תרבות הרייטניג #2, תגובה לאריאנה מלמד

רק אתמול כתבתי על תרבות הרייטינג וכבר אני מרגיש שיש צורך לכתוב ביתר פירוט. אריאנה מלמד כותבת ב Y-NET את התובנות שלה, ומה שמעיק זה ששוב אנחנו נתקלים ברעיון שהרייטינג הוא שצריך לקבוע. דבר נוסף שמלמד ציינה, ופה מדובר בשגיאה מקפיצה שצריך לתקן, זה לגבי הוואודוויל שאני בהמשך אתייחס בפירוט למהותו, ועוד מספר שגיאות והנחות לא נכונות שמביאות אותה כמובן למסקנות לא נכונות. אני רק רוצה לציין דבר אחד שמתברר, וזה שאילו אריאנה מלמד היתה כותבת טור נטול שגיאות ואיכותי, אני מניח שהיו לה אפס תגובות.

 עצם זה שהיא כתבה טור עם מספר שגיאות היסטוריות מובהקות שעליהן ביססה ניתוח ומסקנות יסייע לה לקבל תגובות ורייטינג. זה סתם נקודה כייפית שרציתי לציין. אבל בעיקרון, אני חושב שרייטינג זה דבר שתלוי מאוד בפרנסים והקברניטים. רייטינג הוא דבר שקיים תמיד. ההיסטוריה מלאה בזרמים אמנותיים ותרבותיים שזכו לרייטינג גבוה, ולמרות זאת, היתה בהם איכות ומשמעות. למשל, הבארוק, הקלאסי והרומנטי, הג'אז של החצי הראשון של המאה העשרים, הם דוגמאות ממוזיקה. להמשיך לקרוא תרבות הרייטניג #2, תגובה לאריאנה מלמד

תרבות הרייטינג

ב-YNET מתפרסמת כתבת מחאה נגד "תרבות הרייטינג" שבמקום שתופיע בכותרת של YNET, מתחבאת לה שם איפשהו בין תת הסעיפים של תרבות ובידור באתר שלהם. אחת הבעיות היא שכיום מחאה בישראל היא דבר שלא ממש מזיז לאף אחד. למעשה, מחאה נתפסת כמשהו של לוזרים בתפיסה העלובה של פרנסי וקובעי המדיניות בישראל. ברגע שממתגים משהו כמחאה, זה הופך להיות בסגנון הכלבים נובחים והשיירה עוברת, וזה די אופייני לדיקטטורת הרייטינג הישראלית, שהיא הגרועה מכל המדינות המערביות.

חלק מהיתרונות של תרבות הרייטינג, ובכלל, של כל תרבות שמבססת את עצמה ללא שום מדדי איכות, ובכלל, ללא שום מדד ארוך טווח, היא שככל שהתרבות שולטת יותר, ההשראה שלה על הציבור הופכת את הציבור נמוך יותר ויותר, ואז קל לה לתרבות הרייטינג להמשיך בשעיטה כלפי מטה כאשר ההמונים נוהים אחריה משום שמאפייני תרבות של עדר שמזהה את הנוסחא של ככל שיותר נמוך וגרוע כך יותר כדאי לצרוך, הוא שהעדר הזה שועט במלוא העוצמה למטה אחרי מנהיגי הרייטינג השורצים כבר בכל עמדות המפתח המשפיעות כמעט. להמשיך לקרוא תרבות הרייטינג

לבונטין 7, 9.12.2008 דייויד הזלטיין

זוהי לא ההופעה הראשונה שכותרתה מצויינות, שמתרחשת בלבונטין 7, ועיקרה שיתוף פעולה בין אמן אורח שמגיע מהניכר לבין טובים מבין אמני הג'אז שלנו. אבל בהופעה הזאת, מה שהיה מיוחד זה רמת שיתוף פעולה יוצאת דופן בין האמנים, שרק בשביל זה היה שווה לבוא ולצפות. הזלטיין הוא פסנתרן יוצא דופן, שהיה גם במצב רוח יוצא דופן במהלך ההופעה ופירגן רבות לשותפיו, הבאסיסט גלעד אברו והמתופף שי זלמן שניהם בערב מצויין. הזלטיין השתמש בהומור וברוח טובה, השיא היה כאשר אמר בין הקטעים :"אני מנגן עם מוזיקאים כאלה נפלאים, שאני לא יכול לחכות שננגן שוב ביחד"!

