קטגוריה: הופעות

היום הראשון של הפסטיבל היה אמור להיות לפי שזירת הומפעים, היום הכי "בופי" של הפסטיבל. כהכנה ל"ריפים" הג'אזים, היה בבוקר "ריפ" הדולפינים מעין הכנה, הדולפינים כמו ג'אז יכולים לצאת לסולואים, או בקבוצה ואפשר תמיד להסב הנאה מלהביט ביצור אינטיליגנטי ומתורבת זה. John Fedchock הוא מוביל הרכב באמצעות טרומבון, ובכלל, רבים ממובילי ההרכבים שהגיעו לפסטיבל אינם שייכים לאגף ה"סולנים" בהרכבים השונים, וכאשר הם כן מובילים אז עם כלי כמו טרומבון שמטיבו משמש בדרך כלל כינור שני או שלישי בג'אז, ולעיתים רחוקות משמש ככלי הסולו הראשי.

מהצד השני, בימינו להינות מהאזנה לכלי מסויים מבצע סולו במובן החוויתי צריך לשים לב לכל הכלים, כי לא אחדולא שניים הם המקרים בימינו שהסולו היפהפה מגיע ממקומות בלתי צפויים. מי שמחפש בפסטיבל למצוא את הסולו המופלא, עקבתי אחרי הסולואים במטרה אולי להכתיר את "הסולו של הפסטיבל". והמבנה של המופע של פדשוק היה פעמים רבות אוסף של סולואים רבים שחלקם בהחלט יכול היה להתחרות. וולט וויסקופף הסקסופוניסט מגיע מהעולם הזה. קשה להחמיץ את ההשפעה שיש על הסגנון שלו מעבודותיהם של צ'ארלי פרקר וכמובן ג'ון קולטריין. להמשיך לקרוא פסטיבל הג'אז אילת 2008 25 באוגוסט, ג'ון פדשוק

פעם ראשונה שלי במועדון לבונטין7, מועדון נחמד מאוד שאתמול בערב שקק חיים. בקומת המרתף של המועדון התקיים מופע ג'אז בניצוחו של רע בר-נס. מבנה ההרכב שבר-נס הציב כלל פרט לו על תופים גם את איתמר דוארי הפרקשוניסט. ההרכב שהיה אתמול דוארי היה נקודת הדבק שלו. ההרכב שכולל אמנים שונים לחלוטין לא ייצב חומר גלם להופעה שלמה, חלק מהחומר שנעשה אתמול בערב לא מתחבר לקונספט אחיד של הופעה אלא נראה כמו פסיפס לא מושלם, קטעים שלא מתאימים להרכב ואופי המשתתפים, ומהצד השני חלק מהחומר, כמו שני הקטעים האחרונים (האחרון וההדרן), ולפרקים חלקים בקטעים האחרים, בהחלט נראים שקטעים שבהם ההרכב מגבש וממצה עצמו לשיאים.

לא מזמן בעת ראיון אמר סוני רולינס על המרקם של "סוג הג'אז בלי פסנתר" שהוא יותר מלא, אמיתי, וזה יותר "הארד ג'אז". ובעוד לפעמים נראה שזוהי אמירה קיצונית, הרי שלעיתים אפשר להבין היטב את זה. אתמול, הפסנתרן שי מאסטרו הפגין את הכישורים הטכניים הטובים שלו. מאסטרו בהחלט יכול להכנס לנישות של מימוש תיאוריות מורכבות, לא סתם הוא חבר בשלישייה של אבישי כהן, אתמול למאסטרו היה חופש רב להוביל, והוא לקח אותו בשני ידיו, בין אם זה אינטרו לקטע שהוא שם את החותם האישי שלו ובין אם זה סולו מתובל. מאסטרו הוא לא רק טכני אלא יש בו פאן של נשמה שפסנתרנים טכניים ישראלים אחרים יכולים ללמוד ממנו. להמשיך לקרוא רע בר-נס לבונטין 7, אוגוסט 18 2008

כמות הזמרות שמגיעות לישראל שיש בהן שירת נשמה היא קטנה. מייסי גריי היא כזאת. להגדיר אותה דווקא כשייכת למוזיקת נשמה ופ'אנק זה לא אומר שלא ניתן לשייך אותה להיפ הופ. גריי היא זמרת נשמה שיש בה איכויות ישנות לצד חדשות. סגנון השירה שלה מובנה בדומה לזמרות כמו טינה טרנר או זמרים כמו בובי בלנד, שילוב עם דגש על טון, ניואנסים ונשמה יחד. מכאן ככל הנראה נגזרת הסיבה שכשמייסי גריי שרה שירים במקצבים איטיים פעמים רבות ניתן להפיק מכך הנאה רבה יותר מאשר שירים קיצביים.

