מחבר: Mr. Whale

בחלק הראשון כתבתי על הצורך שייכנס משהו בין המוזיקה הגבוהה, לבין מוזיקת הפולקלור של האפריקאים אמריקאים בשביל שתיווצר מוזיקת ג'אז. אמנם ביצירת מוזיקת ג'אז היתה תרומה מסויימת של לבנים, אבל המנוע העיקרי היה השחורים, והתרבות שנמשכה מימי העבדות. האלמנטים והתפיסות של מוזיקת הג'אז היו קיימים כבר בחלקם במוזיקה הפופולרית, והכיוון היה ברור. הלבנים היו שקועים בתוך עידן רומנטי במהלך המאה ה-19, והעידן הזה לצד פריצות דרך מוזיקליות, השחית את היכולת של הללו שגדלו על המוזיקה הרומנטית והקלאסית לזהות אלמנטים אחרים במוזיקה. מתוך המוזיקה של השחורים ישנם האלמנטים הללו שיכולים לשחרר את הלבנים מהמוגבלויות הללו.

ההבדל בין מוזיקה כתובה לבין מוזיקה מבוצעת נקרא בדרך כלל פרשנות, כלומר, שני הרכבים מוזיקליים המבצעים את אותו הקטע, עשוי להיות ביניהם הבדל שהוא הפרשנות הזאת. אלתור הוא הרחבה של הפרשנות, משום שבאלתור המוזיקאי לאו דווקא ינסה לאתר את הפרשנות המקורית של הכותב המקורי או פרשנות של מישהו שהוא למד ממנו, אלא באלתור המאלתר מייצר פרשנות אישית משלו, מוסיף אלמנטים מוזיקליים ואחרים משלו כמבצע. ובעצם באלתור, למבצע יש חלק בהלחנה, בניגוד לפרשנות שבה ההלחנה כבר סגורה. כבר המלחין השחור הראשון, פרנסיס ג'ונסון, שיחק עם התחום שבין הפרשנות לאלתור, ואיפשר מרחב פעולה רחב בחלק מהקומפוזיציות שלו עבור הנגנים. להמשיך לקרוא ההתפתחות בג'אז #2

אני רוצה לכתוב קצת על ההיסטוריה של הג'אז, בייחוד לנוכח המוזיקה של ימינו ופער הבנתי לטעמי בהבנתה בקרב הציבור. בשביל זה צריך להתחיל מסקירה היסטורית מסויימת, לא כוללת כל דבר שקרה, כי זה בלתי אפשרי, אבל יש כאן נרטיב מאוד מעניין לטעמי בפונקציונליות שמשמשת מוזיקת הג'אז משחר ימיה עבור שחורים ולבנים, והשינויים בפונקציונליות הזאת.

הג'אז מבחינה חברתית משחר ימיו שימש הן עבור לבנים והן עבור שחורים במטרה להשתחרר מתפיסות קודמות. קודם כל, המתיישבים הלבנים באמריקה בדרכם לעצמאות היו צריכים להשתחרר מאחיזתה של אירופה. הם נישלו את האינדיאנים, העבידו את השחורים, אבל בתפיסה שלהם הם קודם כל היו כאלו שנלחמים בעצמם לשחרור, חלקם הובאו בעצמם כעבדים מאירופה והיו לעיתים גם עבדים לבנים במקומות שונים באמריקה. להמשיך לקרוא ההתפתחות בג'אז #1

פסטיג'אז גבעתיים השנה מציג תשעה מופעים של ישראלים או בשילוב ניכר של ישראלים, מופעים שאינם עומדים בצילם של מופעים זרים, אלא הם עיקר התוכן, כולם מופעים של אמנים ששואפים להתקדם אמנותית וליצור יצירה אישית ומקורית, רובם כבר בעלי הישגים מוכחים בתחום היצירה המקורית האישית, ובסך הכללי יש גיוון רב במופעים, ועניין רב לחובבי היצירה הישראלית.

המופעים יערכו באולם הגדול, אולם ארבלי אלמוזנינו, ובמועדון יהיו מופעי העמידה או יותר נכון הריקודים. המופעים השונים מסקרנים מסיבות שונות ועל כן מומלצים מסיבות שונות, ומאחר ומדובר בתמיכה ביצירה ישראלית מגוונת, אין במופעים סימנים לג'אז סטנדרטי כמשהו מרכזי בכל מופע ומופע, אלא האמנים השונים וההשפעות השונות שלהם, והאלתורים השונים שלהם והיצירה האישית שלהם, הם מה שישלוט בנוף של הפסטיג'אז. לטעמי מופעים שבהם משולבים רעיונות ג'אז וחופש עם סגנונות אחרים הם מופעים שתרומתם לג'אז הישראלי גדולה במיוחד, מסייעים לעיצוב והכוונה של רעיונות רבים וגיבושם, ומאפשרים ליצירה הישראלית לקבל ביטוי רחב.

להמשיך לקרוא פסטיג'אז 2009, 14-16 מאי גבעתיים