התארגנות החברות הגדולות

בעבר כתבתי מספר פעמים בנושא שיתוף הקבצים וציינתי מספר כיוונים ש"המלחמה" הזאת יכולה להגיע אליהם בפוסט קודם. העדכון האחרון או המהלך המשמעותי האחרון במלחמה הזו הוא כמובן כל הוויכוח מסביב לאנטרנט רדיו. בעבר לפני עידן האנטרנט, ולמעשה ככה זה עד היום בתחנות רדיו רגילות, היו משולמים תגמולים לאמנים המושמעים ברדיו או יותר נכון להללו שמייצגים את האמנים הללו. הדבר יצר אין ספור בעיות אבל עדיין היה הרע במיעוטו למול השתלטויות פירטיות על תחנות רדיו ותדרי רדיו ופגיעה בזכויות יוצרים. אחת הבעיות היתה ועדיין קיימת זהו נושא ה"פיולה" שכתבתי עליו בעבר פוסט נפרד, ובעיות אחרות שהאמנות נתקלת בהם. הצטרפות הרדיו-אנטרנט יוצר מצב חדש כמובן ששונה מהמצב של תחנות הרדיו המסורתיות.

האנטרנט-רדיו אינו לוקח תדרים באופן מסוכן שעשוי לפגוע במטוסים או בדברים אחרים. על כן האנטרנט רדיו לא מוגבל ע"פ חלוקת משאבים כמו הרדיו הרגיל. מצד שני עד כה האנטרנט-רדיו לא שילם תגמולים עבור זכויות היוצרים. אי תשלום בעד שירות הוא רעיון רע. אמנם, אף אחד לא ממש יודע לאן הולך הכסף הזה, וכמה מעורבת פה הפיולה, כדוגמא, אם ארגון אמני ישראל שולח בריונים לגבות מבתי עסק כסף עבור השמעת מוזיקה, הרי שאף אחד לא יודע לאן הולך הכסף! האם האמנים שהושמעו אכן הם הללו שיזכו לראות מזה כסף? לא בטוח בכלל. הכסף סביר להניח הולך ברובו למערכת הגבייה עצמה שכוללת משפטנים ועסקנים ומהנותר לא בטוח שיש חלוקה הוגנת למקומות הנכונים.

להמשיך לקרוא התארגנות החברות הגדולות

מבקרי הג'אז (חלק שני)

החלק הראשון של סדרת הכתבות התחיל להגדיר מושגים בסיסיים כמו אמנות ותרבות אבל לא סיים. הנושא של הסיפור המקראי של קין והבל מראה לנו את הגדרת התרבות והאמנות. תרבות היא אוסף של ערכים בחברה או בקבוצה מסויימת והצורה שבה הם מבוצעים. לכל פרט בתרבות יש השפעה על התרבות, אבל האוסף הוא זה החזק מכל פרט ושמייצר את התרבות עד כדי קולוסאליות כזו שהפרט בתוך התרבות נראה כבעל השפעה קטנה. במקרה של קין והבל, לשניים היו תרבויות זרות זו לזו, וכל אחד מהם פיתח את התרבות בצורה שלו. אין לנו מידע רב על הצורה שבה זה התבצע, אם כי יש לנו מידע על הטעם הרע של קין והטעם הטוב של הבל.

התרבות המערבית היא כדוגמא, מבחינה מסויימת אפשר להסתכל עליה כאוסף של פרטים, אוסף של מדינות ואיזורים שבהם התרבות שונה מאחד לשני, למשל צרפת וגרמניה. אבל בשביל להשתייך ממש ולא בצורה מזוייפת ישנם מספר אלמנטים שיש עליהם להתקיים גם בצרפת וגם בגרמניה. מהבחינה הזאת התרבות המערבית מוכלת בתוך הפרטים שלה, כי כל אחד מהם חייב להכיל משהו מינימלי בשביל להשתייך. כל נתין של התרבות המערבית אם כן מכיל אותה, אבל מוכל בתוך הקולוסאליות של התרבות המערבית.

להמשיך לקרוא מבקרי הג'אז (חלק שני)

בלשי ההיסטוריה: ההקלטות האבודות של פרמאונט

שני סרטונים ראשון וההמשך שלו בשני. בשנת 1932 נסגר אולפן ההקלטות של חברת פרמאונט בגרפטון עכב המשבר הכלכלי המתמשך. המפעל בגרפטון ספג מכה קשה, הוא נסגר, העובדים פוטרו, וכמויות רבות של מאסטרים שהכילו את המידע של הקלטות שהיום יכלו להיות מעניינות מאוד מבחינה היסטורית, ירדו לטימיון. חלק נזרק לנהר בתסכול של העובדים המיואשים, מחלק הפיקו בחזרה חומרי גלם ובקיצור, לא נעים לראות השחתה של אומנות מוקלטת שכזו.

