט ניגן במגוון של כלי נגינה, אם כי עיקר הפרסום שלו היה בנגינת הטרומבון וכמובן בגיטרה. בסוף שנות העשרים ותחילת השלושים דורהאם החל להשתמש במקרופון אותו שתל בתוך הגיטרה. הוא אלתר באמצעות קולב בגדים ועוד כמה אביזרים שפצורים מתאימים כך שהגיטרה שלו נגנה באופן מוגבר מאוד והיתה משהו חדש. חדש עד כדי כך, שבעלי מועדונים חששו שינגן פן הקהל יתרגז מהצלילים הללו שלא הבינו מהיכן הם בוקעים.

להמשיך לקרוא ראשית הגיטרה חשמלית, אדי דורהאם