קטגוריה: מבקרי הג'אז

החלק השביעי מתייחס למה שנקרא מבקרים מודרנים. לי רוי ג'ונס, לימים אמירי ברקה, הוא דוגמא טובה למבקר מודרני. לעומתו מז מזרוב, הוא מבקר בדיוק מהסוג הלא מודרני. שני מבקרים אלו שותפים בדבר בסיסי אחד, שניהם מגיעים מהחלק התרבותי השחור של אמנות הג'אז, כלומר, שניהם התחברו לפאן התרבותי של מוזיקת הג'אז, של התרבות האפרו-אמריקאית או של השחורים באמריקה. עבור שניהם הג'אז, החלק הבלוזי שלו, השפיעו עליהם עד כי שינו לחלוטין את תפיסת עולמם. ג'ונס, אנטלקטואל אפריקאי-אמריקאי צעיר, התאסלם, הפך לקומוניסט, התגרש מאישתו היהודיה בשביל להתחתן עם שחורה והפך להיות משורר הדור ומנהיג חברתי לוחמני של השחורים בארה"ב. מזרוב, נולד כיהודי כחלק מהגישה של היהודים לאמץ זהות לבנה, ומתוך האזנה לבסי סמית' ולשחורים בשיכון שלו הוא נטש את העולם הלבן ואימץ באופן מוחלט ככל שיכל את התרבות של השחורים, התחתן עם שחורה והיה למוזיקאי ג'אז שחי את החיים של מוזיקאי הג'אז השחורים, בתקופה שבה היה טאבו מוחלט על דברים אלו.

הבעייה העיקרית שהשניים עמדו בפניה היא בעייה תרבותית. שניהם כתבו ספרים לכאורה על הבלוז אבל שהיו למעשה ספרי ג'אז בלבד.ספרו של ברקה Blues People כמו גם ספרו של מזרוב Really The Blues היו סיפרי ג'אז משפיעים למדי שנכתבו בידי אנשים שהיו שייכים לפחות בתפיסה שלהם עצמם, לתרבות השחורה, ולהוויה השחורה באמריקה. האנרגיות של ברקה הגיעו מרצון לענות לכותבים הלבנים שעסקו באנתרופולוגיה ולהוכיח להם שכמה מנקודות הבסיס שהם חושבים לנכונות הן מוטעות או לפחות לא מוכחות. ברקה בעצם שואל מה הופך את התרבות של עם אחד לעליונה על אחר מלבד השליטה הפיזית, ומה הופך את המשקפת שבה צופה עם אחד הבא מתרבות מסוימת, לכזו שיכולה לראות הכול ולהבין הכול בתרבות אחרת? האנרגיות של מזרוב הגיעו מרצון להסביר מדוע התרבות שבה בחר היא עדיפה במובנים רבים על זו שנולד אליה. להמשיך לקרוא מבקרי הג'אז(חלק שמיני)

בחלק השישי היה דיון בנושא של מי ראוי להיות "מבקר". ומתברר שכל אחד יכול להיות מבקר, ולא רק, אלא שבכל הנושא של ביקורת אין שום הוכחה שמי שבא מבפנים, מהתחום, ייתן ביקורת טובה יותר מבחוץ, וזה נכון גם לאומנות ולכל דבר אחר. אם המלך הוא עירום, לפעמים ילד קטן יהיה זה שיספק את הביקורת הפשוטה הזאת. ואם יש אורח לרגע, הוא רואה כל פגע. אחת הבעיות של מבקרי הג'אז לאורך השנים היא הנושא ההיסטורי. הבעייה הזאת היתה פחות קיימת בקרב מבקרים מוקדמים וככל שהשנים חולפות הבעייה של המבקרים והנסיונות שלהם לצאת ממנה גדלים מצד אחד ומצד שני הם מסתבכים.

יש מספר גישות מרכזיות לגבי השאלה כיצד מבקרים ניגשים לסוגייה, שבהמשך אפשר יהיה לשער מהן, אבל לפני כן צריך להציג את הבעייה עצמה והסתירות שיש בה. הבעייה הראשונה שמבקרי ג'אז נתקלים בה היא הבלוז. לכאורה נראית שאלה פשוטה, כלומר, אם מישהו רוצה לדעת מה מקור הבלוז סביר להניח שהוא צריך לגשת לספרים שקשורים בבלוז, ובמידה ויש קשר כלשהו בין הבלוז לג'אז, הוא בוודאי יוכל לקרוא על כך בספרים של מבקרי ג'אז. אלא שמתברר שיש בספרי הג'אז של כמעט כל מבקר איזכור של אמני בלוז כלשהם. פעמים רבות לא ברורה הסיבה לאזכור של אותם אמנים ספציפיים, ומה זה תורם להבנת הג'אז משום שעבור המבקרים המודרניים הבלוז מהווה בעייה. להמשיך לקרוא מבקרי הג'אז(חלק שביעי)

בחלק החמישי של הסדרה על מבקרי הג'אז התייחסתי בעיקר לתפיסה הפילוסופית שגורסת שהאדם הוא מכונה. על פי התפיסה הזאת, אפשר לראות שחברות שמגיעות להשראה טובה זוכות לאורך זמן לעליונות הנדרשת, אך כי מצד שני, כאשר מגיעות חברות עם השראה נמוכה, כמו הטורפים בסוואנה ובראשם האריה, ההתפתחות עשויה להיעצר ואף ללכת אחורה.

