התחברות לסגנון הבלוז

לאחר הכתבה על ביג ביל ברונזי נשאלתי שאלה באופן אישי כיצד אפשר להתחבר או ללמוד על סגנון הבלוז למי שבכלל לא יודע ואין לו מושג. ציטוט: "נראה לי מענין הכתבה על big bill broonzy אבל אני לא יודעת כלום על בלוז ורוצה ללמוד ואין לי מושג איך לומדים על הסגנון או איזה אמנים צריך לשמוע. מצפה לעזרה אם אפשר תכתוב לי לדואל שלי. תודה **********". כמובן שזו הזדמנות טובה לסקור את האופנים שאנשים מתחברים לסגנון הזה בימינו, באופן כללי ואני מקווה שמהתשובה ניתן יהיה ללמוד על זה. כהקדמה אולי כדאי לציין את הבעייה שאנשים נתקלים בה, לא רק בבלוז, אלא בכל סגנון מוזיקלי שלא מושמע תדיר בגלגל"צ או ברדיו ושלא קוראים עליו בעיתון ושיותר מכך, אין כמעט הרכבים פעילים של הסגנון שמופעים בטלוויזיה. ובכל זאת יש לא מעט אוהדים של סגנונות שכאלו, בלוז, ואחרים שסובלים מחוסר תשומת לב תקשורתית מצד אחד, ומצד שני יש אנשים שאמורים לצרוך סגנונות אלו בכל חברה בעיקר מערבית.

כשלב שני אני רוצה להסביר דבר פשוט שאולי לא ברור לאנשים באופן טיבעי אבל הוא נכון, מוזיקת הבלוז, היא מוזיקה שקיימת במינונים שונים בסגנונות אחרים. למעשה אלמלא מוזיקת הבלוז היתה נוצרת, לא היה אלביס ולא היה ביטלס, לא היה ג'וני קאש ולא היה ריי צ'ארלס, לא היה צ'ארלי פרקר ולא ג'ון קולטריין, לא היה איגור סטרווינסקי ולא היה ארווין ברלין, ובקיצור, כל המוזיקה של המאה העשרים + המוזיקה בת ימינו לא היו יוצאים אל הפועל בצורה שבה אנחנו מכירים אותם כיום, נקודה. מאפיינים של הבלוז במינונים שונים במוזיקה של המאה העשרים ועד ימינו מצויים בסגנונות השונים, ככל שהזמן חולף, יותר קשה להצביע על המאפיינים הללו, ויותר קשה לחוש בהם משום שהסגנונות משתנים ומתפתחים בכיוונים שונים ומגוונים, אבל משהו נותר. להמשיך לקרוא התחברות לסגנון הבלוז

עבר, הווה, ועתיד במוזיקה

זה נושא שכתבתי עליו בקצרה בעבר ועכשיו הזמן לפרט קצת יותר. שאלת העבר מול הווה מול עתיד באמנות ובפרט במוזיקה תמיד נשאלת. בכל זמן עבור סגנון מסויים באמנות ישנם 3 דורות, האחד זהו דור ההווה, במוזיקה אלו אותם אמנים שמובילים את הסצנה. לצידם קיים דור העבר, הללו שעוסקים עדיין בסגנון למרות שהם נחשבים למיושנים, לא משנה מה יעשו, והדור הנוסף הם הצעירים, הללו שבעתיד אמורים לתפוס את המקום. כמו כל דבר אחר, כל קבוצה מנסה לחזק את עצמה בכל מחיר. לקבוצות השונות ישנם תומכים מסיבות שונות, לייבלים למשל ירצו שהאמנים שלהם יתחזקו, ולכן יתמכו בדור שמתאים להם. כך גם חוקרים וכמובן הקהל, כל אחד מסיבותיו משתייך לקבוצה אחת, לפעמים גם ליותר מאחת.

