חודש: אוגוסט 2008

ההרכב של נמיסלובסקי עדיין לא מוכן, בעיני, החומר שנעשה לא גומר היטב, ואחרי שראינו בארץ בשנים האחרונות ג'אז איכותי מאוד בפסטיבל שמגיע מהג'אז הפולני, בפרט מי שהיה שנה שעברה במופע המשובח של תומאס שטנקו שזכה לתשבחות כל כך רמות, יכול להבין מדוע הייתי מאוכזב למדי. ההרכב של נמיסלובסקי מתודי מידי לטעמי, בעיקר הסולנים יאצק נמיסלובסקי, ויז'י מאלק, הם טכניים מידי, מתודיים מידי, הם חסרים את החופש, כנראה שקרה משהו לג'אז הפולני, הדור הצעיר נראה נוקשה יותר.

בעוד זבגנייב נמיסלובסקי עצמו הפליא במיטב המסורת הפולנית, סולואים מלאי השראה וחופש, היו שני הסולנים הצעירים ככאלו שעדיין לא יכולים לעמוד בעומס של הובלת מופע, אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אלמלא נמיסלובסקי היה שם. הבעייה שלהם היא לא טכנית בהכרח, כי הם בהחלט מבינים במוזיקה, אלא בעייה של הבנה ברוח הג'אז. להמשיך לקרוא פסטיבל הג‘אז אילת 2008 26 באוגוסט, נמיסלובסקי

הצבע החסידי של המופע קדמה וימה ניכר כבר משלבי ההתחלה. הנגינה השוטפת נפגמה לטעמי דווקא ברגעים שבהם ההרכב ניסה לנגן ג'אז יהודי, בשלבים הללו הגיטרה הספרדית נשמעה כשוקעת להשראה נמוכה, ללא אופק, ללא אלתור של ממש, והסקסופון היה נטול רצון לעשות משהו מעבר למה שקורה במוזיקת חתונות. אלו דברים שקורים פעמים רבות לאמנים שעושים משהו ששוקע לעבר ומתכנס לתוך משהו שלא קיים במציאות ששואפת להשראה גבוהה.

למזלו של ההרכב היו כמה דברים שהצליחו להרים את המופע, ראשית, ההרכב ניגן בחום. בדרך כלל נגינה בחום לא מתאימה כשרוצים לעשות העצמת ג'אז לחומר ששקוע, אבל במקרה הזה היה די ברור שהחבורה לא ביקשה לעשות העצמת ג'אז לחומר היהודי, אלא לשקוע איתו למצולות! וכאן למזלם היה יתרון לחום של הנגינה שלהם, זה בא לידי ביטוי במלודיות, בשילוב בין כלי המיתר השונים, ובעיקר בכך שהטכניקה לא היתה גבוהה זה איפשר לחוש היטב בחום. להמשיך לקרוא פסטיבל הג‘אז אילת 2008 26 באוגוסט, קדמה וימה

הרכב סולבופ בנוי כמו כל הרכב של בופ על וירטואוזים, בכל עמדה, אבל אפשר לחלק את ההרכב לכמה בתי ספר בקלות. המתופף רודני הולמס אמנם מתאים לכל סגנון אלא שדי ברור שהסולואים שלו נוטים להארדבופ ולפ'אנק, רמת האנרגטיות שלו היא צעירה וחמה, הוא בהחלט "פ'אנקי", כלומר הוא מנגן לא רק מהראש אלא גם מהבטן, והוא משתלב בדברים יותר "פיוז'ניים" בקלות, הרי שהוא לא מובהק מהכיוון הזה, בטח שלא כמו ריצ'ארד בונה, באסיסט שגם הוא פ'אנקי אבל לא במובן ההארד-בופי אלא במובן הפיוז'ני.

