מר לוויתן

הצלילים הראשונים של הרכב הביג-בנד של לייבוביץ' הראו את שני האגפים המשתתפים: מצד אחד אגף שנוטה לג'אז-רוק, פיוז'ן, באס, אפקטים סינתיסייזר, גיטרה חשמלית. מצד שני אגף שנוטה לביבופיות, סולואיסטים, סלוצקי טרומבוניסט, תואר חצוצרן, ואלון פרבר, סקסופוניסט. על שני הרצונות הללו ביקש לייבוביץ' לפקח ולאגד בביגבנד, ובעוד זה נראה היה כמשהו שעובד, הרי שלפרקים נתגלו בעיות לא פשוטות.

סולואים מלודיים לצד ביבופיים ומעט צרחות, פיוז'ן, רוק, מזרח תיכוני, ביג בנד, פ'אנקיות. כשחבורת הטרומבונים/חצוצרות החליפו ביטויים מוזיקליים עם חבורת הסקסופונים זה היה ביג בנד. אבל כאשר הסולואים הגיעו מהאגף הפיוז'ני ולאחר מכן הביג בנד היה צריך להכנס בסווינג חזק, פתאום ראו שיש בעייה של דינמיקה, לא אלו נשמעים טוב ולא אלו! ייתכן שזה עניין של סאונד או התרגשות, כמו שאמר לייבוביץ' אבל למאזין היתה זו אכזבה לראות שההרכב הביג בנד הזה נופל על דברים כל כך בסיסיים. להמשיך לקרוא פסטיבל הג'אז אילת 2008 25 באוגוסט, אבי לייבוביץ' ביג בנד

היום הראשון של הפסטיבל היה אמור להיות לפי שזירת הומפעים, היום הכי "בופי" של הפסטיבל. כהכנה ל"ריפים" הג'אזים, היה בבוקר "ריפ" הדולפינים מעין הכנה, הדולפינים כמו ג'אז יכולים לצאת לסולואים, או בקבוצה ואפשר תמיד להסב הנאה מלהביט ביצור אינטיליגנטי ומתורבת זה. John Fedchock הוא מוביל הרכב באמצעות טרומבון, ובכלל, רבים ממובילי ההרכבים שהגיעו לפסטיבל אינם שייכים לאגף ה"סולנים" בהרכבים השונים, וכאשר הם כן מובילים אז עם כלי כמו טרומבון שמטיבו משמש בדרך כלל כינור שני או שלישי בג'אז, ולעיתים רחוקות משמש ככלי הסולו הראשי.

מהצד השני, בימינו להינות מהאזנה לכלי מסויים מבצע סולו במובן החוויתי צריך לשים לב לכל הכלים, כי לא אחדולא שניים הם המקרים בימינו שהסולו היפהפה מגיע ממקומות בלתי צפויים. מי שמחפש בפסטיבל למצוא את הסולו המופלא, עקבתי אחרי הסולואים במטרה אולי להכתיר את "הסולו של הפסטיבל". והמבנה של המופע של פדשוק היה פעמים רבות אוסף של סולואים רבים שחלקם בהחלט יכול היה להתחרות. וולט וויסקופף הסקסופוניסט מגיע מהעולם הזה. קשה להחמיץ את ההשפעה שיש על הסגנון שלו מעבודותיהם של צ'ארלי פרקר וכמובן ג'ון קולטריין. להמשיך לקרוא פסטיבל הג'אז אילת 2008 25 באוגוסט, ג'ון פדשוק

פעם ראשונה שלי במועדון לבונטין7, מועדון נחמד מאוד שאתמול בערב שקק חיים. בקומת המרתף של המועדון התקיים מופע ג'אז בניצוחו של רע בר-נס. מבנה ההרכב שבר-נס הציב כלל פרט לו על תופים גם את איתמר דוארי הפרקשוניסט. ההרכב שהיה אתמול דוארי היה נקודת הדבק שלו. ההרכב שכולל אמנים שונים לחלוטין לא ייצב חומר גלם להופעה שלמה, חלק מהחומר שנעשה אתמול בערב לא מתחבר לקונספט אחיד של הופעה אלא נראה כמו פסיפס לא מושלם, קטעים שלא מתאימים להרכב ואופי המשתתפים, ומהצד השני חלק מהחומר, כמו שני הקטעים האחרונים (האחרון וההדרן), ולפרקים חלקים בקטעים האחרים, בהחלט נראים שקטעים שבהם ההרכב מגבש וממצה עצמו לשיאים.

לא מזמן בעת ראיון אמר סוני רולינס על המרקם של "סוג הג'אז בלי פסנתר" שהוא יותר מלא, אמיתי, וזה יותר "הארד ג'אז". ובעוד לפעמים נראה שזוהי אמירה קיצונית, הרי שלעיתים אפשר להבין היטב את זה. אתמול, הפסנתרן שי מאסטרו הפגין את הכישורים הטכניים הטובים שלו. מאסטרו בהחלט יכול להכנס לנישות של מימוש תיאוריות מורכבות, לא סתם הוא חבר בשלישייה של אבישי כהן, אתמול למאסטרו היה חופש רב להוביל, והוא לקח אותו בשני ידיו, בין אם זה אינטרו לקטע שהוא שם את החותם האישי שלו ובין אם זה סולו מתובל. מאסטרו הוא לא רק טכני אלא יש בו פאן של נשמה שפסנתרנים טכניים ישראלים אחרים יכולים ללמוד ממנו. להמשיך לקרוא רע בר-נס לבונטין 7, אוגוסט 18 2008

כמות הזמרות שמגיעות לישראל שיש בהן שירת נשמה היא קטנה. מייסי גריי היא כזאת. להגדיר אותה דווקא כשייכת למוזיקת נשמה ופ'אנק זה לא אומר שלא ניתן לשייך אותה להיפ הופ. גריי היא זמרת נשמה שיש בה איכויות ישנות לצד חדשות. סגנון השירה שלה מובנה בדומה לזמרות כמו טינה טרנר או זמרים כמו בובי בלנד, שילוב עם דגש על טון, ניואנסים ונשמה יחד. מכאן ככל הנראה נגזרת הסיבה שכשמייסי גריי שרה שירים במקצבים איטיים פעמים רבות ניתן להפיק מכך הנאה רבה יותר מאשר שירים קיצביים.

אמנם שלא יובן לא נכון, גריי היא זמרת נהדרת למוזיקת ריקודים. ההרכב שלהם למעשה בנוי בדיוק לזה, הרכב שיושב על ביטים של פ'אנק דיסקו  ורגאיי במיטב המסורת עם נגיעות חדשניות. וכתוצאה מכך, המוזיקה שגריי עושה נוטה פעמים רבות לקיצביות רבה ונשמעת היטב. אלא שכאשר הקצב הוא איטי, גריי יש בה איכויות "אולד סקול" שבאות לידי ביטוי היטב. אחת הבעיות של מוזיקאים בני זמננו היא מוזיקה במקצב איטי. המוזיקאים המודרניים מתקשים לעמוד בקצב האיטי, מחשש שהצליל שלהם לא יחזיק מעמד למול אתגר קשה שכזה, ופעמים רבות מוזיקה איטית אינה זוכה אם כן להשראה הנדרשת, וזה נראה כאילו המבצעים רוצים לגמור מהר. להמשיך לקרוא מייסי גריי זאפה 05 אוגוסט 2008