דוגמא למצב אפשרי, דו שיח דומה יוצא לי לעשות כמידי פעם ופעם עם מישהו תורן ששואל אותי למשל איזה בלוז אני הכי אוהב. כשאני מסביר שמדובר בבלוז ישן משנות העשרים, התשובה עשויה להיות, "מה אתה מקשיב למוזיקה המיושנת הזאת?". אולי בגלל שאני אוהב אותה ונהנה ממנה וחושב שהיא הכי טובה? על זה לא חושבים! אבל נניח את זה לרגע בצד. השאלה שאני בדר"כ שואל בתגובה זה "מה אתה שומע?". די הגיוני לשאול. והתשובה שמתקבלת לא פעם ולא פעמיים היא תשובה שאיננה מפתיעה כלל וכלל. "אני שומע מאדי ווטרס" או "בי בי קינג" או אפילו "אריק קלפטון". השאלה כמובן שאני שואל במצב כזה היא, "למה אתה שומע מוזיקה מיושנת כל כך?" להמשיך לקרוא עבר, הווה, ועתיד במוזיקה

תאימות לאחור

ברובד הבסיסי של מהות אמנותית קיים רצון לפריצת דרך. אמנות שאינה שואפת לפרוץ דרך היא, בדיוק כמו כל דבר אחר שלא שואף לפרוץ דרך, דבר מת או על סף מיתה. באמנות זה בא לידי ביטוי בשינוי של סגנון או לפעמים כאשר יש אובדן של רכיבים תרבותיים מסויימים, למשל כאשר מגיע דור מסויים להישגים מסויימים והדור שלאחריו חש שהוא לא יכול לפרוץ דרך לאור הגדולה של הדור הקודם, נוצר המצב של המיתה. הדבר גורם בטווח הארוך ובהסתכלות שכזו על פרקי זמן ארוכים בהיסטוריה להבנה כי קיים עניין התאימות לאחור ומידת התאימות לאחור לא נופלת בחשיבותה פעמים רבות ממידת פריצת הדרך אלא להיפך, התאימות לאחור שומרת על הישג, וכל עוד היא אינה מתרפקת לאחור אלא מסתכלת קדימה היא עשויה להביא לתוספות מבורכות.

אני מקווה להביא הפעם דוגמאות מעולם המחשבים דווקא. למשל, חברת מיקרוסופט ידועה ברצונה לסגל הרגלים חדשים ולעצב הרגלים אלו כלפי השוק. אפשר לראות למשל שבאינטרנט אקספלורר 7 לקחו את התפריט העליון, זה שיש בו את ה"מועדפים" וה"קובץ" וה"כלים" ומיקמו אותו מתחת לשורת הכתובת. מדובר בדבר קטן וניתן לתיקון כמובן, אלא שעיקר הרעיון הוא שמיקרוסופט רוצים שבראש תהיה שורת הכתובת,מעל ה"מועדפים" ורוצה לסגל הרגל זה לצרכנים. ואם מוסיפים את זה שלעיתים באופן ברירת מחדל ה"מניו באר" בכלל לא מופיע במערכות החדשות של הדפדפן של מיקרוסופט, המשמעות היא שמקרוסופט רוצים לסגל שימוש יותר נרחב בשורת הכתובת מאשר במועדפים. להמשיך לקרוא תאימות לאחור

Interstellar Space , מבנה הרכבי ג'אז מינימלים

מבנה הרכבי ג'אז מראשית ימיו לא היה קבוע. מנגן אחד, ועד תזמורות בנות מאות נגנים, הכל פתוח. כבר בשנות העשרים היו פסנתרני וגיטריסטי ג'אז מקליטים קיטעי סולו (אנסטורמנטליים). היו גם קטעים ווקאליים, א-קאפלות שקשורות לג'אז אבל הללו באופן טיבעי שוייכו למוזיקת פולקלור, גוספל או בלוז, שירי עבודה וכדומה. בין הגיטריסטים שהקליטו קטעי ג'אז אנסטרומנטליים אפשר להזכיר את לוני ג'ונסון ואת אדי לאנג. בין הפסנתרנים אפשר להזכיר את דיוק אלינגטון, קאו קאו דאבנפורט, ג'ימי בליית, קלארנס וויליאמס, פאטס וולר ג'יימס פ. ג'ונסון ועוד רבים. בין הדואטים של שנות העשרים אפשר להזכיר את הדואט של לוני ג'ונסון ואדי לאנג עם גיטרות. כמובן שהיו גם דואטים של פסנתר או גיטרה עם זמר/ת שהיו מאוד פופולאריים.

