משרד התקשורת עתיד להכיר בבלוגרים כעיתונאים

לפני שמתענגים על ההכרה בבלוגרים חשוב להתייחס קצת לנושא הראשי של הכתבה והיא זכויות חופש הפרט הנפגעות תדיר לאור הטכנולוגיות בעולם כולו ובישראל אף יותר. הכתבה הזו ב-Y-Net מראה לחימה של פוליטיקאים כריבלין ואגודות זכויות אזרח נגד "האח הגדול". יש משהו שדומה מאוד בין משטרי מחשבות לבין הרעיון שבו כל אדם מאבד את פרטיותו. מצד שני, חשוב להבין שככל שהטכנולוגיה תתקדם כן תפגע פרטיותו של האדם יותר. מה שפעם היה נדרש תחקירים קשים של בלשים היום אפשר למצוא עליו נתונים רבים באמצעות גישה פשוטה לבסיסי נתונים של חברות גדולות. אפשר לדעת לפי הסלולרי, חשבון הבנק, האזנות סתר ודברים שכאלו דברים רבים על אדם. לא רחוק היום שיהיו מצלמות שמתעדות נון-סטופ את דרכיו של כל אדם. אחד הכיוונים לריסון התופעה צריך להיות בריסון כוחם של בעלי הגישה לנתונים. בישראל אני בספק אם זה יעשה, שהרי בישראל אנשים מנצלים באופן חופשי מידע המגיע אליהם מעבודתם לצרכיהם. חוק עם ענישה כבידה נגד שימוש בנתונים שכאלו הוא נדרש מאוד.

השאלה עד כמה מנתונים אלו יגיעו לידי בעלי השררה היא שאלה אקוטית מאוד. ככל שיותר כוח יגיע למספר יותר מצומצם של אנשים, התרבות האנושית תדרדר יותר ויותר. הביזור העצום שמביאות הטכנולוגיות המודרניות, והאקזוטיקה הנילווית, מביאים מצד שני גם לבעיות. כמו שהאינסוף קרוב למינוס אינסוף, ככה גם הביזור האולטימטיבי קרוב מאוד למשטרת מחשבות שבה איש אחד או קבוצה של אנשים יהיו בעלי שליטה על מידע רב מאוד ואינטימי מאוד. דברים אלו כבר קיימים בידי השב"כ ומערכת המשפט וכוחות שכאלו המצרים צעדיהם של פוליטיקאים, ולעיתים סוחטים מפוליטיקאים שינוי דרך. עם הפיכת כל זאת למורחב יותר באמצעות הטכנולוגיות החדשות, עד כדי שכל אדם ואדם יהיה נתון בכל רגע ורגע למרות השלטונות, הרי שהביזור והאקזוטיות מצטמצמים למשהו שקרוב מאוד לאפס. הרי בסופו של דבר יהיה מישהו שיקבע מה נכון לעשות וראוי לתגמול, ומה לא נכון וראוי לעונש וזאת בלי קשר לחוק. להמשיך לקרוא משרד התקשורת עתיד להכיר בבלוגרים כעיתונאים

משרדי פרסום וביקורת

העיתון המקוון Y-Net מדווח על פיטורי אורן פרנק בידי אילן שילוח שפיטר רטרואקטיבית אף את בת זוגו (!!!) ממשרות מנכ"ל נחשקות באחד ממשרדי הפרסום הגדולים כתוצאה מביקורת בבלוג שלו שפגעה באחד הלקוחות של החברה עצמה. ע"פ הכתבה הוא ככל הנראה לא אהב את ההתקפה על כולבוטק ועל רפי גינת, והחליט ללחוץ על מקאן-אריקסון לגרום לפיטוריהם הן של פרנק כמו גם בת זוגו של שילוח בעוון ביקורת בלוגרית על חברות גדולות. דברים כגון אלו, בעלי אנטרסים שלא אכפת להם מאיכות אלא מכסף בלבד ומוכנים לרמות את כל העולם ואישתו, אופייניים גם במוזיקה. אנחנו רואים עד כמה לייבלים מושחתים בעולם כולו מכתיבים מוזיקה רדודה כאילו היתה פסגות ואילו המוזיקה בעלת סממני האיכות תמיד נדחקת. ומדוע זה קורה?