שני מאסטרים נתגלו לאחרונה וצוות בלשי ההיסטוריה תיעדו את התחקיר הקצר שניסה לגלות מה יש עליהם. בסוף התברר שאין עליהם מה שקיוו, בלוז, אבל בכל זאת מדובר בעוד הוכחה לתרבות העשירה של שנות העשרים.

החצוצרן מהמלין

מוזיקת הג'אז חוותה בין אמצע לסוף שנות החמישים מכת-עכברים בדמות הג'אז החופשי. הג'אז החופשי אמנם היו בו דברים בעלי משמעות, אבל התפיסה כשלעצמה היוותה סכנת השחתה לג'אז, ואפשר לראות זאת די בקלות אם מסתכלים על מה שקרה לג'אז משנות השבעים ואילך, למעט כמה תקופות של התאוששות הג'אז איבד מהחיוניות שלו. נחזור לסוף שנות החמישים. אחד הראשונים להזדעק היה מיילס דייויס. דייויס, לקח את הדברים החשובים של התקופה, הרעיונות המודלים שהחלו לחלחל לג'אז, הוא אסף איתו מוזיקאים והכין את האלבום קיינד-אוב-בלו. האלבום היה זריקת-מרץ חשובה עבור הג'אז, דווקא בשעה שהג'אז החופשי איים למוטט את הג'אז לתוך תקופה של אקזוטיקה, הגיע מיילס ובלם זאת. החצוצרה שלו שלחה את עכברי הג'אז החופשי אל הנהר. ופה אולי חשוב להבין שהג'אז החופשי הוא מוזיקה שיש בה מדדי מצויינות מסויימים כשלעצמה, אלא שדי ברור שתוך זמן קצר של אקזוטיקה יכולת המשכיותו של הג'אז להמשיך כז'אנר אמנותי יצירתי נשחתת, עד כי הוא מתכנס לתוך תקופה של אקזוטיקה ורומנטיקה בלבד.

מיילס דייויס אם כן הציל את הג'אז בעשייתו. הוא המשיך עם הצוות שלו והעניק השראה לכל האחרים בסגנון הפוסט-בופ ככה שבעצם מרבית האמנים הצעירים של התקופה הגיעו ליכולות גבוהות ויכלו לנגן מוזיקת ג'אז בהשראה הטובה! אלא שמיילס התאכזב, בני הג'אז הטובים הפנו לו עורף. מיילס דייויס רצה להיות במרכז העשייה אבל הרכב אחר הרכב התפרקו לו, לא היו ממושמעים מספיק, מה גם שדייויס החל להבין שבג'אז המודרני לו עצמו יש פחות להציע כשהצעירים יכולים לעשות יותר, ובשביל להיות הטוב ביותר בתחום הוא הבין שעליו להשיג לעצמו את הטובים ביותר שינגנו איתו. אבל הללו לא הוכיחו נאמנות מספקת! מיילס דייויס נקם. הוא הניף את החצוצרה שלו והחל לנגן מנגינה חדשה. בני הג'אז הטובים נהרו אחריו אל מחוזות הפיוז'ן והג'אז החופשי. גם הפיוז'ן יש בו אלמנטים טובים, אבל כמובן כמו שצויין לגבי סכנת האקזוטיקה לגבי הג'אז החופשי, נכון הדבר באותה המידה לגבי הפיוז'ן.

חשוב להבין כי מדובר היה בתקופה נפיצה ביותר, הג'אז החופשי עדיין היה ברקע, עדיין נותרו כמה עכברים שלא הגיעו לנהר, וסצינת מרפסות יכולה היתה לפרוץ בכל רגע. חשוב גם להבין כי די היה בגל ולו אפילו הגל הקטן ביותר האפשרי של האקזוטיקה בשביל לגמור את הג'אז לנצח, ומיילס, הארכיטקט המבריק ביותר של התקופה בג'אז פשוט הגיש את הג'אז לאקזוטיקה להנחתה! פיוז'ן!

טיפאני ג'ו

מי שמחפש מוזיקה עם חיוניות ועוצמה יכול למצוא אותה בטיפאני ג'ו הצעירה אולי יותר מכל אחד אחר. השירה שלה היא משהו-משהו. קשה לי לחשוב על זמרים עולים ברמת מקוריות כזאת מזה כמה שנים טובות. להאזנה וצפייה.