בנות השלושים אפשר לומר שמרבית הסולואים של שנות השלושים בוצעו בידי פסנתרני בוגי-ווגי. אפשר כמובן להזכיר גם את ההקלטות של ג'לי רול מורטון עבור ספריית הקונגרס, אבל זה יהיה סוג שונה מאשר העבודות סולו של ארט טייטום באמצע שנות השלושים. אבל הרוב מבוסס כאמור על בוגי ווגי. גם הסולואים החל משנות הארבעים מרביתם לפחות המפורסמים שבהם היו מבוססים על כלים כמו פסנתר או גיטרה, וכנ"ל הדואטים. להמשיך לקרוא Interstellar Space , מבנה הרכבי ג'אז מינימלים

מוזיקה ושפה משותפת

מוזיקה היא ביטוי חברתי ושפה משותפת חברתית. באופן טיבעי, מי שנניח יקשיב למוצארט, מייד יבחין במתיקות של המוזיקה. בדיוק כמו שכל אדם שיאכל סוכר יחוש במתיקות. המוזיקה היא כלי שמאפשר טעמים, צבעים וכל מה שאנחנו חשים בחושים באופן טיבעי, המוזיקה מאפשרת זאת ויתר על כן, המוזיקה גורמת לתגובות פיזיות בגוף המאזין בדומה לתגובות שגירויים אחרים נותנים. למשל, כיווץ הגבינים במוזיקה קרה ומתוקה. מי שיאזין למוזיקה בעלת מאפיינים שכאלו יחוש מייד בהתכווצות של הגבינים שלו. למעשה, ככל שהגבינים שלו יתכווצו ביתר-שאת, כך מי שמכור למוזיקה מהסוג הזה, יאהב אותה יותר. היא תמוסס לו את הלב והוא יתמכר לרגשנות ולרומנטיקה שיש במוזיקה. יתר על כן, הגישה למוזיקה יכולה להיות בדיוק כזאת, בלי קשר למאפיינים המוזיקליים, אלא ביחס להשפעות הפיזיולוגיות.

אבל מוזיקה היא גם תלויית-תרבות במידה מסויימת, על-אף שהיא אוניברסלית. למשל, במוזיקה האירופאית היחס לביט הוא אונרי בלבד, כלומר מאזין ימחא כף בארבעת הביטים. במוזיקה האפריקאית ישנו מימד נוסף, מחיאת הכף היא באוף-ביט, ורקיעת הרגל היא בביט. כלומר, יש לנו כאן שילוב של 2 מימדים שונים ביחס לקצב, ומכאן אפשר להבין מייד מדוע יש יתרון עצום למוזיקה אפריקאית ונגזרותיה כגון ג'אז ביחס לסינקופות. כשיש לך במקביל 2 מימדים שונים שמתייחסים לקצב, וכשהם משתלבים ביחד נוצרים הרבה יותר דברים מעניינים ועמוקים. הסווינג הוא בדיוק החיבור והתקשורת הזאת של המוזיקאים, השילוב של שני המימדים הוא הדינמיקה הייחודית שנוצרת, בעוד הדינמיקה החד מימדית של המוזיקה האירופאית מגבילה את יכולות האמנים לשתף פעולה, התוספת של המימד הנוסף והדינמיקה, מאפשרים הרבה יותר אפשרויות. ואסור לשכוח שבתרבות האמריקאית, האפריקאים-אמריקאים יצרו לכסיקון רחב מאוד על הבסיס הזה ומאוד ייחודי, שאיפשר להם הרבה אפשרויות דינמיות לשיתוף פעולה ואלתור. להמשיך לקרוא מוזיקה ושפה משותפת