העניין הוא הנושא הכספי. צריך להבין שאין דבר כזה אמן איכותי ועשיר (עשיר במובן שיוסבר בהמשך), למעט מקרים נדירים. למעשה מי שעשיר בכל התחומים התפקוד שלו יורד במיוחד בפאן היצירתי. מוצרט היה עני. באך חי חיים לא קלים. זה נכון שיש אמנים שמשתייכים לחלקים העשירים כספית של החברה שמצליחים לעיתים, זה נובע בגלל שיש להם חסכים אחרים, הם סובלים במובנים אחרים ומכאן מגיעה היצירתיות. יצירתיות שמגיעה ממישהו שמאותגר, אמן או מדען שרוצים למצוא מחוזות חדשים, גם אם הם עשירים אם יחיו אורח חיים עשיר ומפונק הרי שלא יגיעו לדבר. אם יסתגרו בעבודה קשה ומאומצת תחת רעב להישגים ייתכן ויגיעו אליהם. אם ילכו לספא ולפדיקור מניקור במקום לעבוד קשה ולחקור לעומק לא ייצא מזה שום דבר משמעותי. להמשיך לקרוא משרדי פרסום וביקורת

מבקרי הג'אז (חלק רביעי)

זהו החלק הרביעי של סדרת הכתבות על מבקרי הג'אז. החלק השלישי נמצא כאן. בניגוד לאנתרופולוגיסטים, מבקר הג'אז הצרפתי הנודע Hugues Panassie היה מסוג המבקרים המאוזנים, בעיקר בתחילת דרכו. סוג הביקורת המאוזנת היא סוג שבו המבקר מעלה גם את החסרונות אפילו של דברים שהוא אוהב. פנסי שהיה חובב מושבע של מוזיקת הג'אז של ניו-אורלינס, ולמרות שהעדיף אותה על המוזיקה של להקות הסווינג הגדולות כמו אלו של ג'ימי לאנספורד וקאונט בייסי, ראה באחרונות חשיבות משמעותית להיסטוריית הג'אז. בעיני פנסי ההדרדרות של הג'אז היא במובנים מסויימים בעוד הג'אז ממשיך בתקופת הסווינג לייצר דברים חשובים להיסטוריה שלו. פנסי היה מודע לאובדנו של הג'אז היטב, הוא ציין את הטעם הרע של מוזיקאים צעירים שמושפעים דווקא ממה שפופולארי ולא ממה שאיכותי.

לעומת זאת פנסי עצמו תמך בהרחבה של הג'אז לכיוון האקזוטי, למרות שהוא יצא מהכיוון של הג'אז של שנות העשרים. ג'אנגו ריינהארדט למשל היה גיטריסט ששילב צלילים אקזוטיים מבחינת הג'אז, ובעיני פנסי זה היה "בלוז צועני". פנסי ראה בתופעה זו מבורכת. פנסי חזה שהג'אז עתיד להפרד ממאפייניו ולהיהפך בהדרגה למוזיקה שחסרה את החיוניות של הג'אז, והוא צדק מבחינתו, הדברים התפתחו כפי שחזה. כשפנסי אמר שהג'אז ייאבד את כל המאפיינים המוקדמים שלו בהדרגה, הוא פרש באופן מבריק את עתידו של הג'אז, אובדן הסווינג הקולקטיבי, אובדן האלתור במובן המלודי שלו, אלו היו הדברים שפנסי אהב בג'אז וראה בהם את מיטב המשמעות של הג'אז, ועם אובדנם היה זה בעיניו הפיכת הגאז למוזיקה שהמשמעותיות, החיוניות ופריצת הדרך שלה בעתיד יאבדו. פנסי כתב זאת במהלך תחילת מלחה"ע השנייה, בצרפת הכבושה של משטר וישי. להמשיך לקרוא מבקרי הג'אז (חלק רביעי)

