פסטיג'אז 2009 גבעתיים, 14 במאי, דניאל זמיר, האחים ראמירז

אחרי שלא ראיתי את המופע שלו מזה כשנה, הייתי סקרן לגבי המופע של דניאל זמיר. בחלק הראשון היו 3 קטעים (ואולי ארבעה) ולאחר מכן הצטרף יונתן רזאל על פסנתר ושירה למספר קטעים, כשניתאי הרשקוביץ הפסנתרן הקבוע של ההרכב של זמיר עבר לאורגן. ובסיום היו עוד קטע או שניים לאחר שירד רזאל מהבמה וחזר הרשקוביץ לפסנתר. זמיר מציג הרכב שונה לחלוטין מההרכבים שראיתי בעבר.

בנוסף הרכב האחים רמירז הוא הרכב מעניין גם הוא והסקרנות לראות אותם מרקידים משכה אותי.

להמשיך לקרוא פסטיג'אז 2009 גבעתיים, 14 במאי, דניאל זמיר, האחים ראמירז

פסטיג'אז 2009, 14-16 מאי גבעתיים

פסטיג'אז גבעתיים השנה מציג תשעה מופעים של ישראלים או בשילוב ניכר של ישראלים, מופעים שאינם עומדים בצילם של מופעים זרים, אלא הם עיקר התוכן, כולם מופעים של אמנים ששואפים להתקדם אמנותית וליצור יצירה אישית ומקורית, רובם כבר בעלי הישגים מוכחים בתחום היצירה המקורית האישית, ובסך הכללי יש גיוון רב במופעים, ועניין רב לחובבי היצירה הישראלית.

המופעים יערכו באולם הגדול, אולם ארבלי אלמוזנינו, ובמועדון יהיו מופעי העמידה או יותר נכון הריקודים. המופעים השונים מסקרנים מסיבות שונות ועל כן מומלצים מסיבות שונות, ומאחר ומדובר בתמיכה ביצירה ישראלית מגוונת, אין במופעים סימנים לג'אז סטנדרטי כמשהו מרכזי בכל מופע ומופע, אלא האמנים השונים וההשפעות השונות שלהם, והאלתורים השונים שלהם והיצירה האישית שלהם, הם מה שישלוט בנוף של הפסטיג'אז. לטעמי מופעים שבהם משולבים רעיונות ג'אז וחופש עם סגנונות אחרים הם מופעים שתרומתם לג'אז הישראלי גדולה במיוחד, מסייעים לעיצוב והכוונה של רעיונות רבים וגיבושם, ומאפשרים ליצירה הישראלית לקבל ביטוי רחב.

להמשיך לקרוא פסטיג'אז 2009, 14-16 מאי גבעתיים

מלחינים במאה העשרים, מוזיקה בימינו לעומת שנות השישים והשבעים, בוב דילן ועוד

שאלה שעלתה ברשת לאחרונה רבות, בנושא מוזיקה, ישנם רבים מידי שמסכימים שאיכות המוזיקה בימינו נופלת משנות השישים או השבעים. אני כמובן,לא מסכים, ישנם שינויים בין המוזיקה היום לבין מה שהיה בשנות השישים או השבעים, אבל, מוזיקה היתה בעבר ותמשיך להיות בעתיד, שום דבר לא ישנה זאת. מה שמסתיים זה ביטוי של דור כאשר מגיע דור חדש, וזה עניין של חברי הדור הקודם כיצד הם נערכים לשינויים.

אין שום מדד שקובע שמידת היצירתיות במוזיקה עולה או יורדת במשך הזמן, מה שכן יכול לקבוע זה עד כמה מוזיקה כזרם אמנותי היא דבר פופולרי, והיום מוזיקה היא דבר פופולרי לא פחות מבעבר, ולמעשה, אפשר לומר שיותר. עידן האנטרנט איפשר חיבור בין קריאה לשמיעה על אותה המדיה, וכתוצאה מכך, יש פריחה בכל הנושא של צריכת מוזיקה. אמנם, לא תמיד הצרכנים מתגמלים את האמן שמבצע את המוזיקה, אבל זה סיפור בכלל לא חדש: להמשיך לקרוא מלחינים במאה העשרים, מוזיקה בימינו לעומת שנות השישים והשבעים, בוב דילן ועוד

מלחמה (רק שיר)

היס רקורדס מאפשרים האזנה חופשית לכל האלבומים שלהם, והאלבום של נדב אזולאי ממש חמוד בעיקר שיר אחד שמאוד אהבתי שנקרא "מלחמה" שהוא שיר יפהפה וברמה אחת מעל שאר השירים לטעמי, אמנם גם "אוטובוס אחרון" הוא טוב, אבל אני ממליץ להאזין ל"מלחמה" בשביל להבין על מה אני מדבר, כתיבה וביצוע יפים, הרבה נשמה בשירה.

גם הלחן, גם הנשמה בשירה,והמילים, וגם שזה שיר שלא בא להוכיח שום דבר, משהו טהור שיש בו, פשוט מוזיקה, לפעמים קיצבי יותר, לפעמים פשוט הקול של הזמר, מבטא יפה את מה שעל ליבו. להמשיך לקרוא מלחמה (רק שיר)

הצטרפו לפורום הבלוז בישראל, וקצת על דיוני מוזיקה באינטרנט

עידן האינטרנט פתח אופציות חדשות ובעיקר לחובבי מוזיקה. אני כבר לא מדבר על שיתוף קבצים, דפים אישיים של להקות באתרים קהילתיים כמו מייספייס ודברים טריוויאלים שכאלו, אלא על כך שהאינטרנט מאפשר לאותו אחד שנחשף למידע, אפשרות להגיב לו בו במקום. זה נראה אולי לא משהו גדול במיוחד על פניו, אבל בעבר, זכור לי שהייתי קורא כתבה בעיתון, רוצה להגיב לה במיידי אבל זה לא מתאפשר.

נניח ואדם שולח תגובה, אחרי שבוע או שבועיים במקרה הטוב אם בכלל יפרסמו אותה, עד אז הכתבה כבר לא רלוונטית, ועצם התגובה לא היה בה שום כוח. באינטרנט לעומת זאת, מרגע שעולה כתבה כלשהי, ניתן להגיב לה באופן מיידי. כתוצאה מכך, הפך הדיון באנטרנט לממשי, לא רק מדיית read-only כמו עיתון או רדיו, אלא מדייה שבה התגובות בדרך כלל חשובות לא פחות מעצם הכתבות. להמשיך לקרוא הצטרפו לפורום הבלוז בישראל, וקצת על דיוני מוזיקה באינטרנט