במילים אחרות, הקו המקשר של החולייה הזאת היא הפ'אנקיות של המוזיקה, לעומת זאת דייב קיקוסקי מגיע עם הסול-ג'אז, לגבי הגיטריסט מיטש שטיין, קשה להבחין מה הכיוון שהוא מוסיף להרכב הוא היה לא דומיננטי וברוב הקטעים בקושי נשמע, אם כי הכיוון הפיוז'ני שלו בלט והוא נראה בין הפיוז'ן לבין הסול-ג'אז של קיקובסקי. הקטעים הפ'אנקים היו הטובים ביותר משום שבהם החום נשמר היטב, והקהל יכול היה להינות גם אם הסולואים של אוונס וברקר לא התבססו תמיד על חום נטו אלא לעיתים על דברים שקשורים בשילובים הרמוניים ודברים שכגון אלו. להמשיך לקרוא פסטיבל הג‘אז אילת 2008 26 באוגוסט, סולבופ

מופע הצדעה לשישים שנות מדינה (הוגדר במקור כהצדעה לשנת השישים של המדינה ליתר דיוק, אבל לא ראיתי עדיין אף אחד מצדיע באמת לשנה הזאת אלא לשישים שנים שקדמו לה) הביאה לפסטיבל הג'אז באילת חבורה ממייסדי הג'אז הישראלי, מהדורות הראשונים של הג'אז בישראל. למרבה המזל ריבוי הסקסופונים היה רק לפרקים, כאשר החלק העיקרי של המופע הציג את הזמרת עדנה גורן. ממלו גיטנופולוס, מורטון קם, ג'ס קורן, ואלברט פיאמנטה הם גדולי ג'אז ללא ספק, אבל היה זה בזבוז משווע של היכולות שלהם על נגינת סקסופונים מתישה.

על כן כאשר התפנתה החבורה עם התווים הצידה ועלתה עדנה גורן, מייד עלה מפלס החום ומייד התרבתה ההנאה. אין שום סיכוי שערימה של סקסופונים, ולא משנה מי מנגן בהם, תוכל להסב בצורה כזאת את ההנאה. זה די מאוס האמת, לראות במופעים לעיתים שלושה וארבעה סקסופונים נעמדים וצווחים יחדיו אוסף של תווים כאילו מדובר בהרחבות הרמוניות. ברוב המקרים זה נשמע זיוף בלתי הרמוני, משום שכל אחד מהסקסופונים לא מקשיב לשני. כמו לקחת מקהלה ולבקש מהם לשיר יחד מילות שיר כאשר סותמים לכולם את האוזניים. איפה הימים שבהם מוזיקאים היו מקשיבים זה לזה ולא צורחים זה עם זה? להמשיך לקרוא פסטיבל הג‘אז אילת 2008 26 באוגוסט, הצדעה 60 שנים

אורגון יכול להיות בקלות הרכב שמסמל את הג'אז המודרני, על מרבית רובדיו, עדיין ההרכב מנגן מוזיקה חמה ושומר על טווח מגע מהקהל. פעם מוזיקת עולם היה מונח שבא לתאר מוזיקה שעדיין לא הותכה לתוך המוזיקה המערבית. למעשה, בבסיס בימינו המונח לא השתנה והוא עדיין אותו הדבר. התפיסה בעבר היתה שיש סגנונות "אתניים" במקומות שונים היתה קיימת עוד לפני כן, אלא שהרעיון של לקחת את הסגנונות הללו ולבצע עליהם העצמות ג'אז היה קשה לפני שנות השישים משום שרבים מהסגנונות הללו היו שקועים ולהעצים אותם העצמת ג'אז אמיתית ובעלת עוצמה היה חייב לדרוש הרבה מכדי שמרבית המוזיקאים יעסקו בזה.

אורגון מייצגים את הדור החדש שהגיע בדיוק לתקופה הזאת, אחרי התקופה האטומית באה תקופה זו של בשורות ורצון לשינוי, התקופה האטומית היתה אודות היחיד וביטויו, אודות לקיחת אלמנטים ובידודם, והתקופה שלאחר מכן היתה הפוכה, אקלקטיות, חיפוש אחר דברים רבים, יותר מאשר פירוק לאטומים היה זה לקיחת אטומים והיתוכם יחדיו. באותו הזמן שחברי אורגון עסקו בדבר, המוזיקה המערבית היתה פחות אקלקטית במובן של "מוזיקת עולם" כפי שמשתקף היום, ועל כן האקלקטיות לא היתה המאפיין הבולט אלא החיפוש אחר האיכות ושילוב הטבע במוזיקה, בעוד בימינו מוזיקת עולם עשויה להיות כל מיני שילובים אתניים גם אם לא עברו העצמת ג'אז של ממש וגם אם אינם שונים ממוזיקה אתנית מנוגנת בסה"כ בידי אנשים שלמדו תיאוריה קלאסית וקצת אלתור. להמשיך לקרוא פסטיבל הג‘אז אילת 2008 26 באוגוסט, אורגון