חודש: דצמבר 2008

רק אתמול כתבתי על תרבות הרייטינג וכבר אני מרגיש שיש צורך לכתוב ביתר פירוט. אריאנה מלמד כותבת ב Y-NET את התובנות שלה, ומה שמעיק זה ששוב אנחנו נתקלים ברעיון שהרייטינג הוא שצריך לקבוע. דבר נוסף שמלמד ציינה, ופה מדובר בשגיאה מקפיצה שצריך לתקן, זה לגבי הוואודוויל שאני בהמשך אתייחס בפירוט למהותו, ועוד מספר שגיאות והנחות לא נכונות שמביאות אותה כמובן למסקנות לא נכונות. אני רק רוצה לציין דבר אחד שמתברר, וזה שאילו אריאנה מלמד היתה כותבת טור נטול שגיאות ואיכותי, אני מניח שהיו לה אפס תגובות.

 עצם זה שהיא כתבה טור עם מספר שגיאות היסטוריות מובהקות שעליהן ביססה ניתוח ומסקנות יסייע לה לקבל תגובות ורייטינג. זה סתם נקודה כייפית שרציתי לציין. אבל בעיקרון, אני חושב שרייטינג זה דבר שתלוי מאוד בפרנסים והקברניטים. רייטינג הוא דבר שקיים תמיד. ההיסטוריה מלאה בזרמים אמנותיים ותרבותיים שזכו לרייטינג גבוה, ולמרות זאת, היתה בהם איכות ומשמעות. למשל, הבארוק, הקלאסי והרומנטי, הג'אז של החצי הראשון של המאה העשרים, הם דוגמאות ממוזיקה. להמשיך לקרוא תרבות הרייטניג #2, תגובה לאריאנה מלמד

ב-YNET מתפרסמת כתבת מחאה נגד "תרבות הרייטינג" שבמקום שתופיע בכותרת של YNET, מתחבאת לה שם איפשהו בין תת הסעיפים של תרבות ובידור באתר שלהם. אחת הבעיות היא שכיום מחאה בישראל היא דבר שלא ממש מזיז לאף אחד. למעשה, מחאה נתפסת כמשהו של לוזרים בתפיסה העלובה של פרנסי וקובעי המדיניות בישראל. ברגע שממתגים משהו כמחאה, זה הופך להיות בסגנון הכלבים נובחים והשיירה עוברת, וזה די אופייני לדיקטטורת הרייטינג הישראלית, שהיא הגרועה מכל המדינות המערביות.

חלק מהיתרונות של תרבות הרייטינג, ובכלל, של כל תרבות שמבססת את עצמה ללא שום מדדי איכות, ובכלל, ללא שום מדד ארוך טווח, היא שככל שהתרבות שולטת יותר, ההשראה שלה על הציבור הופכת את הציבור נמוך יותר ויותר, ואז קל לה לתרבות הרייטינג להמשיך בשעיטה כלפי מטה כאשר ההמונים נוהים אחריה משום שמאפייני תרבות של עדר שמזהה את הנוסחא של ככל שיותר נמוך וגרוע כך יותר כדאי לצרוך, הוא שהעדר הזה שועט במלוא העוצמה למטה אחרי מנהיגי הרייטינג השורצים כבר בכל עמדות המפתח המשפיעות כמעט. להמשיך לקרוא תרבות הרייטינג

את אבינועם פגשתי ווירטואלית במהלך דיון בלוגים סוער. הדיון הפך להחלפת מיילים קצרה ומשם הדרך לראיון הייתה קצרה. אני סבור, ואני מקווה שהכתבת ראיון הזו אכן תוכיח זאת, שנקודת המבט של אבינועם, התובנות שלו, ובכלל הגישה שלו, הם דברים חשובים שלא נשמעים מספיק, לדעתי, לפחות בקונטקסט של ימינו, אך אבינועם שגדל בשנות השבעים, היה בסביבה של המוזיקה גם רגע אחד לפני המהפכה  של ימינו, וגם ליווה את המהפכה ונותר עדכני לאחריה.

ישנם דורות שגדלים על אולי מה שנראה לי אובר-רומנטיזציה של דברים שוליים, ואולי משום שאין להם מקום או הדרכה לשמוע צד נוסף, פרספקטיבה שיכולה להוות אולי איזון למה שבדרך כלל שולט במסגרת תרבות הרייטינג והמיידיות של ימינו. לאבינועם יש מאחוריו ניסיון רב בכתיבה ונגינה ובאתר שלו  הוא מרכז זאת. אפשר לראות, גם בהלחנה, וגם בביצוע, דברים רבים. להמשיך לקרוא ראיון עם אבינועם