אבישי כהן טריו בזאפה 14 באוקטובר 2007

יש משהו חלומי בתקופה הזאת של השנה, תקופת הסתיו. לא לחינם חלומות נרקמים בתקופה הזאת, ולא לחינם יש בסתיו מלנכוליה מיוחדת שאין בשום תקופה אחרת. בסתיו לא חם אבל יש שמש טובה, לא יורד גשם אבל יש אוויר קריר וטוב בערב. והשנה הסתיו מעורר ציפיות במיוחד, ברקע יש תחושה שיש איזה מלחמה באופק מול מטורפים כאחמדינג'אד וחמינאי אבל בעכשוי חודש אוקטובר נראה שצופן בחובו תרבות איכותית. להגיע בערב שכזה למועדון זאפה ולצפות בהופעת הג'אז של אבישי כהן טריו זה כמו להביא את ניו-יורק לפה. האיזור של רמת החיל משובץ בחברות היי-טק, ביום שורפים פה אנשים את תאי המוח שלהם במטרה לפתור בעיות טכנולוגיות עדכניות, ובערב נראה כי לא חסר תרבות. מועדון זאפה משבץ הופעות ישראליות ברמה איכותית, ומידי פעם ופעם מייבא אמנים זרים איכותיים. לפני כשנתיים ראיתי פה את רון קרטר. והיום זהו אבישי כהן.

יש דברים מסויימים שאפשר לראות בהרכב של שלישייה ששום הרכב אחר לא יכול לתת באותה המידה. בימינו בעיקר שלישיות נוטות לספק את ההרכבים האדוקים ביותר. הרכבים גדולים יותר לעיתים "נפתחים", לפחות לפרקים, למרות שיש רביעיות וחמישיות ואפילו שישיות ושביעיות שמצליחים להמנע מכך. צמדים ובודדים בדרך כלל בייחוד בפורמט של ג'אז מתקשים לספק אופק מתחדש בכל רגע ופעמים רבות פניהם לדרך המרחב, ספייס גדול בין האמנים שמצנן את המוזיקה בתצורה של הרמוניות ועוד הרמוניות. הרכב השלישייה של כהן לא איבד במשך כל ההופעה את הקשר שלו עם הקהל, החום של המוזיקה שייצא מהמלודיות המשובחת הידק היטב את ההרכב וחיבר אותו לקהל בצורה טובה. ולקהל שהיה היום בזאפה מגיע בהחלט מלוא המחמאות. קהל אנרגטי ומבין שתמך בחום של המוזיקה והעריך אותו בכל רגע.

להמשיך לקרוא אבישי כהן טריו בזאפה 14 באוקטובר 2007

אינדינגב אין דה נגב

במהלך שיטוטי הבלתי נלאים באנטרנט מצאתי את הפסטיבל הבא. יש איזשהו סדר מופתי באתר הזה שמעוצב כל כך יפה וחדשני וכל כך ברמה גבוהה יותר מאשר אתרים שמבשרים לנו על פסטיבלים בדר"כ. לחיצה על "על הפסטיבל" מביאה לחשיפה מעניינת על הסיפור של הפסטיבל הזה. ציטוט: “In D Negev " הוא אירוע הבא לחגוג, לתמוך, לייסד ולמסד את החיבור ההכרחי למוזיקה ותרבות עצמאית בכלל, ובנגב בפרט.בכל מה שקשור ליצירה מקורית ושונה, בדומה לתחומי חיים אחרים, דרום הארץ נותר בצל ונזנח בשולי הדרך."-סוף ציטוט. יש בזה משהו מאוד "מגניב" בכך שיש ביזור של המוזיקה מחוץ לאיזור תל אביב למקומות אחרים. בחיפה וירושלים יש סצנות מוזיקליות כבר שנים ארוכות ובנגב זה בהחלט מרענן לשמוע שמפריחים את השממה. למרות זאת שאני נהנה מכך שאפשר יהיה למצוא תבות גם במקומות שלא התמזל מזלם עד כה, אני מקווה שהתוצאות יהיו התעוררות של הקהל הדרומי, ומיסוד תרבות דרומית.

המשך ציטוט: "ככזה, החיבור למוזיקה אלטרנטיבית מקורית, לא מתפשרת וכנה הוא טבעי ומתבקש. מעבר לחגיגה וההנאה, האירוע מכוון למספר מטרות חשובות. איחוד בין משפחות ואמנים שונים, מסצינות מוזיקליות שונות ומגוונות על מנת ליצור משפחה אחת חזקה שקולה יישמע מהמדבר והלאה. זו הזדמנות אדירה ליצירת שותפויות אומנותיות מסקרנות, וכמובן ליצירת חשיפה וקשר מכונן לעתיד בין תרבות ייחודית לקהל שבדרך כלל לא זוכה אליה. “In D Negev " קורא לחבר את הזרם, לצעוק חזק ולהפריח את השממה התרבותית."-סוף ציטוט.

להמשיך לקרוא אינדינגב אין דה נגב