מר לוויתן

קודם כל וידוי, אני מעדיף לכתוב על מופע, אפילו מופע ישראלי במועדון קטן שספק אם יותר ממאתיים איש צפו בו, מאשר על אלבום שנמכר כבר במליונים. הסיבה היא שיש בעיני יותר אתגר כמאזין וכותב לזהות את הדברים בעת התרחשותם, מאשר לשבת בבית, להאזין בפעם הלא יודע כמה לאלבום המוכר, שכבר קראתי עליו והסקתי לגביו את המסקנות שלי מזמן.

אבל המשבר הכלכלי לא מאפשר ללכת למופעים רבים, לפחות לי, מה שמחזיר אותי לאוסף האלבומים, והנה אלבום שחוגג השנה 50 שנה ליציאתו, מאז אוגוסט 1959, תירוץ טוב לכתוב על משהו. קיינד אוב בלו הוא האלבום שנכתבו עליו אולי הכי הרבה דברים מבין אלבומי הג'אז המודרני, לפחות בשנים האחרונות. מה שפחות כיסו זה את התהליך הרעיוני והמוזיקלי של מיילס דייויס, וכיצד הוא מומש לבסוף, ועל זה אני אתמקד. להמשיך לקרוא Kind of Blue

בחלק הראשון והחלק השני כתבתי על כמה מהמאפיינים של העבדות והתרבות האפריקאית-אמריקאית שהתפתחה במהלך התקופה הזאת, לצד ראשיתו של החיבור של התרבות הזאת והיתוכה לתוך התרבות האמריקאית הכללית. בתקופת הבנייה מחדש, עוצב בעצם מאגר הבלוז שדיברתי עליו בחלק השני. הסיבות לכך הן שעם סיום העבדות עברו האפריקאים-אמריקאים ממצב של עבדות למצב של עוני קשה מאוד, ומצב חברתי קשה ביותר. תקופת הבנייה מחדש היתה בעצם 12 שנים שבאו לסכם את 250 שנות העבדות שלפני כן, להביא שינוי בהרגלים של 250 שנים.

התוצאה היתה שמצבם של האפריקאים-אמריקאים הפך להיות קשה מאוד, ערך חייהם היה נמוך מאוד. מצב זה יימשך עוד שנים רבות לתוך המאה העשרים, ועד לשנות השישים שלה. אבל בתקופת הבנייה מחדש, היה גל עצום של לינצ'ים של אפריקאים-אמריקאים שנרצחו בידי הקו-קלוקס-קלאן. רבים מבין הלבנים בדרום לא קיבלו את הרעיון ששחורים יכולים להיות אזרחים בעלי זכויות, וביצוע לינצ'ים בשחורים שניסו לממש זכויות שעל נייר אלו, היה דבר נפוץ, לעיתים מאות בטווח קצר כאשר המשטרה היתה מורכבת בדרך כלל מאותם אנשי הקלאן. להמשיך לקרוא ההתפתחות בג'אז #3

בחלק הראשון כתבתי על הצורך שייכנס משהו בין המוזיקה הגבוהה, לבין מוזיקת הפולקלור של האפריקאים אמריקאים בשביל שתיווצר מוזיקת ג'אז. אמנם ביצירת מוזיקת ג'אז היתה תרומה מסויימת של לבנים, אבל המנוע העיקרי היה השחורים, והתרבות שנמשכה מימי העבדות. האלמנטים והתפיסות של מוזיקת הג'אז היו קיימים כבר בחלקם במוזיקה הפופולרית, והכיוון היה ברור. הלבנים היו שקועים בתוך עידן רומנטי במהלך המאה ה-19, והעידן הזה לצד פריצות דרך מוזיקליות, השחית את היכולת של הללו שגדלו על המוזיקה הרומנטית והקלאסית לזהות אלמנטים אחרים במוזיקה. מתוך המוזיקה של השחורים ישנם האלמנטים הללו שיכולים לשחרר את הלבנים מהמוגבלויות הללו.

ההבדל בין מוזיקה כתובה לבין מוזיקה מבוצעת נקרא בדרך כלל פרשנות, כלומר, שני הרכבים מוזיקליים המבצעים את אותו הקטע, עשוי להיות ביניהם הבדל שהוא הפרשנות הזאת. אלתור הוא הרחבה של הפרשנות, משום שבאלתור המוזיקאי לאו דווקא ינסה לאתר את הפרשנות המקורית של הכותב המקורי או פרשנות של מישהו שהוא למד ממנו, אלא באלתור המאלתר מייצר פרשנות אישית משלו, מוסיף אלמנטים מוזיקליים ואחרים משלו כמבצע. ובעצם באלתור, למבצע יש חלק בהלחנה, בניגוד לפרשנות שבה ההלחנה כבר סגורה. כבר המלחין השחור הראשון, פרנסיס ג'ונסון, שיחק עם התחום שבין הפרשנות לאלתור, ואיפשר מרחב פעולה רחב בחלק מהקומפוזיציות שלו עבור הנגנים. להמשיך לקרוא ההתפתחות בג'אז #2

אני רוצה לכתוב קצת על ההיסטוריה של הג'אז, בייחוד לנוכח המוזיקה של ימינו ופער הבנתי לטעמי בהבנתה בקרב הציבור. בשביל זה צריך להתחיל מסקירה היסטורית מסויימת, לא כוללת כל דבר שקרה, כי זה בלתי אפשרי, אבל יש כאן נרטיב מאוד מעניין לטעמי בפונקציונליות שמשמשת מוזיקת הג'אז משחר ימיה עבור שחורים ולבנים, והשינויים בפונקציונליות הזאת.

הג'אז מבחינה חברתית משחר ימיו שימש הן עבור לבנים והן עבור שחורים במטרה להשתחרר מתפיסות קודמות. קודם כל, המתיישבים הלבנים באמריקה בדרכם לעצמאות היו צריכים להשתחרר מאחיזתה של אירופה. הם נישלו את האינדיאנים, העבידו את השחורים, אבל בתפיסה שלהם הם קודם כל היו כאלו שנלחמים בעצמם לשחרור, חלקם הובאו בעצמם כעבדים מאירופה והיו לעיתים גם עבדים לבנים במקומות שונים באמריקה. להמשיך לקרוא ההתפתחות בג'אז #1