מר לוויתן

אני מתחיל בסדרה של ביקורות רדיו על תוכניות הרדיו השונות. המטרה היא לעורר מודעות לרדיו הישראלי שסובל מנסיגה בשנים האחרונות. בכל פעם אני אבחר תוכנית כלשהי, ואערוך עליה ביקורת, כולל מתן ציון.

התוכנית בוסה נובה עסקה הפעם בז'ואאו ג'ילברטו, מי שנחשב לאבי הבוסה נובה. התוכנית סקרה את חייו דמותו, אופיו ופועלו של גילברטו, וכמובן המוזיקה שלו. אחד הדברים שבלטו לחיוב היה יחס טוב מאוד בין המוזיקה לסקירה המילולית שבין הקטעים, וההתאמה לאופי רגוע של התוכנית. לא היתה בשום שלב תחושה של יותר מידי דיבורים, המוזיקה קלחה, אך כשהיו דיבורים הם היו ענייניים ונתנו פרטים מעניינים.

להמשיך לקרוא ביקורות רדיו: 7.3.2009 בוסה נובה דובי לנץ גל"ץ שעה 17-18

בשיחה שהייתה לי השבוע עם חובב מוזיקה דנו בנושא ההגדרות המוזיקליות. הוא טען, והוא לא הראשון ששמעתי אותו טוען כך, וזה לא פעם ראשונה שהתווכחתי איתו בנושא, שהגדרות של סגנונות מוזיקליים נובעים מאילוצים כלכליים של לייבלים ומותגים שרוצים לאפיין איזושהי כותרת למוזיקה שלהם, ומגדירים הגדרות שאין להן קשר חזק למציאות. אני דווקא לא הסכמתי איתו.

עם החלק הראשון אמנם, הטיעון שההגדרות הללו מגיעות מבעלי לייבלים או באופן כללי אפשר לומר, בעלי אינטרסים אחרים, אני דווקא מסכים. הבעיה שלי היא עם החלק השני של הטיעון, אותו חלק שטוען שאין קשר בין ההגדרה לבין המציאות. דווקא במציאות ההגדרות הללו תופסות ותופסות היטב, זה מה שבני אנוש מבינים. לתפיסתי, המצאה של כל מילה, ובעצם של כל דבר, נובעת בין השאר, לא רק, אך בין השאר מאינטרס כלשהו. להמשיך לקרוא הגדרה כללית מאוד לג'אז

Peter Brötzmann נולד בשנת 1941 בגרמניה, וגדל לתוך האווירה המורכבת של גרמניה שלאחר המלחמה. רבים מבני דורו חשו במידה רבה כלימה על מה שעשו בני עמם במלחמה, דור צעיר שנאלץ לקחת על כתפיו אחריות פוליטית וחברתית רבה לאור קריסה של הדורות שלפניהם. ההרכב המקצועני הראשון שלו, כלל אוסף של נגנים מקומיים, כולם בני הדור שלאחר המלחמה, ומשני צידה של חומת ברלין: מזרח גרמנים לצד מערב גרמנים.

ברוצמן הוציא את שני האלבומים הראשונים שלו בלייבל פרטי, Bro, בשקט ובצנעה, For Adolphe Sax לא זכה להכרה מיוחדת, אבל האלבום השני בשנת 1968, Machine Gun, זכה להכרה מיידית בקרב מוזיקאים בעולם הג'אז החופשי, והלייבל FMP, הוציא אותו בהוצאה מסודרת במסגרת הקטלוג שלו. מאחר והיה מדובר בלייבל מרכזי, שהוציא מוזיקה של אמנים כאלכס פון שליבנבך, Cecil Taylor, ואחרים, ברוצמן, וחברו הקרוב Peter Kowald, הפכו להיות בני בית בעולם הג'אז החופשי, שבאותו הזמן היה מעין כור היתוך כלל עולמי למוזיקה נסיונית ואוואנגרד. להמשיך לקרוא פיטר ברוצמן

לרגל הופעת מחזותיו בישראל, במאי התיאטרון רוברט ווילסון רואיין ע"י יונתן אסתרקין ב-N.R.G. ווילסון לא עבר התמודדות עם ההשחתה האקדמית לקראת היצירה אישית, אותה התמודדות שחווים הללו שיוצאים מהאקדמיה ונדרשים לייצר משהו משלהם. בשביל לעשות זאת אנשים נדרשים לדעת להשתחרר מתפיסות אקדמיות שעושיות להגביל אותם, בתהליך הזה, יכולים לצאת דברים משובחים, אך לרוב, הללו שלא יודעים כיצד למנוע מהתפיסות שלמדו לעצור את השטף היצירתי, לא מצליחים להביא את האני עצמי שלהם לתוך היצירה.

במקרה של ווילסון, מאחר וממילא לא עבר את התהליך האקדמי, ווילסון בעצם הגיע כשהיצירתיות זורמת בו, וכל מה שנדרש לעשות עם השנים זה להוסיף ליטוש ותחכום בשביל להגיע לרמות מקצועיות גבוהות. ווילסון על פי דבריו בראיון, דוגל ברעיון של הימנעות מרומנטיקה, ויצירה קרה, כלומר, פנייה לאינטלקט בנסיון לנטרל גורמים שעשויים לחצוץ בין האינטלקט לבין היצירה, כגון רגשנות. להמשיך לקרוא הרומנטיקה של היום תיעלם מחר?

כשמגיע דור צעיר ומתחילים לחוש בהשפעתו, ישנן כל מיני תגובות למעשיו של אותו דור. ישנם מתנגדים לדור החדש בשל טיעונים שהוא עז יותר, וישנם כאלו שחושבים אחרת, שהדור נרפה מידי. תלוי בדור עצמו. אבל, אחת הבעיות העיקריות היא שכאשר הדור הצעיר מתחיל את ראשית השפעתו, הוא כבר שונה מהדור שלפניו, הן בטכנולוגיות שהוא מכיר, הן בערכים שמעצבים את התנהגותו, והן בתשוקות וברצונות שלו.

מוזיקה וריקוד הם מהדברים הראשונים שדור משמיע. זוהי אחת ההשפעות הראשונות שלו, דור צעיר הולך לרקוד הוא צורך מוזיקה. ובמקרים רבים הדור רוצה מוזיקה שתתאים לו ולריקוד שלו. כמובן יש רבים שמשתמשים במוזיקה מדורות קודמים, אבל כאשר מישהו רוצה להכיר את הפולקלור של בני דורו הוא צריך מוזיקה מתאימה, ולשם כך, הוא צריך להבין שהמוזיקה של בני דורו היא אולי האמירה התרבותית הראשונית של הדור שלו. גם כשמגיע דור חדש לאינטרנט, בדיוק כמו במוזיקה, הוא מתחיל לעצב את התרבות באינטרנט מכיוונו. להמשיך לקרוא צעירים לנצח: עצבו לעצמכם טעם טוב