בכל פעם שיד ימין של הזלטיין ניגשה לצד הימני של הפסנתר וניגנה על הקלידים הגבוהים, היה זה מפגן של עומק, ג'אז במיטבו. מלבד היכולות של הזלטיין להשאר עם יד ימין על הטונים הגבוהים ולהפליא בנגינה עמוקה, הוא הפגין יכולת מצויין בריצה על כל הפסנתר מלמטה למעלה ובחזרה, בסולו פנטסטי ומלא השראה. גלעד אברו תחת השראה זו יצר סולו משלו על הבאס. היה זה הקטע השני של הסט הראשון, רגעי השיא של הערב, כאשר מייד לאחר שהזלטיין סיים את הסולו, יצא אברו לסולו ממש באותה השראה, שהיה הסולו הטוב ביותר של אברו שיצא לי לראות אי פעם. להמשיך לקרוא לבונטין 7, 9.12.2008 דייויד הזלטיין

הצילו את הבלוז #2 – 88FM

לפני כחודש כתבתי כאן על חיסול הבלוז ב-88, הצילו את הבלוז. לאחר חודש, הגיע הזמן לסיכומון חדש. כזכור, אילן מהבלוג "הבלוז" פתח בעצומה למען השארת התוכן של המוזיקה האהובה עליו, הבלוז. על העצומה חתמו 293 איש. בדקתי מספר עצומות קודמות בשביל לקבל קצת פרספקטיבה. "דורשים תמורה בעד האגרה":2476 חתימות. "הפסקת שידורי סוף השבוע ב 88FM": סה"כ 2150 חתימות. "לא לסגירת 88": 5678 חתימות. "משבצת שידור קבועה ב 88 FM לעופר נחשון": 182 חתימות.

רשימה חסרת הקשר וחסרת הגיון של עצומות שמוכיחה את הבעייתיות, כמו גם את היחלשות השהפעה של העצומות הללו. אבל נסתכל לרגע על מה שהייתי אומר, המזימה המרושעת עצמה. מישהו ברשות השידור החליט כבר מזמן לשנות את התחנה המצליחה הזאת, להפוך אותה מתחנה איכותית למשהו אחר כיד ה"יוצר" או יותר נכון במקרה הזה, כיד ההורס. הנה כתבה משנת 2004. להמשיך לקרוא הצילו את הבלוז #2 – 88FM

ראיון עם אבינועם

את אבינועם פגשתי ווירטואלית במהלך דיון בלוגים סוער. הדיון הפך להחלפת מיילים קצרה ומשם הדרך לראיון הייתה קצרה. אני סבור, ואני מקווה שהכתבת ראיון הזו אכן תוכיח זאת, שנקודת המבט של אבינועם, התובנות שלו, ובכלל הגישה שלו, הם דברים חשובים שלא נשמעים מספיק, לדעתי, לפחות בקונטקסט של ימינו, אך אבינועם שגדל בשנות השבעים, היה בסביבה של המוזיקה גם רגע אחד לפני המהפכה  של ימינו, וגם ליווה את המהפכה ונותר עדכני לאחריה.

ישנם דורות שגדלים על אולי מה שנראה לי אובר-רומנטיזציה של דברים שוליים, ואולי משום שאין להם מקום או הדרכה לשמוע צד נוסף, פרספקטיבה שיכולה להוות אולי איזון למה שבדרך כלל שולט במסגרת תרבות הרייטינג והמיידיות של ימינו. לאבינועם יש מאחוריו ניסיון רב בכתיבה ונגינה ובאתר שלו  הוא מרכז זאת. אפשר לראות, גם בהלחנה, וגם בביצוע, דברים רבים. להמשיך לקרוא ראיון עם אבינועם