אמנם שלא יובן לא נכון, גריי היא זמרת נהדרת למוזיקת ריקודים. ההרכב שלהם למעשה בנוי בדיוק לזה, הרכב שיושב על ביטים של פ'אנק דיסקו  ורגאיי במיטב המסורת עם נגיעות חדשניות. וכתוצאה מכך, המוזיקה שגריי עושה נוטה פעמים רבות לקיצביות רבה ונשמעת היטב. אלא שכאשר הקצב הוא איטי, גריי יש בה איכויות "אולד סקול" שבאות לידי ביטוי היטב. אחת הבעיות של מוזיקאים בני זמננו היא מוזיקה במקצב איטי. המוזיקאים המודרניים מתקשים לעמוד בקצב האיטי, מחשש שהצליל שלהם לא יחזיק מעמד למול אתגר קשה שכזה, ופעמים רבות מוזיקה איטית אינה זוכה אם כן להשראה הנדרשת, וזה נראה כאילו המבצעים רוצים לגמור מהר. להמשיך לקרוא מייסי גריי זאפה 05 אוגוסט 2008

בדרך כלל יוצא לי לאחר למופעי ג’אז, הפעם הקדמתי והגעתי לתיאטרון גבעתיים כארבעים דקות לפני ההופעה, מה שהותיר לי די והותר זמן להתרשם שוב מהפסלים הפזורים מחוץ לתיאטרון גבעתיים. ישנו פסל שנראה כמו מפת ארץ ישראל חצויה לשניים. הפסל נראה די חלוד. יצירה אחרת נראית כמו גלגל מסתובב עם דמויות אדם. כמובן שיש את היצירה שנראית כמו קופסת סרדינים חצי פתוחה שבתוכה יש זוג, גבר לבוש בהידור ולצידו אישה עירומה. משם המשכתי פנימה לתערוכת ציורים של יעל נויבירט. הדמויות הניבטות מיצירות האמנות שלה קיבלו גוון מעניין. יש קטע שבו רואים נשר עף מלמעלה ובתוכו משתקפים כל מיני מבנים יצירת האדם. או מקרה אחר של ציפורים שמקננות להן, ברקע שבו האדום שולט, ומתחת להם ניפתח עולם בגוון אחר. כל יצירות שסוחפות את עולם הדמיון האישי עשויות להיות מעניינות, אלא שמה שמעניין יותר בתערוכה של נויבירט הוא החיבור בין יצירות שהיא מייצרת עם המכחול לבין שירים שמצויים מאחורי הקלעים של כל יצירה. כל יצירה מותאמת לשיר.

המופע של בגר, צחר וזלמן היה במובן מסוים או במידה מסוימת מופע שציפיתי שיהיה מופע על טהרת האגו. הסיבה לכך הייתה שהמופע רשום על שמותיהם של 3 המשתתפים, מה שגרם לי לחשוב שהם עשויים לנסות כל אחד באופן עצמאי להפגין את הכישורים מה שעשוי להתפתח למופע אגו. אלא שהתבדיתי לחלוטין, ולא רק זאת, הייתה זו הפתעה לטובה, האמנים לא רק שפרגנו אחד לשני, אלא חשוב מכך, שיתוף הפעולה שלהם, הדינאמיקה הקבוצתית שלהם, ההקשבה אחד לשני ובסופו של דבר, חילופי הביטויים המוזיקליים, התבצעו תחת השראה טובה ובאינטנסיביות מעוררת התפעלות. ייתכן כי זה תוצאה מכך שהשלושה נפגשו באופן חד-פעמי במופע מיוחד, שהתוצאות היו כאלו. בגר הוא בלא ספק סולן מאוד אינטנסיבי, השולט ברזי ג’אז פסקולי הסרטים כמו גם בצרחות וזאת לצד שליטה באלמנטים שמגיעים מביבופ וכדומה. ההשלמה שהוא קיבל מצחר, הייתה אחד הדברים היפים של הערב. צחר, פחות נוטה לצרחות ויותר שקול בנגינה שלו, חולש היטב על קונספטי פסקולי הסרטים, התגלה כאיש צוות מרתק והשיתוף פעולה שלו עם בגר הוא הטוב ביותר שיש כיום בג’אז הישראלי להציע מבחינת שיתוף פעולה של 2 סולנים. להמשיך לקרוא בגר/צחר/זלמן תיאטרון גבעתיים סדרת אפטאון דאונטאון ג’אז 2008–06–27

קן פפלובסקי שיש לו ידע רב במוזיקה על גווניה, בסגנונות רבים ובכיוונים שונים, הגיע עם החמישייה שלו, מוזיקאים מיומנים ביותר, אבל. סיימתי עם המילה 'אבל' ואחריה נקודה את המשפט הקודם, בגלל שעצם השימוש במילה "אבל" אומר שיש כאן איזה בעייה, ואכן, נתגלעו מספר בעיות בהופעה שאני מייד אציין ואפרט אותן,  עצרתי משום שעצם קיום מה שאני רואה כבעיות לא אומר שהיתה הופעה רעה, ההיפך הוא הנכון, ההופעה היתה טובה, אלא, שקשה לא לומר שהיה פוטנציאל למשהו הרבה יותר גבוה. לא ליצור רושם בתת-מודע שכל ההמשך של מה שאני כותב מצביע על חולשה מוחלטת של ההופעה אתמול באמפי המהודר של קיסריה.

פפלובסקי הוא אמן שהבין היטב שהוא מגיע בשביל לתת לקהל הצגה טובה, חוש ההומור יוצא הדופן שלו לא הספיק להימאס עלי במהלך ההופעה, (הכוונה כמובן לחוש ההומור שהוא הפגין במעברים שבין השירים ןבהצגת השירים). בנוסף, קשה לומר שלמישהו בקהל אתמול היה ספק שהנגנים של פפלובסקי הם ברמה טכנית גבוהה, כל הנגנים שולטים היטב בכל מה שקשור במה שהם עושים, והם עושים הרבה דברים שונים כל אחד בפני עצמו, כלומר זה לא ממש סווינג ישן, יש כאן גלישה מובהקת לכיוונים מלבד הסווינג שבאה לידי ביטוי על ידי כל הנגנים, כפי שיוסבר בהמשך. להמשיך לקרוא חמישיית קן פפלובסקי – פסטיבל הג'אז קיסריה 12.06.2008