מחבר: Mr. Whale

רק לאחר שהגעתי ללבונטין 7 והתבוננתי בתוכניה, הבנתי שהתבלבלתי לחלוטין בשעות המופעים של הפסטיבל הדו-יומי של לבונטין 7. משום מה חשבתי שהתאריך, 22, הוא השעה של המופע הראשון. זה היה נראה ככה ואני שלא ממש קראתי לעומק אלא רק הכותרת "אבי לייבוביץ 22" לא הבחנתי שהיה רשום שעה 20:30. התוצאה היתה שכשהגעתי המופע של לייבוביץ' היה בעיצומו ולא נותר לי אלא להמתין למופע השני של סאם יהל.

במהלך ההמתנה ראיתי את אחד היתרונות הגדולים של לבונטין, כאשר זוג מאוד נחמד בחור ובחורה שהגיעו התקדם לכיווני. "מי מופיע פה?" שאל הבחור. "סאם יהל", עניתי. "זמר?" שאל האיש. "קלידים" הסברתי. "ומי עוד מופיע?" שאל בתקווה האיש. "הנה", הצבעתי על הפלקט חוצות הקטן שהראה את כוכבי  הפסטיבל. "זה סאם יהל הקלידן, וזה גלעד הקסלמן הגיטריסט. זה ג'אז וזה אינסטרומנטלי, אין זמר". להמשיך לקרוא לבונטין 7, סאם יהל 22 בספטמבר 2008

עם פתיחת שנתה השנייה של אפטאון דאונטאון בגבעתיים אפשר כבר לראות שיש למסורת הזאת מקום: במופע האחרון של שנה שעברה היה האולם שבו יש מקום ל 180 מקומות ישיבה, שליש אחד מלא ושניים ריקים. במופע הפותח של העונה הזאת האולם כבר הכפיל עצמו, והיו בו שני שלישים מלאים ואחד ריק. בקצב הזה בשנה הבאה יהיה מלא, וכנראה שיש איזושהי תקופה שלוקח לציבור להתרגל. ואכן, הציבור מתחיל להתרגל לכך שיש לישראל היום שפע של אמנים שמקורם בישראל, שפועלים בתחום הג'אז, ושמגיעים לתוצאות טובות והופכים להיות בינלאומיים.

בפסטיבל הג'אז האחרון באילת, המופעים של הישראלים היו מלאים, 1000 איש לערך למופע קטן, כשהמופע של 60 שנות מדינה משך כמות גדולה יותר שצבאו על השטח הקטן שהוקצה, ויותר מ 1500 איש צבאו על המופע של אבישי כהן שהיה אחד המופעים הכי מלאים של הפסטיבל, כשהוא על תקן של מופע זר מבחינת תפוסה. הישראלים אם כן, מתחילים להבין שהג'אז הישראלי מצוי בתקופת שיא שלא היתה לו בכל זמניו, היו בישראל ג'אזיסטים טובים כבר בראשיתו, אבל היום יש שפע שלא נודע לפני כן, אמנים ישראלים שמשתלבים כמעט בכל הזירות בנות זמננו שיש לג'אז להציע: חופשי, בופי, מוזיקת עולם, פיוז'ן, אירופי, כל הדברים הללו ישנם ישראלים פעילים ומצליחים.  להמשיך לקרוא אפטאון דאונטאון 19 ספטמבר 2008 גלעד הקסלמן

הרכב הג'אז השבדי-ישראלי, הנקרא בשם שמגיע דווקא מהשפה הארמית, ומופיע במרכז על שם פליציה בלומנטל. הרכב גושפנקא הוא הרכב אירופאי צעיר ודינמי המבקש למצוא את מקומו המוזיקלי. ההרכב בבסיסו הוא דווקא הרכב הארד-בופ, וזה החיבור העיקרי שלו לג'אז, מאידך, חברי ההרכב מגיעים באופן נפרד גם מרקע של תיאוריה קלאסית. הצורה שבה מבקשים לחבר חברי ההרכב את שני הדברים קשורה מאוד גם ברצון נוסף שלהם, והוא לכתוב מוזיקה מקורית, שלהם, שתייצג את מהווייהם המוזיקליים הבסיסיים.

אירה מוגילבסקי, פסנתרנית, החלק הישראלי של ההרכב, היא מוזיקאית מוכשרת ובעלת רעיונות מקוריים על הפסנתר, לצד שליטה במתודות רבות המגיעות מהמוזיקה הקלאסית. הכניסה שלה לרוח היצירה היתה לכל אורך הערב באופן מלא. יש משהו בהדל שבין יצירה במובן האירופאי של מוזיקה קלאסית, לבין היצירה במובן האמריקאי של הג'אז. לעיתים נראה כי עיקר ההבדל הוא בין פרשנות לאלתור, ובין מעמד כותב היצירה בשני מרחבים התרבותיים הללו, אולם הרכבים כגושפנקא צריכים כתמיד להתגבר על מבוכה זו ודרך זה לגשר בתוך עצמם על הרצונות שלהם. להמשיך לקרוא מרכז פליציה בלומנטל, רביעיית גושפנקא, 17 ספטמבר 2008