הסיבה לכך היא שעליונות שמשיגה חברה כלשהי על פני אחרות לא מחייבת היותה בעלת השראה טובה בהכרח, האריה למשל מדכא את בעלי החיים האחרים בסוואנה בהצלחה למרות היותו בעל חיים עלוב למדי בכל הקשור ליכולות של פריצת דרך והתקדמות. השלטון של האריה הוא די מזוייף ובשטח קטן מאוד, האדם שהוא יצור מתקדם יותר מביס את האריה בקלות. להמשיך לקרוא מבקרי הג'אז(חלק שישי)

החלק החמישי של הסדרה. לחלק הרביעי לחץ כאן. אחת הבעיות העיקריות בפילוסופיה, ושמאוד מתקשרת לנושא של מבקרי הג'אז, היא הנושא והדיונים סביב מונח הבחירה. ראשית, פילוסופים שונים שאלו את עצמם מהי בחירה ופעמים רבות במהלך הנסיונות לתאר את מונח הבחירה, הם השתמשו במונחים שונים, כלומר מונח הבחירה אצל פילוסוף אחד עשוי מאוד להיות שונה מאצל אחר. במתמטיקה למשל רעיון הבחירה הוא יסודי ובסיסי. אבל גם במתמטיקה הוא לא מוגדר.

במוזיקה ובאמנות בכלל כמובן ששאלת הבחירה משפיעה רבות על התפיסה כמו למעשה כל נושא אחר. למשל, טעם שהוא מאפיין חשוב באמנות כרוך בבחירה מסויימת. אם מישהו מעדיף דבר מסויים על פני אחר, או אם מישהו שייך לתרבות מסויימת הוא מבצע בחירות הן בעת שהוא צורך אמנות והן בעת שהוא מבצע אותה.

להמשיך לקרוא מבקרי הג'אז (חלק חמישי)

זהו החלק הרביעי של סדרת הכתבות על מבקרי הג'אז. החלק השלישי נמצא כאן. בניגוד לאנתרופולוגיסטים, מבקר הג'אז הצרפתי הנודע Hugues Panassie היה מסוג המבקרים המאוזנים, בעיקר בתחילת דרכו. סוג הביקורת המאוזנת היא סוג שבו המבקר מעלה גם את החסרונות אפילו של דברים שהוא אוהב. פנסי שהיה חובב מושבע של מוזיקת הג'אז של ניו-אורלינס, ולמרות שהעדיף אותה על המוזיקה של להקות הסווינג הגדולות כמו אלו של ג'ימי לאנספורד וקאונט בייסי, ראה באחרונות חשיבות משמעותית להיסטוריית הג'אז. בעיני פנסי ההדרדרות של הג'אז היא במובנים מסויימים בעוד הג'אז ממשיך בתקופת הסווינג לייצר דברים חשובים להיסטוריה שלו. פנסי היה מודע לאובדנו של הג'אז היטב, הוא ציין את הטעם הרע של מוזיקאים צעירים שמושפעים דווקא ממה שפופולארי ולא ממה שאיכותי.

לעומת זאת פנסי עצמו תמך בהרחבה של הג'אז לכיוון האקזוטי, למרות שהוא יצא מהכיוון של הג'אז של שנות העשרים. ג'אנגו ריינהארדט למשל היה גיטריסט ששילב צלילים אקזוטיים מבחינת הג'אז, ובעיני פנסי זה היה "בלוז צועני". פנסי ראה בתופעה זו מבורכת. פנסי חזה שהג'אז עתיד להפרד ממאפייניו ולהיהפך בהדרגה למוזיקה שחסרה את החיוניות של הג'אז, והוא צדק מבחינתו, הדברים התפתחו כפי שחזה. כשפנסי אמר שהג'אז ייאבד את כל המאפיינים המוקדמים שלו בהדרגה, הוא פרש באופן מבריק את עתידו של הג'אז, אובדן הסווינג הקולקטיבי, אובדן האלתור במובן המלודי שלו, אלו היו הדברים שפנסי אהב בג'אז וראה בהם את מיטב המשמעות של הג'אז, ועם אובדנם היה זה בעיניו הפיכת הגאז למוזיקה שהמשמעותיות, החיוניות ופריצת הדרך שלה בעתיד יאבדו. פנסי כתב זאת במהלך תחילת מלחה"ע השנייה, בצרפת הכבושה של משטר וישי. להמשיך לקרוא מבקרי הג'אז (חלק רביעי)